00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי חיתולים ובלי חשבון

סקירה - מעגל הבארוק/ניל סטיבנסון

זו אולי הסקירה הכי ארוכה שכתבתי, והיא לפרוייקט הקריאה הכי גדול שחוויתי - מעגל הבארוק מאת ניל סטיבנסון. הוא גם ענקי וגם באנגלית. למי יש אומץ, זמן ומוטיבציה?  

 

 

מעגל הבארוק – סקירה כללית וקווים לכתיבתו של ניל סטיבנסון.

The Baroque Cycle/Neal Stephenson

 

 

הערה למי שכבר קרא ספרים של סטיבנסון - הספר הזה אפילו לא דומה לאחרים.  יש קצת פרטים הקושרים אותו ל'קריפטונומיקון' אבל בזאת מסתיים הדמיון. 

 

אתחיל עם כמה פרטים טכניים.  הסיפור כולו נפרש על פני כמה עשרות שנים וממלא כ-2700 עמודים, מה שהופך אותו לסיפור הכי ארוך שקראתי בחיי (לקח לי 10 חודשים לקרוא את הכל, בהתחשב באילוצי הזמן שלי).  בתחילה מכרו אותו בשלושה כרכים (ומשום כך אני כמו רבים אחרים קראנו לו 'טרילוגיה' אף על פי שזהו למעשה סיפור אחד) שנקראו 'The Confusion','Quicksilver ' ו-'The System of the World', וסקרתי אותם כל אחד בנפרד.  כיום מוכרים את 'מעגל הבארוק' כסדרה בת שמונה כרכים דקים יותר, ושמותיהם לפי הסדר:

Quicksilver

King of Vagabonds

Odalisque

The Confusion part I 

The Confusion part II

Solomon’s Gold

Currency

The System of the World

אבל זה עדיין אותו סיפור ואף כרך לא עומד בפני עצמו.  

נכון לעכשיו אין ל'מעגל הבארוק' תרגום לעברית וספק אם הוא יתורגם בזמן הקרוב. 

 

כמו בספרים אחרים של סטיבנסון שקראתי, גם 'מעגל הבארוק' הוא בעיקרו סיפור רעיוני, הווה אומר שהעיקר בו הם הנושאים והגיבורים למעשה נועדו 'לדחוף' את הרעיונות ע"י עלילת חייהם, אם כי בניגוד לספרים רעיוניים אחרים שקראתי (מישהו אמר איין ראנד?) הגיבורים כאן הם דמויות עגולות, מעניינות ובעלות עומק (כולל רבים מדמויות המשנה) שניתן להזדהות איתם, או לפחות להתעניין בקורותיהם. 

הנושאים המרכזיים של הספר הם מדע וכסף, והתקופה בה הוא מסופר היתה תקופה מאוד סוערת ורבת שינויים בשני התחומים הנ"ל. 

 

פרט למדע וכסף, יש עוד תתי-תחומים רבים שסטיבנסון מכסה במשולב עם העלילה וכולם נקשרים בסופו של דבר לנושאים המרכזיים.  הסיפור דחוס עד מאוד מבחינת מידע ויותר מכל ספר אחר בעבר עורר אותי לקרוא חומרי רקע נוספים ולחשוב על המשמעויות העולות מן הכתוב.  חלק מהמחשבות שהתעוררו אצלי כתוצאה מקריאת 'מעגל הבארוק' אני אצרף לשירשור – יותר בשביל להוציא את זה מהמערכת שלי, אבל אני מקווה שתיהנו לקרוא גם. 

 

