00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

לקרא בין השורות

נפלאתה

בסוף החודש, קצת לפני שימלאו לה חמש שנים, תסגור חנות ספרי הילדים אמילי את שעריה. תום בכתה כשסיפרתי לה שאמילי נסגרת. אני רציתי לבכות, אבל התאפקתי.

אמילי היא פנינת תרבות, אי של אהבת ספר, ולא של צרכנות ספרים, ואני אבלה על סגירתה, לא רק כמי שעוסקת בתחום, אלא בעיקר כאמא. אני בטוחה שאמילי תהיה זכרון מתוק וחמים בין זכרונות הילדות של בכורתי, אבל הקטן כבר לא יזכור אותה...

החנות הייתה לי במה, ויותר מזה, מקום ללמוד בו. חלקת אלוהים קטנה שבה אפשר לשמוע יוצרים מדברים על כתיבה ועל איור וחוקרים מדברים על ספרות ותרבות. מקום שאפשר לפגוש בו עוד אנשים כמוני, שחולקים את אותו שגעון, את אותה תשוקה.

מלבד היותה פנינה של סגנון וטוב טעם, הייתה אמילי גם מפגן של אומץ ושל אופטימיות (שכולו אשה אחת, ליאת סגול קורנפלד). כבר כתבתי לא מעט על חנויות הספרים העצמאיות, ועל חוסר היכולת שלהן לשרוד בתחרות מול הרשתות הגדולות. יש משהו אירוני בכך שאמילי נסגרת בדיוק כשמודעות הפרסומת של מבצע "ארבעה במאה" (AKA "ארבע במאה") של צומת ספרים מכסות את כל העיתונים תחת הכותרת "שנה שלמה חיכיתם....".

אני רוצה לחתום במילותיו של נתן זך, ולמען אותן לליאת, חברה ומקור השראה.

 

איך זה שכוכב

אֵיךְ זֶה שֶׁכּוֹכָב אֶחָד
לְבַד מֵעֵז. אֵיךְ הוּא מֵעֵז, לְמַעַן הַשַּׁם. 
כּוֹכָב אֶחָד לְבָד. 
אֲנִי לֹא הָיִיתִי
מֵעֵז. וַאֲנִי, בְּעֶצֶם,
לֹא לְבָד.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל לקרא בין השורות אלא אם צויין אחרת