00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מחשבות

עמותת לא למטקה

אתמול, לראשונה אחרי מספר לא מועט של ימי צפייה באולימיאדה, יצאתי מהבית.
ולא סתם, כיוונתי שעון לשעה מוקדמת בבוקר (12:00) והלכתי לים.
הייתי מאד גאה בעצמי על ההישג, שכן בדרך כלל אני לא מצליחה לפתוח את עפעף ימין שלי לפני השעה 14:35, ויצאתי נרגשת ומצוידת בספר ובקבוק סמירנוף אייס (זה מה שהיה במקרר) לחוף הים.
הגעתי, הכל היה נראה מושלם. שקט, אין הרבה אנשים, והשמש... שורפת אש.
פרסתי את המגבת שלי על החול, הורדתי מעלי את הבגדים, והתחלתי במלאכת השיזוף וההרגעות.
כל זה נמשך בערך 45 ד"ק.
אני יכולה לסבול הרבה דברים (כפי שגיליתי אתמול). ילדים צווחנים, את מוכר הארטיקים (שגם אם עוצמים עיינים- הוא לא מוותר), משפחות על גבי משפחות של נופשים, אבל אני לא מסוגלת לשמוע את רעשן המיותר והמציק של המטקות.
תקראו לי שונאת ישראל, אדם לא פטריוטי- אני פשוט חושבת שזה מעיק.
באיזשהוא שלב- שיחקו מעלי 4 זוגות של בחורים עקשניים ונחושים.
לא יכולתי לשמוע כלום. ובטח שלו את רעש הגלים, שלמענו אדם מגיע לים.
אני רוצה לצאת בבקשה, לכל אוהדי וחובבי משחק המטקה- שחקו במקום אחר.
אולי בגינה, אולי באיזה מגרש, אבל אל תפריעו את מנוחת המשתזפים.
גם ככה הכדור נכנס כל שנייה למים- אז למה?!?! הקלו על עצמכם ושחקו רחוק מפני הים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל נירית 123 אלא אם צויין אחרת