מכחינת דיוק היסטורי – סטיבנסון מזהיר בתחילת הספר שאין להסתמך עליו כספר היסטוריה, ואני מסכימה ומסתייגת באחת.  רוב הארועים ההיסטורים בספר כן ניתנים במדוייק.  יחד עם זאת, סטיבנסון אינו מהסס 'להטות' פרטים מסויימים על מנת 'לתבל' את העלילה או להתאים אותה למה שהוא חושב לנכון (בויקיפדיה יש רשימה של הסטיות ההיסטוריות בספר).  חוץ מזה, הוא כותב דמויות מפתח מסוימות באופן כל כך משכנע, שאם לא הולכים ובודקים לפרטים, קל מאוד להאמין שהן היו אמיתיות ממש כמו לואי ה-14.  כמו כן, ההשלכות הספרותיות שסטיבנסון עושה לדמויות שכן היו אמיתיות, הן כמובן פרי דמיונו (אם כי לא פעם מסתמכות על דיעות חוקרים היסטוריונים).  בקיצור, אני למדתי המון על הרבה דברים מקריאת הספר הזה אבל הייתי חייבת לרוץ למקורות עיוניים על מנת לודא מה אמת ומה בדיון ...   לדעתי הסיפור הזה הוא בבחינת תענוג עילאי לאינטלקטואלים בנשמתם ולתאבי ידע, כל עוד נזהרים לא 'לקנות' את הכל בעיניים עצומות. 

 

מבחינת האמינות – סטיבנסון יודע את החומר על בוריו ואמינות הסיפור וגיבוריו (הזכרים) היא גבוהה מאוד, אבל ... לא מושלמת, וכשיש בעיה, היא בולטת לעין.  לדעתי, דמויות הגברים בסיפור, בדיוניות ואמיתיות כאחד, אמינות מאוד, אבל הדמות הנשית המרכזית היא בעייתית מהבחינה הזו.  תולדות חייה של אלייזה אכן הכשירו אותה לתושיה אולם דמותה בעיני סטיבנסון קרובה מאוד לאלילה מושלמת, ביחוד ב'כספית'.  אם הוא היה משאיר את תיאורה בידיו של גיבורו ג'ק זה היה מתאים מאוד, אבל היות ואני קוראים עליה בגוף שלישי זה קצת צורם.  למרבה המזל, דמותה של אלייזה, גם אם אידאלית עד חוסר אמינות (לטעמי) עדיין מעניינת מאוד, והתהליכים שאותם היא מלווה ודוחפת מרתקים בפני עצמם.  

    

מבחינת עריכה ואירגון העלילה - כמו שציינתי לעיל, עלילות 'מעגל הבארוק' נפרשות על פני עשרות שנים: מ-1655 ועד 1714 (עם הפסקה של עשור לפני החלק השלישי). מבחינת סידור העלילה, החלק הראשון (כספית) מתרחש על פני רוב מחציתה השניה של המאה ה-16 ומהווה את עיקר ההיכרות עם הגיבורים, סקירה היסטורית/פוליטית, והכנת הבסיס לרעיונות המובאים בסיפור. מבחינה זאת ההתחלה נראית קצת לא מובנת, כאשר ישנם די הרבה סצנות שלא ברור איך הן מתקשרות לסיפור.  קושי נוסף הוא שבחלק הראשון של כספית (כספית) אנו מתוודעים רק לאחד הגיבורים (דניאל) ובחלק השני (מלך הנוודים) הזרקורים עוברים לחלוטין לשני הגיבורים האחרים (ג'ק ואלייזה) תוך התעלמות מוחלטת מדניאל, כך שמתקבלת ההרגשה שמתחילים ספר חדש לגמרי עוד לפני שהקודם הסתיים. רק בחלק השלישי של 'כספית' (שפחת ההרמון) העלילות מתחילות להתמזג. 'הבלבול' מתפרש על פני כעשר שנים אינטנסיביות מאוד, ואופיו הוא כשל ספר הרפתקאות בעיקרו. הקצב מהיר ויש הרבה אקשן. ב'המערכת של העולם' אופי העלילה משתנה שוב – הפעם הסיפור נדחס לתוך ארועי שנה אחת והספר מקבל אופי 'מותחני/בלשי' בעיקרו, מה שתורם המון לבניית המתח והשיא שבסופו. בספר זה נקשרים חוטי העלילה וגם הקטעים שנראו 'תלושים' בכספית משתלבים בתוך הקונטקסט.  בקיצור – צריך קצת סבלנות בשביל 'כספית' אבל אם כבר קראתם אותו – אין סיכוי שתעצרו.

