00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרבולה מחייכת

הבוקר בא כל כך מהר

20/11/2010

שני סוגים של אנשים מאכלסים את עולמנו- אנשים של בוקר ואנשים של לילה. אנשים של בוקר הם היצורים המעצבנים האלה שמקפצים בחדווה כל בוקר אל מחוץ למיטתם ומפזזים להם את דרכם בבוקר הנפלא הזה שהם כל כך מאושרים שהגיע סופסוף. אנשים של לילה הם האנשים השפויים שחווים על בסיס יומיומי כמה דקות של מצוקה כשההבנה כי הגיע הזמן לקום מחלחלת היטב אל תודעתם (נחשו מה אני).

יומיים ברצף השבוע ממש לא הצלחתי להרים את הראש מהכר- פשוטו כמשמעו. בחוץ נשמעו קולות חיים של בוקר, או, כמו שאני מבינה אותם: המוני אנשים הכלואים בצינוק המוסכמות החברתי גוררים רגליהם כל אחד למחוז חפצו- זה לבית הספר, ההוא לעבודה, היא לאוניברסיטה. ממהרים, כי אין מה לעשות ככה זה בבוקר- הכל בסימן של "מהר! חייבים להספיק!" מי לאוטו ובפקקים מי לאוטובוס- כי הקו הבא עובר רק עוד שעה, מי לדואר או הבנק או כל דבר אפור ומשעמם אחר- הנמצא בבסיס הגדרתו של בוקר טיפוסי.
אבל אני נשארתי במיטה, ורק התהפכתי לצד השני.

אני שונאת בוקר. יודעים מה אני שונאת יותר מאשר אני שונאת בוקר? אני שונאת אנשים שאוהבים בוקר! כי אני שונאת בוקר, והם מפריעים לשנאת הבוקר שלי! גם לא זכור לי קיומם בתקופת בית הספר. מישהו באמת נהנה להגיע בחמישה ל-8 (שלא לדבר על שעות אפס) למבנה האפרורי ולחוויה הבנאלית, רפיטטיבית, חופרת ובלתי מעשירה בעליל הזו? לא עד כמה שזכור לי. אבל משום מה כבר בצבא הם הופיעו! דומיננטית מכולם הייתה אחת הקצינות שלי- תמיד פגשתי אותה בין 7:30 ל-8:00. אני- כי הייתי חייבת להיות שם. בפקודה. היא- כי היא השכימה קום כבר ב5:30, אחרי אימון ספינינג, מקלחת, ארוחת בוקר עשירה ונסיעה מביתה לבסיס- כולה מאושרת שהזדמן לה הבוקר המדהים הזה. ובעוד אני דידיתי לי את דרכי אל המטבח להכין קפה, היא כבר נכנסה שמה את התיק במשרד שלה והספיקה להדביק אותי ולהיעמד לידי- עם חיוך. תמוה בעיני עד היום.

מה נסגר איתכם, אנשים?! איך יש מצב שמישהו באמת שמח לעזוב את החמימות, הרוך והשלווה העוטפת של המיטה והשמיכה לטובת העולם הקר והאכזר שבחוץ?! כלומר, אין מה לעשות... ברור שחייבים... אבל אני מצפה שלפחות תהיו אומללים מזה! לפחות לכמה דקות טובות! טיפת מירמור, טיפת עויינות, טיפת אנטיפתיות... אתם יודעים... סטנדרטי. אחרי זמן קצר זה עובר. עם הקפה הראשון של הבוקר, החום הנעים והטעם המדהים שהוא מביא איתו- המצב כבר יישתפר. אפשר יהיה לנסות להעריך את היופי שביום החדש, את האפשרויות הרעננות שהוא יכול לטמון בחובו, אבל כל הדרך מהמיטה ועד לשנייה בה נוגע הקפה בפינו- רק מן הראוי להיות עצבנים.

