00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

על אמנות ואמונה

מסע לפולין 3 - ליז`נסק, טרנוב, קרקוב.

 בבוקר יום השלישי התחלנו לנוע מכיוון לובלין לליז'נסק, שם ציונו של רבי אלימלך מליז'נסק.

בפולין אין הרבה דרכים מהירות, אלא כבישים ישנים כמו של פעם לפיכך התנהלה הנסיעה לאט בתוך אזורים כפריים. בכל המסע הזה עברנו מאות קילומטרים בדרך, עם נופים יפים, אין מה לומר, אבל לא משתנים- מרחבים עצומים ירוקים, עם בתים קטנים כפריים פה ושם, עצים, נחל קטן זורם. נוף יפה אמנם אבל חוזר על עצמו.

 בדרך הרהרתי ביני לביני על ההבדל הגדול בין ארצנו להרבה ארצות אחרות. אצלנו הכל קטן, אבל מאד מאד מגוון. מן הצפון המושלג בחרמון ועד לאילת בדרום כמה משתנה הנוף בדרך. ארץ קטנה ויש בה הכל. (סוד הצמצום...)

ובכן- כך נסענו לנו, נהנים מנופיו של הבורא, ונהנים מהחכמה שחנן את ברואיו. הרב נויגרשל כהרגלו בקודש, לא מניח לנו דקה, וכל הדרך מספר, ומדבר דברי תורה וחכמה. הפעם הוא מתמקד בסקירת תנועת החסידות ולידתה, התפתחותה, הדמויות המרכזיות שבה, וזאת עקב נסיעתנו לליז'נסק, לציונו של רבי אלימלך מליז'נסק, אחד מהענפים המרכזיים הן בתנועת החסידות, והן בחכמת הקבלה.

כתביו של המהר"ל מפראג (רבי יהודה ליווא בן בצלאל) שחי בשנים: 1520-1609, מהווים את הבסיס והמקור לתנועת החסידות. (שקמה כ- 100 שנה אח"כ) הרב טוען שהיום קיימת עדנה בלימוד כתביו של המהר"ל מפראג, דווקא בקרב ציבור לא חסידי, דבר שהתחיל אצל רבי יצחק הוטנר, שהושפע מהרב קוק.

מי שירצה לקרוא ולהרחיב על המהר"ל מפראג יוכל לעשות זאת בכל מיני אתרים ברשת, רק אציין במילים ספורות שהמהר"ל מעבר לבקיאותו הרבה בתלמוד, בספרות האגדה, ובקבלה, היה גם בקי בפילוסופיה, (בפרט האריסטוטלית), וכן באסטרונומיה, ובשאר המדעים של תקופתו. כמו כן, היה מנהיג רוחני-פוליטי ובעל מהלכים אצל רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. הידע הנרחב שלו בפילוסופיה ובמדעים אפשר לו ליצוק את תכני הקבלה לתוך מסגרת פילוסופית מדעית, ובכך כמו "גאל" אותם ממסתריהם. (המודגש לקוח מויקפידיה)

הרב נויגרשל מסביר בקצרה את ההבדל בין חסידות חב"ד שהתפתחה באוקראינה, לבין חסידות פולין:  עשר הספירות של הקבלה מחולקות באופן זה: חב"ד חג"ת, נהי"ם. חב"ד- של חסידות חב"ד באוקראינה:  חכמה, בינה ודעת, עבודה מלמעלה למטה, חג"ת נהי"ם, (של חסידות פולין): חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד מלכות, עבודה מלמטה למעלה.

אכתוב קצת מדברי הגותו של המהר"ל כפי שסיפר הרב נויגרשל:

במסכת נידה דף ל עמוד ב': מתוארת צורת הולד במעי אימו :

"דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על ב' ארכובותיו וב' עקביו על ב' עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו..."

צורה זו של העובר במעי אימו משמשת בסיס לצורת האדם השלם, אותה מפרט הרמח"ל  בספרו: מסילת ישרים:

"וכן היה רבי פינחס בן יאיר אומר: 'זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים"

רמז יש דווקא "ברבי שמלאי"- לשון שמלה= שלמה=בגד, הבגד המושלם. רבי שמלאי כמו מלמד  אותנו לתפור 'שמלה', בגד, שמביא לשלימות.