 

מבחינת העלילה עצמה והגיבורים הנושאים אותה – העלילה בסיפור הזה משולה לחבל בלוי – לעתים הוא נראה צפוף וחזק, ולעיתים פרום לסיבים דקים שמתבדרים ברוח.  הקטע הוא שחייבים לשים לב לכל סיב-עלילה כזה כי בסופו של דבר הם נשזרים מחדש לחבל אחד חזק.  בניגוד לספרים אחרים של סטיבנסון שקראתי שהיו בעלי סיומות חלשות יחסית, 'מעגל הבארוק' מגיע לסיום הולם הנותן סגירה לחוטים שנטוו מתחילתו של 'כספית' תוך כדי בנית מתח חזק לקראת הסיום ופורקנו בשלושה שיאים שמגיעים ברצף אחד אחרי השני. אם להשוות לספרים האחרים של סטיבנסון שקראתי (סנואו קראש וקריפטונומיקון) אני רואה ב'מעגל הבארוק' את שיא התפתחותו של סטיבנסון כסופר, ולא רק כהוגה רעיונות. אמנם עדיין יש לו בעייה עם דמויות נשיות אבל בסך הכל הדמויות בספר הזה 'עוברות מסך' כאנשים מורכבים ואמיתיים הנשארים נאמנים למבנה אופיים במהלך הספר עם התפתחות אישיותם במהלך השנים עליהם נפרשת העלילה, ומעוררים סקרנות ואמפאתיה. לדעתי (המשוחדת היטב) דמותו של דניאל ווטרהאוס היא המוצלחת ביותר, ולא אתפלא עם סטיבנסון 'הלביש' על דניאל את עקרונותיו האישיים שלו (בראיון איתו הוא לא מודה בכלום).   

 

מבחינת סגנון הכתיבה – סטיבנסון כותב בשפה עשירה מאוד ועמוסת ז'רגון (שפה מקצועית) מה שהפך את האנגלית שלו למאתגרת עבורי (וגם זו לטובה – האנגלית שלי התעשרה במקביל לקריאת הספר). המעניין הוא שבדיאלוגים הוא שם בפי גיבוריו את האנגלית של התקופה (כולל האיות) אם כי בתחביר מודרני,  ובתיאוריו הוא משתמש בשפה מודרנית לחלוטין, כולל מטבעות לשון שנטבעו לתקופות מאוחרות יותר.  פה ושם הוא גם משתעשע בהיפותיזות בלשניות קטנות ומעניינות. סטיבנסון גם מרבה 'לקרוץ' קריצות ספרותיות כלפי יוצרים אחרים.  כך אפשר למצוא בספר רמיזות לגבי דיומא, סרוונטס, סוויפט ועוד כמה שלא זיהיתי לגמרי אבל נשמעו לי מוכרים מאוד. סטיבנסון גם לא צמוד לסגנון יחיד – הוא משנה את סגנון הכתיבה לפי מה שבא לו (ביחוד ב'כספית') וכך הוא משלב בתוך הפרוזה גם חריזה, 'תסריטים', מכתבים, ודיאגרמות עם הסברים בצידן.  

כמו שכבר ציינתי בביקורת על 'כספית' אין שום רומנטיקה בכתיבה של סטיבנסון. הוא כותב בצורה מאוד ויזואלית ומוחשית, ומאוד גשמית. הוא מתאר לפרטי פרטים כמעט כל דבר כך שניתן לראותו בעיני הרוח וכמעט לחוש בידיים (כולל פה ושם גם יציאות ושאר הפרשות). גם קטעי האהבה בספר ניתנים במין ריאליזם כמעט וולגארי. הרוך היחידי בסיפור עולה בשתי פעמים קצרות להפליא ואני לא אגלה לכם איפה.  

 

מד"ב או לא מד"ב? ניל סטיבנסון ידוע ברבים כסופר מד"ב. גם את 'מעגל הבארוק' הוא עצמו מקטלג כמד"ב ועל מדפי המד"ב תמצאוהו בחנויות.  אני מסתייגת.  אמנם הספר מלא במדע והעלילה ללא ספק בדיונית, אולם כמעט לכל אורכו הסיפור עונה יותר להגדרה של רומן היסטורי, ובקטגורית המד"ב הוא מקוטלג תחת 'היסטוריה חלופית'. אמנם קיים בו אלמנט פנטסטי מסויים שמוסיף 'תיבול' אבל הוא אינו מרכזי לסיפור ואם לא היה שם, לא היה נגרע מהספר כמעט דבר. אולי יהיה מי שיחלוק עלי בעניין זה (בטח גם הסופר עצמו) אבל זו דעתי הצנועה.   

