00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרבולה מחייכת

באתי, ראיתי, התביישתי.

אין הרבה טעם לצאת נגד תופעת תוכניות הריאלטי. בהיקף הנוכחי ובמגמה שרק הולכת ונהיית פולשנית יותר ויותר אין באמת איזו תקווה באופק לסלידה כוללנית ומוחלטת של העולם מהז'אנר הנמוך ביותר שפקד את הטלוויזיה מאז אופרות הסבון. האמת היא שכמו אופרות הסבון, גם תוכניות הריאלטי בעצם פונות לחלקים הכי רדודים בנפש האדם.

שלא תהיה טעות- עצם העובדה שמישהו רואה תוכניות ריאלטי אינה מעידה דבר וחצי דבר על האינטיליגנציה שלו. תוכלו למצוא גם פרופסורים מבריקים שעוקבים באדיקות אחר כל הרפש הנמוך הזה. זאת מהסיבה הפשוטה- מדובר במנוחה מוחלטת למוח. כמו שספורטאים אחרי אימון מפרך ומתיש ממש ממש צריכים את האמבטיה החמה והמפנקת, ואת השינה הנעימה והמרגיעה- ככה המוח שלנו ממש נהנה שעוזבים אותו בשקט. יש לו מספיק דברים גדולים להתעסק איתם, דברים אמיתיים שמטרידים אותנו מטעמים מובנים, הוא לא צריך גם אחרי כל זה איזה תוכן בידורי עמוק או סבוך. הוא זקוק לחד מימדיות.

ותוכניות הריאלטי הן הפתרון המושלם. מדובר כמעט תמיד בסיטואציה רוויית מצבים בעייתיים ו/או מביכים ו/או מזעזעים שרק מחכים להתפרץ. אחרי הגל הראשון שבו בעצם הציגו בפנינו את דינמיקת הריאלטי ואופייה ה"מאתגר" קשה באמת להתייחס לנושא בעניין מחקרי. אם בעונה הראשונה נדהמת ממה אנשים מוכנים לעשות בשביל כסף- בעונה השנייה המתמודדים כבר יודעים טוב מאוד למה בדיוק לצפות וזו הופכת להיות תחרות לכל דבר. התרחיש האפשרי אי שם בירכתי מוחו של הצופה כל כך ברור ונדרש שדי מהר אתה לא תוהה האם המתמודד באפקט הפחד יביא את עצמו לידי אכילת שרץ זה או אחר- אתה ממש דרוך ומצפה לביס, ועדיף שממש נראה את המחושים נרמסים על ידי השן הטוחנת... ככה נהיה בטוחים שלא עובדים עלינו בעיניים.

מומחים בכל העולם טוענים שזוהי מחלה של שנות ה2000. התפתחות אבולוציונית של קפיטליזם ושיעמום בורגני. אני מצטערת, אבל אני לא יכולה שלא לחשוב על כל המוני האנשים שבעבר הרחוק היו זורמים לקוליסאום בכדי לראות שני גלדיאטורים (או מורדים או פושעים... לא באמת חשוב) או יותר נאבקים בזירה עד מוות. משהו בלראות בני אנוש קורעים אחד את השני בקרב חייתי ללא חוקים או רחמים- עשה להם את זה. יש לציין שלהם לא היה אייפון ועד כמה שידוע לי- גם לא אינטרנט. גם בהתקהלויות הענק בהוצאות פומביות להורג (בהן כל אזרח בכל גיל וכל מעמד לא יכל שלא להיות נוכח) קשה לי להאמין שאפשר היה להאשים את סרטי האקשן עתירי הפעלולים שגרמו לתאוות הדם הזו. זה פשוט החלק הזה בנפש האנושית שנהנה לראות אחרים סובלים, נשברים ולבסוף מובסים. כמה שיותר וולגרי- ככה יותר טוב.