כשהעובר במעי אימו דומה לפנקס סגור, כשהוא נולד הפנקס נפתח ומתחילה העבודה....

זוכרים איך נראה עובר במעי אימו?

"שתי ידיו על שתי צדעיו"- פעולה המבטאת מחשבה", "שתי אציליו על שתי ארכובותיו"- הרגלים מבטאות את המעבר לחיי עולם הבא. ההליכה מתאפשרת ע"י כיפוף הברכיים. מי שאינו מסוגל להתכופף, אינו מסוגל להתקדם... "ושני עקביו, על שתי ארכובותיו", דבר היוצר תנועת כריעה."וראשו מונח לו בין ברכיו", דבר  היוצר את תנועת הפנקס הסגור.

ישנן פעמים נוספות במקורות בהם מובא הביטוי: "הניח ראשו בין ברכיו". אחת מהן במסכת עבודה זרה, דף יז, עמוד א, המביא את סיפורו של רבי אלעזר בן דורדיא, עליו מסופר שהיה עובר כל עבירות של גילוי עריות, וכשבסופו של דבר ביקש לחזור בתשובה, הבין כי אין הדבר תלוי אלא בו, ואז נאמר: "הניח ראשו בין ברכיו, ובכה ויצאה נשמתו". ללמדנו כי העיניים נמצאות קדימה, ההליכה היא רק קדימה, מתי כן אפשר לחזור? אפשר לחזור בתשובה- לנקודת המוצא, למצב הטהור- לצורת הפנקס הסגור במעי אימו...כשראשו בין ברכיו....

בהמשך מסכת נידה דף ל עמוד ב בתאור העובר במעי אימו, כתוב: "ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו ... ומלמדין אותו כל התורה כולה ... וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה". סטירת המלאך על פיו של העובר, (השקע שיש לנו מעל השפה העליונה) היא כפעולת "המכה בפטיש", אחת  מל"ט מלאכות של שבת, המבטאת סיום הכנת הכלי. כאן מבטאת הסטירה סיום יצירתו של העובר, ואז הוא שוכח  כל מה שלימדו אותו במעי אימו, יוצא לאויר העולם, הפנקס נפתח והעבודה מתחילה...

שואל ומשיב המהר"ל מפראג, מדוע דווקא  מלאכת "המכה בפטיש" מבטאת סיום כל המלאכות? והוא מסביר כי כל מלאכה כמו היתה "רוצה" להמשיך להתפתח ולגדול, וכאילו נוצר צורך לתת לה מכה שהוא  ככאב בשבילה, כמו צער הכרחי על מנת לעצור "רצונה" להמשיך ולגדול. משה רבנו לא קיבל את פעולת "המכה בפטיש", לא סטר לו המלאך על פיו, ולכן היה מאד רוחני, וגבוה, כביכול רצה לגדול ולהתפתח כל הזמן, לכאורה לא נגמרה בו המלאכה. היה לו קשה לרדת אל העם כפי שהוא מעיד על עצמו: "לא איש דברים אנוכי"... דבר= אמירה=אימרה, גם לבגד בשוליו יש אימרה ששמה לו גבול, למשה לא היתה אימרה- אמירה זו, לכן לא היה איש דברים. היה לו קשה לרדת אל העם (חב"ד- מלמעלה למטה) במעמד הר סיני הצליח לתקשר עם העם כי העם עלה אליו. (כאמור חג"ת נהי"ם, מלמטה למעלה)

 

 בפתח ציונו של רבי אלימלך מליז'נסק

 בית העלמין היהודי בציון

 

 פינה להדלקת נר נשמה בתוך הציון.

  בדרך ליער טרנוב, שם קברו הנאצים ימ"ש כ- 800 ילדים בתוך בור משותף

 אמרנו קדיש, אל מלא רחמים, שרנו: המלאך הגואל, על אלה אני בוכיה.

בצילומים היתה לי תחושה כאילו  נשמות הילדים הנרצחים... מרחפות מעלינו

 

 בערב הגענו לקרקוב.

 המשך ברשומה הבאה.

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גל עיני1 אלא אם צויין אחרת