 

לסיכום, אומר שוב ש'מעגל הבארוק' הוא אחד הספרים שהרשימו אותי והשפיעו עלי הכי הרבה (ןלא רק בגלל שהוא טרי בזכרוני), לא כל כך מבחינה רגשית, אבל כן מבחינה עניינית/אינטלקטואלית. עוד לא יצא לי לקרוא ספר כל כך מעניין מבחינה תוכנית, ושגם העלילה בו היתה מרתקת. ממליצה מקרב הלב, עם ההזהרה שזה חתיכת פרוייקט קריאה רציני ושאם תתחילו אתם עלולים למצוא את עצמכם ללא יכולת לדבר על הספר בלי לקבל גילגולי עיניים מאנשים שכבר נמאס להם לשמוע עליו במשך חודשים ארוכים :-)

 

 

ולסקירות מפורטות יותר של שלושת חלקי מעגל הבארוק כפי שנכתבו איך שסיימתי לקוראם:

 

 

Quicksilver/Neal Stephenson

(לא תורגם לעברית)

 

בכללי – אהבתי מאוד את הספר. הוא ללא ספק בין הספרים המיוחדים, המאתגרים והמעניינים ביותר שקראתי. הספר עוקב אחרי שלושה גיבורים (שני גברים ואשה) הבאים מרקעים שונים לחלוטין, בשלוש עלילות מקבילות שמידי פעם נפגשות או משתלבות. בעיקרון זהו רומן היסטורי (אירופה, בעיקר אנגליה, של סוף המאה ה-17). אבל מה, ניל סטיבנסון לא אוהב גבולות והגדרות. הספר נע בין די הרבה ז'אנרים, לעיתים במהירות מסחררת. הספר מקיף מדע פופולרי, אינטריגות פוליטיות, מאבקי דת, סיפורי מסע והרפתקאות, תנועות כלכליות, סחר עבדים ופירטים, וכמובן מלחמות והפיכות שרווחו מאוד באירופה בתקופה ההיא (בעצם, מתי לא?).  מעת לעת הוא גם חוטא בהגות פילוסופית, אבל לא יותר מידי. היקף המידע בספר הזה הוא עצום.  אני לא זוכרת מתי השכלתי כל כך מקריאת ספר שאינו עיוני. אמנם הסופר מזהיר במפורש שאין לסתמך עובדתית על הספר הזה, אבל מבדיקה של מקורות עצמאיים נראה לי שגם אם הוא חוטא פה ושם באי דיוקים הסטוריים לגמי מי בדיוק עשה מה, או בהמצאת איים קלטיים שלא קיימים במציאות, הרי שההתרחשויות המדיניות הן נכונות הסטורית, וכמו כן כל הפרטים המדעיים שזיהיתי. 

בנוסף, סטיבנסון גם משנה את סגנון הכתיבה בהתאם לגיבור ולסיטואציה בא הוא/היא נמצאים. לרוב זה מתאים, אבל לעיתים זה מייגע ואף מעצבן סטיבנסון, שצמח מתוך המדע הבדיוני, אינו מהסס גם 'לדחוף' אלמנטים בדיוניים או הזויים לחלוטין לספר, אולם הם לרוב זניחים בחשיבותם לעלילה, וחלקם יזוהו רק ע"י מי שכבר מכיר את הכתיבה שלו. 

הספר כתוב בצורה מאוד ויזואלית ומאוד חיה. אני יכולה בקלות לשוות בעיני רוחי את הדמויות (למרות שתיאורן הפיזי אינו מפורט יתר על המידה), את הערים, את ההתרחשויות. אני יכולה להריח את המדשאות בקיימברידג', את הים באמסטרדם, ואת החרא שעף אל הסיינה מחלונות פאריז. אני יכולה לשמוע את יריות התותחים בקרבות, את שצף המים בתמזה ואת צליל קולו חסר הסבלנות של אייזיק ניוטון.  אני יכולה לחוש את מגע המטבעות השונים בידי, את העץ הנוקשה של גוף האניות, ואת גופו של דניאל ווטרהאוס ...  רק חוש הטעם שלי לא גורה.  משום מה, מזונם של גיבורי הספר לא זוכה לפירוט. השיא הרגשי (מבחינתי) היה התשוקה הבילתי מוסברת שלי לשוב וללמוד מתימטיקה ופיזיקה תוך כדי קריאת הספר.  סטיבנסון נותן זווית מרתקת ביותר על הקלקולוס, האנטומיה והגרוויטציה (פה ושם עם דיאגרמות נילוות).  למה, אוי למה המורים שלי לא יכלו להסביר זאת יפה כמוהו?   

