00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

SilentMike ניוז

ההצגה מגיעה לעיר.

זהו פוסט שקשור לאבולוציה. כרגיל הטרדות והצקות בריאתניות לא יתקבלו בברכה או בידידות. אני מתריע מראש שהן עשויות להימחק עפ"י שיקול דעתי וללא כל צורך בהסברים.

אחרי שני פרקים של "ההצגה הגדולה בתבל", הספר האחרון של ריצ'רד דוקינס שיצא בעברית לאחרונה, הייתי קצת מדוכדך. ידעתי שאכתוב ביקורת על הספר, וחשבתי שאני עומד לכתוב ביקורת לא טובה במיוחד. זה לא שהם היו רעים, הם פשוט לא היו מעניינים במיוחד לטעמי. הם היו עמוסי עובדות -שזה חשוב בספר שאמור להציג את הראיות לאבולוציה- אבל משהו היה חסר. זה היה בסדר, אבל זה לא היה דוקינס. ואז בפרק השלישי דוקינס חזר. זו היתה הראשונה ממספר תהפוכות כאלה שעברו עלי בזמן קריאת הספר.

אבל הביקורת הזו התחילה מהאמצע. אז נחזור להתחלה. ההתחלה היא שהביולוג האבולוציוני ריצ'רד דוקינס, כותב ספרי העיון המוכשר ביותר שיצא לי לקרוא את ספריו, החליט לכתוב ספר חדש על הראיות לאבולוציה. ספריו הקודמים בנושא האבולוציה, לדבריו, לא היו כאלה. הם לא ניסו לשטוח את הראיות שהאבולוציה התרחשה אלא די הניחו את קיומה. עכשיו לטענתו של דוקינס, כאשר הבריאתנים עדיין מפיצים את שקריהם וטיפשותם, והולכים מחיל אל חיל, הגיע הזמן להעמיד את הקייס האבולוציוני בפני הציבור. עכשיו הוא יביא את הראיות. בהערת אגב טענה זו של דוקינס אינה מדוייקת לגמרי. ספריו הקודמים של דוקינס על אבולוציה הם בעיקרם ספרי הסבר, אך גם הסבר הוא ראיה לאבולוציה משום שההבנה שהוא מביא אליה מראה שהתורה סבירה יותר משחשב האדם שלא מבין איך היא עובדת. בנוסף יש בספרים גם דוגמאות רבות המשמשות להסבר, אשר חלקן יכול לשמש גם ראיות לאבולוציה לא פחות ממה שכותב עליו דוקינס בספרו האחרון. הייתי מעדיף עם כך לראות את הספר הזה כנדבך נוסף בספריית דוקינס שלי, עם הדגשים אחרים.

אז הספר טוב. טוב מאוד. והוא טוב בעיני דווקא בגלל שדוקינס לא דבק בו רק בהצגת ראיות יבשה. את זה כל אחד יכול לעשות. דוקינס מצטיין בכך שהוא המסבירן הגדול, אשר יכול להסביר עקרונות מדעיים סבוכים לכל מי שיש לו מעט תבונה ורצון להבין. אחרי שבשני הפרקים הראשונים הוא מתחיל יחסית לאט ופורש בעיקר עובדות (מעניינות וחשובות אבל רובן מוכרות לי) בפרק השלישי הוא כבר לא יכול להתאפק, וטוב שכך. דוקינס, כמו שכתבתי, חוזר בפרק הזה, והוא מלווה אותנו לאורך שארית הספר. הוא לא רק מציג עובדות ומסביר אותן היטב. הוא גם מסביר את הרקע, את המסביב, ואת העקרונות של האבולוציה ומה שנובע מהם. דוקינס לא מסוגל ולא צריך לנסות לכתוב ספר מלא עובדות יבשות. ההקשר, ההסבר והשנינות, הם שמייחדים אותו והם שעושים את חווית קריאת דוקינס לאחרת מחוויית הקריאה של ספר עיון רגיל.

