00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Aurora Borealis

אני חושבת שיש משהו דפוק בארגון של העולם

כבר חודשיים שאני בת 18, כבר חודשיים שאני בכיתה י"ב, וזה גורם לי לחשוב על המשך החיים - שפתאום נראים נורא נורא ארוכים. אני דווקא לא רוצה לסיים את בית הספר, כי אני מפחדת ממה שיבוא אז. זה נראה ריקני, וארוך, ומשמים. הריקנות הזאת מפחידה אותי יותר מכל דבר אחר (מלבד אולי עכבישים).

תוך כדי שחשבתי על זה, התחלתי לחשוב על כל מיני דברים שדווקא כן אפשר לעשות בחיים - המון דברים שהייתי רוצה לעשות. דברים שהיו יכולים כמו כלום למלא שישים שנה.

ואז הבנתי שאי אפשר. העולם שלנו בנוי בצורה מאד מובנית - בית ספר, צבא, תואר ראשון, נישואין, קריירה, פנסיה... ואיפה בתוך כל זה יש את המקום לעשות מה שאני רוצה? איפה החלל להתמקד בדברים שבאמת הייתי רוצה לעשות?

איך יכול להיות שהעולם בנוי באופן בו כולנו צריכים להתמקד בדברים האלה, הלא-מעניינים, רק כדי לשרוד? רק כדי שיהיה לנו אוכל, ובית, וטלוויזיה עם כבלים ומחשב עם אינטרנט מהיר ואייפון ופלאפון וכל הדברים ששכנענו את עצמנו שאנחנו לא יכולים לחיות בלעדיהם? איך זה שהחיים שהם ברירת-המחדל, החיים הרגילים שלרובנו יהיו בסופו של דבר, איך זה שהחיים שרובנו חווים לא מותירים לנו מקום כמעט לדברים שאנחנו באמת רוצים לעשות? כשיש לנו זמן פנוי אנחנו על המחשב או הטלוויזיה או קוראים ספר, רק כדי להירגע מכל העבודה והלימודים... וכל העבודה מטרתה רק לשמר את המצב הזה. איך זה שהחיים שרובנו נחייה לא מותירים לנו כמעט מקום למשהו מעניין באמת, שאנחנו באמת ובתמים רוצים לעשות ולהשקיע בו מאמץ ואנרגיה לאורך זמן?

והכי חשוב, איך זה שכולנו לועגים לאנשים שמעיזים לשבור את התבנית הזאת - להיפים שהלכו לחיות בקרוואנים ולאנשים שהפרידו את עצמם מהתרבות הקרייריסטית, ולאנשים שהצליחו, איכשהו, לגרום לכך שבאמת לא יהיה להם אכפת אם הם לובשים משהו אופנתי ואם יש להם טלוויזיה? לאנשים שהחליטו לנתק את עצמם מהמעגל האינסופי ולמצוא את הזמן והמקום להתחבר לרוחני, לעשות דברים שבאמת ובתמים מביאים אושר? 

החיים לא קלים, אבל רוב הקשיים בהם הם קשיים סתמיים. שיעורי בית שלא הוכנו בזמן, ריב עם הבוס, פיטורים, פרידות ואפילו דברים יותר מסובכים כמו היריון בגיל הנעורים, או סמים או עוני... אבל כמה כבר קורה שיש לנו עניין אמיתי, משהו מרתק באמת? משהו שיגרום לנו באמת להילחם, שיניים וציפורניים, על הזכות לחיות חיים נורמליים ורגילים ומובנים? או על הזכות לחיות? איך נוכל להעריך את החיים שלנו באמת כשרובנו מעולם לא נאלצנו להתמודד מול סכנה אמיתית כדי לשמר אותם, איך נוכל להעריך את מה שיש אם זה הגיע על כפית של כסף? אני מרגישה שאני מוכרחה להשיג הרפתקה אמיתית מרתקת ומסוכנת ומפחידה באמת, כמו בספרים, שתאלץ אותי להילחם כדי להשיג את החיים התבניתיים... כי אחרת איך אוכל אי פעם להעריך אותם, להיות מאושרת באמת? איך אפשר?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל JustRain אלא אם צויין אחרת