בהתאם לריאליזם בה כתוב הספר, אני חייבת להוסיף שהוא גם חף מכל רומנטיקה או רומנטיות שהיא. לא בתיאורי פאריז, לונדון ואמסטרדם, לא בתיאורי חצרות המלוכה, ולא בתאורי היחסים שבינו ובינה. הכל מאוד גשמי, ומאוד מציאותי, הטוב, הרע והמכוער כרוכים יחדיו ללא אפשרות הפרדה.   

לקח לי המוווון זמן לקרוא את הספר הזה. מעבר לאילוצי הזמן הפרטיים שלי, הספר דרש תשומת לב מלאה והתעמקות, ומבחינתי, גם קריאה נוספת של חומר רקע על מנת להבין יותר טוב את ההקשרים וכמו כן לוודא אילו פרטים נכונים היסטורית ואילו לא. כמו כן, האנגלית היתה קשה לי – אני כבר לא זוכרת מתי ספר כלשהו הריץ אותי למילון בתדירות גבוהה כל כך. הספר גדוש מונחים טכניים, וסטיבנסון גם משתמש הרבה באנגלית בריטית של התקופה. כמו כן, חלק מהדיאלוגים בנויים על רמיזות שאולי ברורות ליודעי דבר, אבל לא בהכרח היו ברורות לי.  

לספר אין סיום ברור, כמובן. זהו רק החלק הראשון בטרילוגיה. אבל אני כבר כל כך קשורה לגיבורים שאני ממשיכה ישר להבא בתור. 

 

בסיכום - אני ממליצה בחום, ביחוד לבעלי זיקה למדע, או להרפתקאות, או לפוליטיקה, או להסטוריה או ל ... 

ועד שיבוא איזה מתרגם ויגאל אותו, הספר הזה דורש שליטה טובה באנגלית.   

 

אזהרה למי שמעוניין לרכוש את הספר – ראיתי בחנויות שהתחילו למכור אותו 'מפורק' כלומר, החלק הראשון בטרילוגיה גם כן יכול להמכר כשלישיה. הספר במלואו הוא בן למעלה מ-900 עמודים – לפני שאתם רוגשים, וודאו שיש בידיכם את כל החלקים.   

 

 

שלושה גיבורים, כבר אמרנו?  

הספר נפתח עם דניאל ווטרהאוס, בן הזקונים של מהפכן פוריטני רב השפעה. דניאל נשלח לקיימברידג' ללימודי כמורה אבל מהר מאוד מגלה שליבו נוטה אחרי המדעים ולא הדת.  הוא הופך לשותפו לחדר של אייזיק ניוטון ומאוחר יותר לחבר ברויאל סוסייטי - חברת המדענים הוותיקה. דרך עיניו של דניאל למדתי להכיר את מייסדי הרויאל סוסייטי - מבכירי המדענים דאז, וכמובן, את דמותו הגאונית והאקסנטרית של אייזיק ניוטון. בנוסף, דניאל עשה לי הכרות עם זרמי הדת השונים באנגליה, כוחם הפוליטי ומאבקם על השליטה במוסדות המדינה.  דמותו של דניאל מתחילה יחסית חלשה ופאסיבית, אך הולכת ומתחזקת עם התבגרותו, כאשר נקודת המפנה קורית עם הבנתו שבהיותו בן דורם של ניוטון, גוטפריד ליבניץ ורוברט הוק, לעולם לא יבלוט כמדען בעצמו, ואז הוא פונה להשאיר חותמו בפוליטיקה האנגלית.  

