00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

הוכחה ראשונה ליכולת ראייה לעתיד?

 

האם ניתן לחזות את העתיד? התשובה המדעית הטהורה היא ש... כן. כדור שנזרק כלפי מעלה, ייפול בוודאות למטה (כל עוד לא יצא משדה הכבידה של כדור הארץ). אבל האם ניתן לחזות את העתיד גם כאשר זה מסתמך על מאורעות אקראיים לחלוטין? מחקר פסיכולוגי חדש ומכובד טוען שבני-אדם מסוגלים לעשות זאת. והקהילה כולה במתח.

בסוף השנה הנוכחית יגיעו לסיומן שמונה שנים של עבודה מאומצת מצד דריל בם, עם פרסום תוצאותיהם של תשעה ניסויים פסיכולוגיים, ב- Journal of Personality and Social Psychology. הניסויים נערכו על יותר מאלף סטודנטים, ובמהלכם חזר בם על ניסויים פסיכולוגיים מוכרים וידועים היטב – אך היפך את סדר האירועים.

למה הכוונה?

ובכן, באחד הניסויים השתמש בם בשיטה הידועה כ- 'פריימינג'. בניסוי כהלכתו, אמורה מילה להופיע במהירות על הלוח העומד מול הנבדק. המילה יכולה להיות חיובית (למשל, אושר) או שלילית (גועל). לאחר שהוצגה המילה, מופיעה על המסך תמונה נעימה או מרתיעה – כגור חתולים חמוד, או נחש מסוכן. הנבדקים מתבקשים לקבוע האם התמונה נעימה או מרתיעה. אם הם נחשפו קודם למילה החיובית, הרי שהם יקבעו יותר במהירות שהתמונה הנעימה אכן נעימה. ואם נחשפו קודם למילה השלילית, הם יקבעו יותר במהירות שהנחש מרתיע. זהו הניסוי בדרך הרגילה.

בם בחר לעשות טוויסט יוצא-דופן בניסוי, והחליף את סדר המאורעות. הנבדק רואה קודם את התמונה, ומתבקש לקבוע האם היא נעימה או מרתיעה. רק לאחר מכן מוצגת לו מלת ה- 'פריימינג'. מכיוון שגם התמונות וגם המילים נקבעות באקראי, הנבדקים אינם יכולים לדעת מה המלה שתופיע לאחר התמונה. אבל – וכאן החלק המפתיע – תוצאותיו של בם מראות שיש השפעה קטנה למלת הפריימינג גם אם זו מוצגת לאחר הצפייה בתמונה וקביעת הרגש שהיא מעוררת. במילים אחרות, הנבדק מושפע ממילת הפריימינג עוד לפני שזו הופיעה בכלל על המסך, או שהמחולל האקראי קבע מה המילה!

בניסוי אחר הודיע בם למתנדבים שתמונה עומדת להופיע באחד מצידי המסך, וביקש מהם לנחש באיזה צד היא תופיע. מיקומה של התמונה נקבע באקראי, ומכאן עולה שסיכוייהם של המתנדבים להצליח בניחוש היו אמורים להיות 50% בדיוק. אך התוצאה הסופית הייתה 53 אחוזי הצלחה. זה לא חורג בהרבה מהצפוי, אבל כאשר סוקרים מספר רב של אנשים, אפילו שינוי קטן מהממוצע הצפוי עשוי לרמז שיש כאן באמת משהו יוצא-דופן.

אם גם בלוטות הרוק שלכם מתחילות לפעול, כנראה שהבנתם נכון את משמעות המחקרים. זה עשוי להיות קצה החוט לחיזוי עתיד אמיתי! ואם לומר את האמת, אני מחזיק אצבעות ומקווה שיש משהו מאחורי התוצאות האלו. הן מנוגדות לכל חוקי הפיזיקה והכימיה הידועים לנו, אבל אחרי הכל – זו הדרך בה מתקדם המדע. לאורך השנים מצטברות תצפיות יוצאות-דופן. הן חושפות בעיות בתיאוריות קיימות, והקהילה המדעית מנסה להסביר את הבעיות הללו, עד שהתיאוריות עצמן משתנות כדי לכלול את ההסברים. האם יש סיכוי שהקהילה המדעית תקבל את ההוכחה ליכולת חיזוי העתיד?

