00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אישית לוחצת

חלוצים שלא מרצונם

העלייה לישראל, כמו כל הגירה לארץ אחרת, מהווה טלטלה יסודית עבור אנשים בוגרים (ילדים, כידוע, מסתגלים לשינויים בקלות רבה יותר). לא רק שהנוף, מזג האוויר, התרבות, האוכל שונים, אלא גם שפת המקום, גורם שלא רק מקשה על התקשורת ויוצר אי-הבנות מביכות, אך במקרים רבים גם אינו מאפשר למהגרים להמשיך לעסוק במקצועם הקודם.

הוריי החלו את דרכם בארצם החדשה ברגל שמאל. ה'ליפט'  (כפי שנקראו מכולות העץ, בהן נארזה תכולת ביתם של העולים) שהביאו עמם, נפל למימי נמל חיפה. לא רק שכל הריהוט היפה והאהוב של ביתם ניזוק, אבל השקעתם באלפים רבים של מחטי מכונת תפירה, ירדה אף היא לטמיון. המחטים החלידו ובמקום להפוך לכסף מזומן, הושלכו לפח הזבל.  

אבי ז"ל עבד במסחר כל ימי חייו. כאשר עלה ב-1949, בגיל 53, היה צריך לעניות דעתי ללכת לאולפן, ללמוד עברית בסיסית ועם הידע שלו ביידיש, יכול היה להמשיך במקצועו. אינני יודע מי היה החכם שייעץ לעולים מבוגרים, שמעולם לא עסקו בעבודה גופנית, לאמץ לעצמם משלוחי-יד חדשים, אבי מכל מקום השקיע את חסכונותיו הדלים בהקמת לול מטילות וניסה להתקיים ממכירת ביצים.

ביתם הראשון של הוריי בארץ היה צריף שבדי בגבעת עמל, הרצליה. אני הייתי באותה תקופה בקיבוץ, אבל מהחופשות בבית אני זוכר את הנסיעות אל "אגרא", המחסן ממנו הבאנו את שקי התערובת לעופות. גבעת עמל הייתה באותה תקופה שכונה נידחת בפאתי העיר ובלילות יללו התנים במרחק לא רב מחלונות הבית. להוריי היה כלב, (שמו בישראל היה מופתי), אך נביחותיו הנואשות לא עשו כל רושם על התנים ובכל פעם שאחד מהם התקרב אל הלול, בעלי הכנף המפוחדים הקימו מהומת אלוהים. אבי המסכן נאלץ לא פעם באמצע הלילה לרוץ לחצר, כדי לבדוק אם אחד הטורפים לא חדר אל לולו. באחד הלילות התחוללה גם סערה איומה שהעיפה את גג הלול.  

אם לא די בכך שהוריי פותו לעסוק במקצוע הלולנות, הרחוק כל-כך מנסיונם הקודם בחיים (ואיש לא הכשירם לעיסוק בו), יועץ הסתרים לא שקט על משמרתו ושכנע את אבי לקחת על עצמו גם את הדאגה לאספקת חלב לתושבי שכונתו. הוא רכש כרכרה בעלת שני גלגלי גומי, חמור, כדים וכלים נחוצים אחרים ונסע כל בוקר אל תנובה למלא את כדיו. באותם הימים שלפני הנהגת הפיסטור והמצאת בקבוקי החלב - והשקיות והקרטונים שהחליפו אותם - היה מראה מקובל לראות ברחובות, לצד מחלק הקרח, גם את מחלק החלב. אבי נסע לאט ברחבי השכונה והנשים יצאו אליו עם כלי קיבול שונים לשמע צלצולו. (ממנהגי התקופה: מה היה הדבר הראשון שעשתה אימי, בדומה לכל עקרות הבית האחרות, אחר שהביאה את החלב הביתה? היא שפכה אותו ל'סיר החלב' המיוחד והרתיחה אותו. אינני יודע מה קרה אצל אחרים, אצלנו לפחות, החלב הרותח גלש לעתים קרובות וריח גז חריף פשט בבית. אחד המלאכות המעצבנות היא ניקוי הגז משיירי חלב שרוף).

הסוחר הממולח שמכר לאבי את חמורו, ניצל את תמימותו ומכר לו אתון בהריון מתקדם, שהמליטה כעבור זמן קצר. העייר בריא שנולד קיפץ לצידי אימו בסיבוביה היומיים בשכונה, לשמחת הילדים. הוריי אהבו בעלי חיים וטיפלו במסירות באתונם שקראו לה יולצ'ה ובנה שגם לו הוענק שם הונגרי: יאנצ'י.

ביום חמסין לוהט, התקלקל החלב בכדיו של אבי ואם מתוסכלת לשני ילדים פעוטים, קיללה אותו נמרצות ואף פתחה לו את הראש עם הסיר הריק שאחזה בידה. אימי קראה לי  לחזור הביתה בדחיפות וכדובר עברית רהוטה, "לנקוט באמצעים". אינני זוכר את סופה של הפרשה המסוימת הזאת, אבל כל ההתנסות החלוצית האומללה הזאת הסתיימה בכך שאבי חטף התקף לב ונאסר עליו לעסוק בעבודה גופנית.

הוריי מכרו את לולם הרעועה על עופותיו, את העגלה, הכדים, נפרדו בצער משני בעלי החיים האהובים ועברו לרעננה השכנה. אימי שהטיבה לסרוג ולתפור, הפכה למפרנסת הראשית. הם קיבלו דירת בטון צנועה ברחוב פרדס משותף בעיר והדרך לביתם אכן הובילה דרך פרדסים מוריקים. פעם, בזמן שירותי הצבאי, בדרכי להוריי, כאשר סרתי אל בין העצים, כדי להיענות לקריאת הטבע, זינק עליי שומר, שהציבו במקום הפרדסנים שזעמו על כך שהעולים שגרו בסביבה, התייחסו אל הפרי העסיסי כאל מן מהשמיים וקטפו ממנו בחופשיות ככל שהיה נחוץ לצרכיהם.

הוריי עשו כל מאמץ, כדי לברוח מהמקום הנידח הזה, הרחוק מהמרכז, שלא היו בו חנויות ואף כביש סלול לא הוביל אליו. בהזדמנות הראשונה עברו לת"א, שם גרו בצפיפות, בדירה משותפת עם משפחה אחרת. את הדירה ברעננה מסרו בחזרה לסוכנות ואף לא קיבלו תמורה כספית עבורה.

צחוק הגורל הוא, כי רחוב פרדס משותף ברעננה הוא כיום אחד הרחובות היוקרתיים ביותר בכל הארץ, רצוף ווילות יפיפיות.        

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל avrishacham אלא אם צויין אחרת