בהמשך הספר התוודעתי לג'ק שאפטו ולאלייזה, שני הגיבורים האחרים. ג'ק שאפטו הוא נוכל קטן והלך תמהוני מלונדון שלא תמיד נמצא בקו השפיות, הנקלע לאירופה שסועת המלחמות. במהלך נדודיו ג'ק, שהוא בעל נכות מאוד ייחודית,  נקלע למיני הרפתקאות שונות ומשונות שהופכות אותו לגיבור מיתולוגי וספרותי עוד בחייו (תהרגו אותי אם סטיבנסון לא הושפע פה מדון קיחוטה).  בהשפעת הכרותו עם אלייזה, ג'ק מגיע להכרה שהוא רוצה לשפר את מהלך חייו. דרך עלילותיו של ג'ק התוודעתי לכל החלכאים והנדכאים של אירופה. לנוודים, לנערי הרחוב, לפרוטסטנטים הנרדפים בצרפת, לכת המכשפות בגרמניה, ללכלוך ולזוהמה של הערים השונות, ביחוד פאריז, ולסחר העבדים.  

אלייזה נולדה באי קלטי נידח ונחטפה לעבדות ע"י פירטים בהיותה ילדה. במהלך המצור התורכי על וינה ג'ק (בלי להתכוון) מצליח לחלץ אותה היא מצטרפת לנדודיו למשך זמן מסוים.  אלייזה שחונכה באיסטנבול מחפשת ליצור לעצמה מעמד משלה ועצמאות כלכלית, כשמטרתה הראשית היא להביא לביטול סחר העבדים. דרך אלייזה התוודעתי למנועי הכלכלה האירופית דאז, לצמיחת הבורסה באמסטרדם ולהתנהלויות הפוליטיות וחצרות המלוכה של צרפת והנסיכות ההולנדית.  

מכל הדמויות אני הכי אוהבת את דניאל. איתו אני הכי מזדהה והוא הכי הרשים אותי בהתפתחותו. אולי גם בגלל שאני מטבעי די נמשכת לאנשי מדע :-)  

ג'ק הוא דמות מעניינת, אם כי לא ממש מתפתחת במהלך החלק הזה של הטרילוגיה. כשם שציינתי, הוא הזכיר לי מאוד את דון קיחוטה, רק בלי האידאליזם. מעניין יהיה לראות לאן הוא יגיע בהמשך הטרילוגיה.  

ואלייזה - נו.  גם יפיפיה מסובבת ראשים, גם אמיצה, גם מבריקה, גם עם כשרון לכספים ולהבנת השוק וגם שולטת ברזי הקמא-סוטרא ... בקיצור, אין חיה כזאת. דמותה היא אולי נקודת התורפה הגדולה של הספר, משום שהיא עומדת בסתירה לריאליזם בה הוא כתוב. אבל אם מתעלמים מהבעיה הזאת, הרי שהחלק שלה בספר, המלא אינטריגות וריגול ופוליטיקה הוא מאוד מאוד מעניין. אה כן, ואם היא רק תכנס לטווח הראיה של בעלי אני חונקת אותה.  

 

 

 

 

The Confusion / Neal Stephenson

(לא תורגם לעברית)

 

הנה סיימתי את 'הבלבול' (או אולי, 'ההיתוך'?) החלק השני בטרילוגית 'מעגל הבארוק' של ניל סטיבנסון. 'הבלבול' לקח לי 'רק' ארבעה חודשים לקרוא – הוא יותר זורם, ערוך יותר טוב, ומכיל הרבה, הרבה יותר אקשן, אבל הוא לא עומד בזכות עצמו. חייבים לקרוא קודם את 'כספית' בשביל להבין מה הולך שם.  

אז מה אני אגיד לכם – גם הספר השני דחוס מאוד. מאוד.  קורים בו המון המון דברים ואם לא ברור מיד איך הם מתקשרים האחד לשני, לרוב הם מתבררים בהמשך הקריאה. סימני שאלה רבים שנשארו לי מ'כספית' מתבארים פה, ובמקביל נפתחים סימני שאלה חדשים, שכולי תקוה שייפתרו בחלק השלישי בטרילוגיה. חוטי חוטי עלילה נפתחים, נטווים ונסגרים כל הזמן בספר, מה שהופך אותו לחלק בסאגה אמיתית ומורכבת.  

 

כמו ב'כספית', גם הספר הזה עמוס מידע רב, ובמהלך הקריאה למדתי רבות על סחר העבדים בצפון אפריקה ואירופה, על הלכות הממזרות של האצולה האירופית, על מעבר הכלכלה האירופית, והאנגלית בפרט משימוש במתכות (מטבעות) לשימוש בנייר (צ'קים, ושטרות) ועל עוד הרבה הרבה דברים אחרים. אם ב'כספית' סטיבנסון עוקץ את הקאתוליות פה ושם, הרי שב'הבלבול' הוא אינו חוסך שבטו ממנה, וגם האינקוויזיציה הספרדית זוכה אצלו לטיפול נאות. היה מעניין לקרוא את סיפורם של צאצאי היהודים מגורשי ספרד ושל האנוסים מנקודת מבטו של ג'ק, הנווד וההרפתקן הגוי.  

 

הספר, כמובן, גם מלא בארועים היסטוריים אמיתיים לחלוטין (בדקתי!) אותם משלב סטיבנסון ביכולת כתיבה מופלאה עם הדמויות הפיקטיביות שלו. הוא עושה עבודה מדהימה בהכנסת גיבוריו הפיקטיבים לתוך 'חורים' בהיסטוריה וכך גורם להם להיות המניעים של ארועים שקרו באמת. השילוב המופלא הזה של פיקציה עם היסטוריה אמיתית הפריח את הספר לחיים מול עיני ושאב אותי לתוכו כל כך שהיה לי ממש קשה להניח אותו בצד בשביל זוטות כגון טיפול בילדה שלי ...  

 

בספר הזה ממשיכה התגלגלות קורותיהם של שלושת הגיבורים הראשיים מ'כספית' תוך כדי הצטרפות של כמה דמויות משנה מעניינות מאוד. דוקא דמותו של דניאל שהיא האהובה עלי ביותר בסאגה הזאת לא תופסת את חלק הארי, אבל לא התאכזבתי משום שהאישיות של שתי הדמויות האחרות, ג'ק ואלייזה, עוברות התפתחות משמעותית בספר הזה. הספר מסתיים עם סגירה של חלק חשוב בעלילה אבל פתיחה חזקה של אחרת, כך שאני מיד ממשיכה ל'מערכת של העולם', הספר השלישי והאחרון בטרילוגיה. 

 

 

 

המערכת של העולם/ניל סטיבנסון

The System of the World/Neal Stephenson

 

סקירה של הספר השלישי והאחרון ב'מעגל הבארוק'. כשסיימתי אותו הייתי צריכה לקחת נשימה עמוקה. הספר הזה היה הרבה יותר מהיר ומותח מקודמיו, ועיקרו הובא מנקודת ראותו של הגיבור האהוב עלי בסיפור, הלוא הוא דניאל ווטרהאוס. 'המערכת של העולם' (שזה, דרך אגב, מטבע לשון שנטבע ע"י אייזיק ניוטון באחד מפרסומיו)  נפתח כעשר שנים מסיומו של 'הבילבול', ולמעשה מתחבר לפתיח של 'כספית'.  העלילה מתרחשת כולה באנגליה בשנה שבין הקיצים של 1713 ו1714, שנה שהיתה סוערת במיוחד בפוליטיקה האנגלית. 

מבחינה פוליטית – המלכה אן נוטה למות ומאבק הירושה ניטש במרץ עוד בחייה בין בנו של המלך המודח ג'ון סטיוארט הקאתולי הנתמך ע"י מפלגת ה'טורי'ס (אם מפלגת השמרנים דהיום) ובין ג'ורג' לואיס הפרוטסטנטי מהאנובר, דודנה של המלכה אן, שנתמך בידי מפלגת הוויג'ס (אם מפלגת הלייבור דהיום). מבחינה מדעית – הרויאל סוסייטי בשפל רציני והמאבק בין אייזיק ניוטון לגוטפריד לייבניץ ותומכיהם על הבכורה שבהמצאת הקלקולוס החריף עד כדי קרע עמוק בקהילת המדענים האירופית.  שניהם בעלי עמדת כוח פוליטית: ניוטון עומד בראש המטבעה המלכותית של אנגליה ולייבניץ הוא חונכה ויועצה של הנסיכה קרוליין מהאנובר, כלתו של ג'ורג' לואיס. מעבר לכך, אנו עדים לנביטתם של ניצני המהפיכה התעשייתית באנגליה.  

עד כאן היסטוריה. בסיפור, דניאל מוזעק מגלותו במסצ'וסטס ע"י הנסיכה קרוליין החוששת שעוינותו של ניוטון תחבל בסיכוייו של חמיה לכתר אנגליה, על מנת לנסות ולפשר בין שני ענקי המדע.  באנגליה דניאל מסתבך במספר פרשיות, חלקן פליליות, שלכאורה אינן קשורות האחת בשניה אולם למעשה נשלבות יחדיו לתמונה כוללת המקשרת בין חוזקו ואמינותו של המטבע האנגלי לפילוסופיות הבסיסיות של קיום העולם הפיזיקלי. בספר הזה לא נותר הרבה מדניאל הצעיר וההססן של 'כספית', ואנחנו מתוודעים מחדש לדניאל הזקן הציניקן  שאיבד את אמונתו ופחדיו והופך מאיש הגות לאיש מעשה. 

אייזיק ניוטון עצמו תופס מקום נכבד בחלק הזה של הסיפור, והוא מתגלה כאן בכל עוצמתו האישיותית וחולשתו האמונתית. סטיבנסון עושה עבודה מצויינת בהעלאת ניוטון האדם על הכתב כגיבור ספרותי אמיתי ולא רק ככוכב של ביוגרפיות וספרי היסטוריה מדעית. בחלק זה גם ניוטון מתגלה כאיש מעשים כאשר מתוקף תפקידו כאחראי על המטבעה המלכותית הוא מנהל מלחמת חורמה בכנופית זייפני מטבעות שבראשם עומד לא אחר מאשר מיודענו ג'ק שאפטו, מלך הנוודים.   

דמויותיהם של ג'ק ואלייזה אשר עברו את עיקר התפתחותם ב'הבלבול' לא עוברות התפתחות נוספת בחלק זה של הסיפור, אלא מהווים בעיקר תמיכה ומנוף לסיפורו של דניאל.  המאבק של אלייזה במוסד העבדות מקבל נופך קצת שונה כאשר היא מגייסת את דאפא, עבד ניגרי משוחרר ככותב פלסתרים ומאמרים לקהל האנגלי, וג'ק מתגלה כקוץ כואב במיוחד בישבנו של אייזיק ניוטון וכאיום רציני על מעמדו.    

 

ב'המערכת של העולם' מצליח סטיבנסון לסגור כמעט את כל המעגלים שפתח במהלך הסיפור. ההתרחשויות הרבה יותר צפופות ומהירות ויש פחות 'הגות' אם כי גם כאן מקומה של הפילוסופיה לא נפקד. סופסוף גם הבנתי מדוע הספר הזה מקוטלג כמד"ב (מלבד היותו מלא במדע ובעל עלילה בדיונית). אותו אלמנט הזוי השזור כחוט השני בשולי העלילה המרכזית תופס פתאום חשיבות בארוע המתרחש לקראת סיום הספר, אם כי עדיין, לדעתי, אינו מרכזי מספיק על מנת להטות את העלילה או להרתיע קוראים שאינם אוהבי מד"ב.  

מה שהיה חסר לי מאוד – לאורך כל הסיפור הקוראים משותפים בהתחבטויות הנפש של דניאל ומקבלים תמונה ברורה של התפתחותו הנפשית. לקראת סיום הספר דניאל לוקח חלק בהתרחשות שאמורה היתה לערער לחלוטין את מערך אמונותיו ועמדותיו, ואף על פי שסטיבנסון נותן לקוראים הסבר קצר (ולטעמי לא מספק) להתרחשות מפיו של לייבניץ, אין שום התייחסות לרגשותיו של דניאל לעניין. נאדא. חבל, כי מלבד זה שהיה מעניין אותי מאוד לדעת מה דניאל חושב על העניין, הרי גם שההתעלמות אינה עומדת בקנה אחד עם בנית דמותו של דניאל.   

 

 

ואם כבר קראתם עד כאן ונשארתם בחיים, אז ברור לכם שאני ממליצה בחום על הפרוייקט הזה - מעגל הבארוק!  

 

    

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

17 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אום נטע אלא אם צויין אחרת