אנחנו יכולים בטעות לחשוב שאנחנו נעלים מזה. אנחנו לא רואים את כל הדברים האלה בשביל לצפות באנשים במצבים הכי מגעילים שלהם, אנחנו רוצים שהמתמודד/הזוג שלנו יזכה. אנחנו בעצם מעודדים אותו! אז זהו... שלא. אולי אנחנו באמת אוהבים את X ומעוניינים לראות אותו זוכה במיליון/בדירה/בסט-סכינים אבל מה שמניע אותנו זה ההדחה, זו ההשפלה... זו התבוסה. זה שאנחנו מקווים שבצד השני יעמוד ההוא שסימנו כבר מההתחלה כפייבוריט ("הא! ידעתי! כבר מהרגע הראשון רציתי שהוא ינצח!")- זה יפה, אבל לא באמת אכפת לנו ממנו ולא יקרה כלום אם נראה אותו מתרסק. נהפוך הוא- זה ייתן לנו הרבה מאוד חומר לקטר עליו בזמן הקרוב. עד הגמר נוכל לעודד את זה שהכי הסתדר עם הגלדיאטור המנוח שלנו, וגם להתלונן אחרי סיום המשדר על כך שהכל מכור. זה יעניין, ירתיח ויקומם אותנו בדיוק שבוע- עד שהריאלטי הבאה תמלא את המשבצת שזה עתה התפנתה.

איני נפרדת מכלל האוכלוסייה. בתוך עמי אני חיה. אמנם הכי ריאלטי שאני יכולה לעקוב אחריו (וגם כאן "לעקוב" זו מילה... חזקה כל כך...) זה "כוכב נולד", אבל קורה לפעמים שגם אני נופלת על איזו תחנה בה משודרת ריאלטי זו או אחרת. זה קרה אתמול עם "היפה והחנון" (עקב לחץ חברתי. אף פעם לא היה לי עמוד שדרה), זה קרה היום עם "מאסטר שף" (היי... כבר שבוע הבנות במכינה רבות על זה- הייתי חייבת לדעת בה מדובר) והיד עוד נטויה. האמת? אני פשוט לא מאמינה בזה. בכלום. הכל נראה לי כל כך מבויים, כל כך מתוסרט, ומשוחק כל כך רע- שקשה לי להנות. אני בעיקר מתביישת. אני מתביישת עבור הבלונדה והסטייסי שלה, אני מתביישת עבור החנון שלה, אני מתביישת עבור המנחה, אני מתביישת עבור יוצרי הסדרה, עבור הזכיינית שרכשה אותה, עבור הערוץ שמשדר, הטלוויזיה שמקרינה, העולם ששותק, הציבור שצורך, אני מתביישת עבור האנושות ,אבל יותר מהכל- אני מתביישת עבורי- שאני צופה. באמת. לא נעים לי ממני.

מה אני רוצה? כלום. המרמור הזה הוא תוצאה ישירה של היותי מודעת לכך שהמגה-ריאלטי האח הגדול עומד לחזור השבוע. פה באמת מדובר בתחתית של התחתית, המיץ של הזבל. ובינינו? בשיא הגאוניות. מדובר בפורמט שהבין שהתחרות היא רק תירוץ. כל התוכן מסביב זו רק אמתלה של האנשים ללמה הם בעצם צופים בשטויות האלה. אז מצד אחד הוא לגמרי התנער מכל מסגרת-תוכנית-מובנית-מובילת-עלילה שהיא, ומצד שני הוא קילף את הקונספט לעירום הכי מוחלט האפשרי- מצלמות בכל מקום, רואים/שומעים הכל, אנשים מרקעים מנוגדים, כלא, שעמום מוחלט, מחסור ו... המון כסף למי שישרוד את כל זה עד הסוף. אין ספק שזהו המתכון המושלם לגירוי ומיצוי כל התככים והגועל האפשרי מכל משתתף ומשתתף. ההשלכה? הרבה יותר צהוב ומציצני לצופה המסור.

אז עם זיכרון ההפסקות הדרמטיות בין מילה למילה, הצילום המתרחק ומוזיקה המתגברת לפני כל הכרזה קטנה כגדולה (מה שנותן אשליה כאילו באמת קורה פה משהו), דיעה די מוצקה שריאלטי, כל ריאלטי, זה בערך הדבר הכי רחוק מהמציאות שקיים, ושניה לפני שאני מתכחשת להורים שלי (שתקועים עם האף בערוץ 20 כאילו הם ייזכו במיליון אם רק יצליחו לראות כל שניה) ומוצאת עצמי לגמרי אבודה בשיחות להוטות ונורא נורא חשובות על מה ההוא אמר לה ומה הוא בעצם התכוון כי הוא קודם אמר לו שהוא יגיד לה את זה... אני רק מבקשת שכולנו ניקח איזו דקה... ונתבייש.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

15 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל just GL אלא אם צויין אחרת