אבל לא הכל טוב. כפי שציינתי היו אצלי כמה תהפוכות. חלק מהן אינן באשמת הכותב. הרבה מהבעיות שלי נובעות מזה שאני כבר לא בן העשרים שקרא את הגן האנוכי לראשונה. הספר הזה פחות הפתיע אותי. אני ידעתי כבר הרבה ממה שכתוב בו. עדיין למדתי ממנו ועדיין הוא חיזק את הברגים בדברים שידעתי אבל קצת פחות זכרתי, אבל איכשהו זה מקהה את החוויה. בעיה נוספת היא הכיוון שהספר הלך אליו. למרות הכל מדובר בספר שהכיוון שלו הוא יותר כיוון של רשימות של ראיות ולכן יש בו לא מעט מזה. קשה לי להתנגד לזה כי חשוב שיהיו ספרים כאלה, אבל עדיין זה לא מה שהפך את דוקינס לכותב ענק. למרבה המזל הוא עדיין עושה את מה שהוא טוב בו יותר מכל אחד אחר, אבל סוג הספר כופה עליו לעשות זאת פחות.

ולבסוף יש את הבעיה הנוראה והנפוצה כל-כך. כשאני כותב על ספרי מדע פופולארי אחרים אני מתלוצץ שיש להם את הפגם הנוראי: כתב אותם מישהו שאינו ריצ'רד דוקינס. במידה מסוימת, גם לספר הזה יש את הפגם הנוראי הזה. למרות שדוקינס חזר בפרק 3, זה עדיין לא בדיוק אותו דוקינס שכתב את "הגן האנוכי" ואת "השען העיוור". אני חושב שזו לא הפעם הראשונה שאני אומר שדוקינס כבר לא בשיאו. גם לא בשיאו הוא יכול לכתוב בלולאות מסביב לרוב סופרי המדע הפופולארי החיים כיום, וגם אלה שאינם עוד איתנו. אבל עדיין זה לא זה. ריצ'רד דוקינס של שנות ה-70 וה-80 הוא חוקר אבולוציה מבריק ונועז עם הבנה עמוקה של התאוריות העדכניות ביותר. ריצ'רד דוקינס של 2009 (השנה שיצא הספר) הוא עדיין אדם מבריק מוכשר ומעניין אבל  הוא כבר לא כל-כך בעניינים כמו אז. בסופו של יום ריצ'רד דוקינס הוא אדם מבוגר יותר וחד פחות. הוא כותב ספרי עיון, מרצה, ומתראיין מקצועי שהיה פעם ריצ'רד דוקינס של שנות השבעים והשמונים. ורואים. הספר לא תמיד תופס אותך כמו שאני מצפה מספר של דוקינס לתפוס (ושוב, אולי זה גם באשמתי שהרי גם אני הזדקנתי). וחלק מהסטיות מהנושא שדוקינס לא ממש מובילות לנקודה שהן אמורות להוביל אליה (רובן כן). נראה שבמקרים אלה הוא עצר את עצמו באמצע כדי לחזור לעיקר, במקום להמשיך עד הסוף או פשוט לוותר על הסיפור הצדדי. להישאר עם חצי סיפור טוב ביד זה די מאכזב.

אבל הספר טוב. הספר מומלץ בחום. "ההצגה הגדולה בתבל" הוא ספר מצוין שמחוויר רק לאורם של "הגן האנוכי" ו-"השען העיוור", יצירות המופת הקודמות של דוקינס. וכאמור יש גם חוסר הגינות בהשוואה הזו בגלל ההבדלים בנושאים. זה בהחלט הספר המומלץ בנושא "הראיות לאבולוציה"; מדוייק, עדכני, שנון וברור. אני ממליץ בחום לקרוא אותו, ולקינוח ולהשלמה להוסיף גם את ה-"הדג שבתוכנו" של ניל שובין. ואני חייב לומר שאני, אישית, מעדיף את הספר הזה על ספרו הקודם "אשליית האל" (שיצא בעברית בתרגום הקלוקל "יש אלוהים?". ראו ביקורת כאן). אני אוהב מדע, קודם כל ולפני הכל, ואני אוהב את איך שדוקינס כותב על מדע. אז למקרה שזה עדיין לא ברור: אתם צריכים לקרוא את הספר (כי הוא מעולה. הוא יותר טוב בבירור כמעט מכל ספר עיון שקראתם), ואתם צריכים לקנות את הספר (כדי שתוכלו לקרוא חלקים ממנו שוב כדי להיזכר או כדי להסביר לאחרים).

אז רוצו לקנות. מה, אתם עוד פה? רוצו.

 

התחלתי למחוק את ההצפות הבריאתניות השקריות הבלתי נמנעות. רוצים למלא את האינטרנט בחרא? לא על חשבון טינוף הפוסטים שלי. תתחילו בלוג משלכם. נראה מי יבוא לקרוא.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל SilentMike אלא אם צויין אחרת