במלה אחת, כן.

בשתי מילים, עדיין לא.

קודם כל, יש בעיות במחקר. לא תמיד הוא משתמש בכלים הסטטיסטיים החזקים ביותר לניתוח התוצאות. לא אוסיף עוד, כי סטטיסטיקה היא התחום החלש שלי, ואני מקווה שהסטטיסטיקאי יוסי לוי מהבלוג המצוין 'נסיכת המדעים' ירים את הכפפה ויבחן את המחקר לעומק.

בעיה אחרת היא בדבריו של בם עצמו לכתב העת המקוון New Scientist– "המתנתי בכוונה עד שחשבתי שיש מסה קריטית שאינה שגיאה סטטיסטית." בם נופל כאן למלכודת ידועה בסטטיסטיקה. הוא אסף נתונים עד שהתוצאה התאימה למצופה. ייתכן שאם היה ממשיך לאסוף את הנתונים היינו רואים שהמטוטלת מתאזנת לכיוון השני, וסיכום כל התוצאות היה מראה שהנבדקים לא הגיעו להישגים טובים יותר מהמצופה לפי המזל הטהור.

אבל אפילו אם אין בעיה משמעותית במחקר (וכרגע נראה שאין), וגם אם נתעלם מהבעייתיות באיסוף הנתונים המקוטע, חשוב להבין שניסוי אחד, או אפילו מספר רב של ניסויים המגיעים כולם מאותה מעבדה אינם מהווים הוכחה אמיתית במדע. בם הוא אמנם חוקר בעל שם עולמי, וידוע ביושרו ובמחקרים המדויקים והקפדניים שהוא מנהל. ועדיין, ייתכן שזייף נתונים. ייתכן שהדוקטורנטים שעובדים תחתיו זייפו נתונים. ואפילו אם לא היו זיופים, תמיד תיתכנה שגיאות אנוש – למשל, מחולל אקראי עם באג, שנוטה להציג את התמונות בסבירות של 60% לצד ימין, ו- 40% לצד שמאל. החוקר שמכין את הנבדקים למד לזהות באופן בלתי-מודע שלמחולל האקראי יש העדפה לימין, והוא מושך (שוב, בלי לשים לב אפילו) את תשומת לבם של הנבדקים לצד ימין של המסך.

אולי.

המשמעות היא שאנחנו חייבים להמתין עד שחוקרים נוספים יחזרו על ניסוייו של בם, לפני שנצא לרקוד ברחובות עם אורן זריף וחבר מרעיו העליזים. אם הניסויים הבאים יניבו תוצאות דומות, אני עדיין אהיה סקפטי. אבל אם גם הניסויים שיגיעו אחריהם יראו היתכנות, וגם הבאים, וגם הבאים, אני אתחיל להשתכנע. וזה יהיה מדהים. איזה עולם חדש ומלהיב ייפתח אל מחוץ לדלתות הגוף? איזה מידע מוזר נוכל לרכוש על הנפש, או אולי על חץ הזמן?

אבל.

כפי שאתם יכולים לנחש, קהילת חוקרי הפסיכולוגיה גועשת ורועשת מסביב למחקר, ומספר חוקרים כבר התחילו לנסות לחזור על הניסויים בעצמם. לפחות אחד מהם דיווח כבר על כשלון בחזרה על אחד הניסויים שתוארו בעבודתו של בם. אלא שהוא חזר על הניסוי בגרסת אונליין, בעוד שבם ביצע את הניסוי עם מתנדבים בשר ודם. בם טוען שכאן מוקד הבעיה, וזה אפשרי. לא סביר, אבל אפשרי. בכל מקרה, אני לא מודאג. לפי New Scientist, בם טוען שתריסר חוקרים אחרים כבר יצרו איתו קשר כדי לקבל פרטים על הניסויים, במטרה לשחזר אותם במעבדותיהם. כנראה שבשנים הקרובות נדע האם עוד ניסוי פארא-פסיכולוגי נכשל כשלון חרוץ, או שאולי סוף-סוף נקבל רמז מוחשי ליכולות על-טבעיות...

...לפחות עד שנחקור ונכמת גם אותן.

 

תודה לרינה ראלט שהביאה את המחקר לתשומת לבי!

 

קישור למאמר שיתפרסם בקרוב

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

71 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת