00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

מציאות מתבגרת - הבלוג בן שנה

28/11/2010

היו לי המון התלבטויות לפני שהחלטתי על פתיחת הבלוג. שאלות של "על מה יהיה לי לכתוב כל-כך הרבה?" ועד ללמה שמישהו ירצה לקרוא את החיים שלי כמו שהם כתובים ומוגשים פה. ממחשבותיה של אחת מתולתלת, שיש לה הרבה מה לומר, מדברת המון ונהנית להתפלסף על הא ועל דא וגם לכתוב את כל הדמיונות שלה. אחרי שיחת עידוד עם ההוא (תודה!) וברכת הדרך מההיא (תודה כפולה!), פתחתי את הבלוג, נכנסתי למעגל והתחלתי לשחק (ספק רב אם מישהו קרא את הרשומה הראשונה  פה).

שנה של בלוג. לא ידעתי אם אצליח להתמיד כמו שקרה בפועל. למען הגילוי הנאות, לא האמנתי שיהיה לי כל-כך הרבה נושאים לכתיבה. ואולי גם לא האמנתי בעצמי מספיק (אני קצת יודעת ומודה שזה נכון).

מבט לאחור על הבלוג, עם כל המאה ואחד עשר הנושאים שהיו לי לכתוב עליהם עד היום, ומחשבה על כל המאה נוספים לפחות שעוד אכתוב עליהם מתישהוא קרוב או רחוק, גורם לי להרגיש שאני במקום הנכון. כמו שכתבתי לא פעם, הכתיבה היא צורך כמעט קיומי עבורי. התמודדות עם החיים והפסיכולוג הכי טוב, שנותן לי רק לחשוב, לדבר ולכתוב וממשיך לשתוק. כאן זו הבמה שלי, התובנה שלי וההבנה שלי בלבד להגיע אל מחשבה נמשכת ופיתרון. יותר מכל, הכתיבה פה, עוררה אצלי פי כמה את הצורך בכתיבה בכלל (כמובן שלא את כל הטקסטים שאני כותבת אני מפרסמת כאן או שם או בכלל).

שנה שלמה של בלוג. בלי להגזים, זו אולי השנה המשמעותית ביותר שחוויתי. תוך כדי השנה האחרונה הזו, הבנתי כי הכתיבה היא הדרך והיעד בו בזמן. החלטתי שהיא אמצעי ומטרה, זו שאני שואפת שתשרת אותי ותהיה איתי בכל מקום שארצה לפנות, לעסוק בו ולהיות. רק להיות. כי הכתיבה ממלאה בי חלק מאד מרכזי.

 

אז מה באמת היה מיוחד כל-כך בשנה הזו?

בשנה הזו ביחד עם הכתיבה בבלוג, החלטתי על כיוון הלימודים שלי. נרשמתי, והתחלתי ללמוד לפני כחודש במכללת "מנשר לאמנות" - במחלקת כתיבה. מסלול משולב עם האו"פ ללימודי תואר ותעודת הוראה (סִפרות).

בשנה הזו הבנתי כמה כוח יש למילה אחת, כתובה או בעל-פה (כל אחת במידתה). הצלחתי לקחת את אותן מילים, שלפעמים הן כמעט בלתי אפשריות, ולהפוך אותן למחשבה ורגש, וגם לרגש ולהשפיע על אחרים מסביב.

בשנה הזו הכרתי כמה חברים חדשים, וירטואליים או יותר, שהפכו להיות אנשים יקרים בשבילי שאין להם תחליף, כל אחד במקומו שלו.

בשנה הזו הכרתי את עצמי ולמדתי עלי כמה דברים שלא היתי לומדת בשום דרך או מקום אחר. נוכחתי לדעת כמה כוח ואנרגיה חבויים שם בגוף הזה של הילדה האדמונית המתולתלת הזו, כמה רגש ממומש וכמה לא. נזכרתי כמה מוטיבציה יש בי כדי להניח שינויים וכמה עשייה היא מהות וסיפוק בשבילי.

אני יכולה הרי להמשיך לכתוב עוד ערימות של כל מה שקרה בשנה הזו: החלטות, פרידות, חברים וחיבורים, פגישות, פגיעות, אכזבות, אהבות, מריבות, חוויות בלתי נשכחות. הכל מתועד פה במבט לאחור. כל תיעוד כזה מציף בי כל-כך הרבה וגורם לי לחייך ואפילו להתגאות.

 

יש שכתבו לי כאן לא מזמן, שרואים את ההתבגרות וההתפתות שלי על גבי ותוך כדי הכתיבה כאן בבלוג. דומים ואחרים קראו וקוראים לי עדיין ילדה בתגובות (זו תמיד תהיה מחמאה!), והיום נדמה לי שהם רואים גם קצת יותר.

יש כאלה חברים ואנשים שקוראים רק טקסטים שעולים לכאן, ויש כאלה שקיבלו מפתח לדלתות המובילות אל מעבר, ומכירים את הקרביים שלי לעומק ומקרוב. המשפחה שלי שמודעת היום יותר מפעם ליכולת ולרצון שלי להעביר תחושות וחוויות למילים, מקבלים את ההתנתקויות שלי אל תוך מרחב הכתיבה יותר מבעבר. מה גם, שכמעט כולם מנויים ומעודכנים בכל מה שקורה איתי, אם לא בעל-פה, בעיקר דרך פה. אולי זה מסביר להם דבר או שניים על מי אני מתחת לכל השתיקות והמסיכות, ומה אני עושה כשאני פורשת לעיתים החוצה מהתמונה, כדי לכתוב ולחוות את כל החיים שבאמצע, בשקט אחר מן הצד. 

הבלוג שלי בן שנה בדיוק היום. 111 רשומות (כולל זו) של מציאות מתולתלת אחת, שממשיכה לגדול ולהתבגר ולא מתכוונת לוותר. על כלום.. לעולם.

קצת קיטש לפני סיום כי מתחשק לי..

תודה לקוראים שלי, השקטים והדוברים. הכי שמחה שאתם פה. תודה לפרדס התפוזי על הבית שלי אין כמותו. תודה קטנה לכמה אנשים גדולים שבלעדיהם, אני לא בטוחה שהיתי עומדת במקום שאני היום. (בלי להזכיר שמות, אתם יודעים לבד מי אתם.)

 

לעוד זמנים בלתי פוסקים של למידה וכתיבה מתפתחת, מספקת ורוויה. אני אמשיך לכתוב ומקווה שאתם תמשיכו לקרוא.

איך כתב על זה יהודה אטלס? "הילד הזה הוא אני" (ספר נצחי!)

שלכם תמיד,

טל.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

107 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת