00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תופרת חלומות

הטוב הרע והמכוער. סיפורי חתולים.

שני חתולים הצטרפו לחצר. "בוקר" (ככה אדם קרא לו כי הוא לא שחור כמו לילה אלא להפך בהיר כמו בוקר) הספיק בחצי השנה האחרונה לקרוע לגארפילד שלנו את הכתף פעמיים. גארפילד נתפר וטופל ע"י הוטרינרית ליסי מעין דור. בוקר עשה קרב מגע עם כל החתולים. ועדיין עושה. זה בוקר:

הוא חתול רזה, לבן עם סימן מים של ג'ינג'י מסביב לפנים. הגעתי למסקנה שהוא כזה קשה ו"מריב" (=רב עם כולם בשפת אדם) בגלל שהיה לו רע בחיים. וגם הוא כל הזמן רעב נורא וחששן נורא. יש לו מבט. כזה מבט חצי מאיים חצי חושש. הוא לא סומך עלי בגרוש.

אז בימים האחרונים החלטתי לעשות לו טוב. התחלתי לתת לו אוכל. וגם לפיץ'. יש לו צבע אפרסק ולכן השם.  פיצ' הוא צעיר, מסורס (מי מסרס חתול ואז זורק אותו? נשגב מבינתי) והגיע לחצר לפני חודש בערך. הוא כל הזמן רעב (גם מיד אחרי האוכל. אני חושדת שיש לו תולעים) והולך מכות עם "בוקר" המון. אבל בניגוד ל"בוקר", אחרי שנתתי לו אוכל הוא הסכים להתלטף. והוא אימץ אותנו (עם חתולים זה הפוך מאשר עם כלבים. זה החתול שמסכים ראשון).

פיצ' מיילל המון. יש לו קול טנור ברור וחזק והוא כל הזמן מיילל. כאן בתמונה בדיוק באמצע מיאו:

גם "בוקר" מילל המון. כשפיץ' מיילל כשאני יוצאת עם אוכל, בוקר מיד מצטרף במרחק ביטחון של 2 מטרים ואורב לשאריות של פיץ'. פיץ' לא נותן ל"בוקר" לאכול גם אם אני שמה ל"בוקר" בקערה נפרדת ורחוקה. טרם פתרתי את הבעיה הזו.

בכול אופן "בוקר" כל יום מסכים לשבת קצת יותר קרוב אלי. אבל כשאני מושיטה יד הוא נותן קפיצה כאילו שיחררתי כדור גומי.

כשאני נותנת לו אוכל, אם הוא יכול, הוא חוטף נתח ובורח רחוק לאכול. ואם הוא לא יכול כי אלו שאריות מרק, אז הוא אוכל מתוח, כשהטוסיק שלו מוכן לבריחה והצוואר שלו מתוח עם הראש קדימה. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. אבל הצלחתי לצלם אותו קצת.

אני חושבת שאם הוא שבע הוא פחות תוקפני לשלושת חתולי הבית- חצר שלנו. אני מאמינה שאם יהיה לו טוב הוא יתחיל לסמוך עלינו ויתן לנו ללטף אותו ויהיה פה בחוץ קצת טוב יותר.

כשמוהוק ההלבן שלנו רואה את בוקר הלבן הרזה, הם מקללים זה את זה קללות חתוליות עסיסיות. זה נשמע כמו סירנה והאזניים שלהם משולשות (זה שווה ערך לאצבע משולשת) אחורה באיום. בוקר הרביץ כמה פעמים למוהוק. מוהוק בן 15 והוא חתול שלא שוכח ולא סולח. וגם לא שומע הרבה, אבל זה כבר עניין של גיל.

כשגרפילד יוצא לקדמת הבית ופיץ' צועד לקראתו, גארפילד נסוג בחזרה לתוך הבית. ליטפתי את שניהם בו זמנית, ודיברתי על ליבם. נראה שפיץ' מפחד מגארפ וגארפ מפחד ממנו. נראה, ימים יגידו, או ילללו.

גארפילד בן 15. הוא פעם היה המלך של השכונה. הוא עדיין המלך של הבית והוא הכי אוהב את הילדים. נראה לי שהוא קצת נוטר לי טינה שאני מאכילה את פיץ' ובוקר טוב ישראל.

עם ציף אפאחד לא מתעסק. זותי המלכה. יש לה נוכחות.

הנה ציף-גארפילד ומוהוק ב2003. בביתנו בחיפה. אני קצת מצטערת שאת הכורסא ההיא השארנו... היא היתה נוחה (למרות שהשארנו אותה כי הסבתא של בעלי מתה בה ולא יכלתי לשבת עליה).

האמת שזה סיפור בלי סוף. רק התחלה. מצבים חדשים. חתולים.

תוספת. הערב "בוקר" הסכים לקחת לי אוכל חתולים מכף היד. אמנם חטף ואכל בצד אבל במרחק 30-50 ס"מ ממני אחרי שלקח מהיד.

שבוע טוב!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עינבלית אלא אם צויין אחרת