 

לחיות, לפעול, לפגוש אנשים, להתאמן, לצאת, לחזור, לחייך ולצחוק- כל זה טוב ויפה, אך פשוט לא מתאים לתפאורת הבוקר המוקדם! אם רק אפשר היה לקום מאוחר יותר, העולם היה מקום כל כך הרבה יותר נעים. אם האוניברסיטה, העבודה, ובעיקר ג' (חבר רשע אוהב בוקר) יאפשרו לי לקום ביקיצה טבעית- אני אשמח להיות אזרחית פרודוקטיבית הפועלת למען סביבתה הקרובה יותר או פחות. אין לי בעיה להמשיך את היום עד לשעות הקטנות של הלילה! איזה כיף זה לצאת להסתובב ואפילו לעשות מטלות הגשה בסביבות 22:00, לראות הרצאות מוקלטות... לקרוא ולהבין לעומק. למה לא? מה רע?!

סירובה העיקש של החברה האנושית להיענות לבקשה ההגיונית הזו, שהבוקר יגיע מאוחר יותר, מכביד עלי מאוד. ובניסיון להצליח לקום בזמן תמיד סידרתי לעצמי את השעונים המעוררים הכי נוראים שאפשר לדמיין- שירים מעצבנים וחופרים, בווליום מטורף ובהפרשים של איזה שתי דקות אחד מהשני. התוצאות לא מזהירות- כל מי שאני ישנה איתו שונא עד מתעב קשות את השעון המעורר שלי, שלרוב מעיר את כל תושבי הבית- למעט אותי. לא שלא משעשע אותי מאוד לראות צלליות כועסות רוכנות מעלי תוך כדי שאני עדיין ישנה, כן? אבל זו פשוט אינה המטרה. במקרה הטוב הם רבים איתי עד שאני מתעוררת, במקרה הרע הם פשוט מכבים אותו וחוזרים לישון... מה שעלול להיות מאוד בעייתי עבורי.

אבל הסיפור הכי מעצבן שקרה לי היה בטירונות. שתי מיטות ממני ישנה הבחורה הכי צפונבונית, מפונקת, טיפשה ומעצבנת בארץ! אני רצינית, ומוכנה להשוות אותה עם כל מי שתרצו. אפשר גם לשים על זה כסף. החל מטון הדיבור שלה (שהייתי בטוחה עד אז שקיים רק כאמצעי אומנותי של הגזמה בסדרות וסרטים) וכלה בדרישות המגה-פרינססיות שלה מכל סביבתה... ה#&*%$@ כנראה פשוט לא הבינה לאן היא הגיעה, ומתוך 15 שעונים מעוררים שונים שצלצלו בזמנים שונים (תכלס, בטירונות כל אחד קם בשעה אחרת כדי להתארגן, להתקלח או וואטאבר) היא החליטה שלה מפריע דווקא שלי! באמת שבאותה תקופה הוא לא היה חריג- זה היה לפני שיכולת להחליט איזה שיר ייתנגן ולפני האפשרויות לכמה שעונים או לנודניק. רק אלוהים יודע איך לא הכיתי אותה עד זוב דם כל בוקר מחדש. באמת... העצבים שלי בבוקר בשילוב הקול המחרפן שלה והעובדה שהיא יכלה להוציא מדעתו גם את מהטמא גנדי... וואו.

בכל אופן, לענייננו, אני פשוט שונאת לא להצליח לקום בזמן. נראה לי שיהיה ביקוש רציני אם יהיה תפקיד כזה למישהו- להעיר אותך בבוקר. הרבה יותר קשה להתעלם מבן אדם... בעיקר כי אי אפשר לכבות אותו בלחיצת כפתור. ואולי הגישה הנכונה היא לנסות להעביר בקשה בכנסת, מיד אחרי שיאושר "חוק האברכים", אם הם מסכימים גם להעביר את "חוק הזזת הבוקר לצהריים". כן, הצהריים- מה יש? כמה אנשים יהיו הרבה יותר שמחים ככה? לדעתי, הרוב.

כל לילה מחדש אני מבטיחה לעצמי שהיום זהו! אני הולכת לישון מוקדם! למרות שאני מוכרחה להודות שאני כמעט אף פעם לא עושה את זה, שמתי לבין שאין קשר מובהק במיוחד בין השעה בה אני הולכת לישון לבין כמה ממורמרת אני בבוקר (אולי יש קצת קשר ליכולת התפקוד שלי, אבל לא לתחושה). לא חשוב באיזו שעה אני נרדמת... הבוקר תמיד בא כל כך מהר... 

 

פוסט כזה חייב להיחתם בבלדה (שם כל כך ראוי!!!) על חדווה ושמוליק:

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

32 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל just GL אלא אם צויין אחרת