00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

שינויים בהרגלי התפישה

לפני שהתחלתי את שנת הלימודים, מישהו אמר לי שעכשיו הכל ישתנה. החיים יהפכו להיות "סטודנטיאלים" באופן שיפתיע גם אותי ושעכשיו הם יקבלו גוון אחר, צורה אחרת וגם לזמן אני אתייחס- אחרת.

בתחילה לא הבנתי את הכוונה האמיתית שבדבר וגם לא את המשמעות שמתחתיה, והגדרת הזמנים והחיים והחברים, נשמעו לי כמו זיכרון ישן מתקופת השירות הצבאי שלי.

 

בדיוק שבועיים מאז התחלתי ללמוד (זה נראה כמו הרבה יותר). סטודנטית במשרה מלאה. כמו שלא הבנתי אז על מה הוא דיבר- היום, אני בוודאות מבינה ומרגישה על בשרי את הכוונה שמאחורי המילים וההגדרות.

הזמן מנוהל באופן קצוב בין עבודה להגיש למרצה וטקסט שכתבתי ומחר אצטרך לקרוא/ לנתח/ לבקר. כל דקה נראית חשובה. השעון המעורר משכים איתי כל יום בשעה קבועה כי בשעות הבוקר המוקדמות אני עירנית ומרוכזת יותר, ו"חיי הלילה" שלי זכו להיות השעות הטובות ביותר לקריאה ומעבר על מאמרים וספרים לשיעור של היום שאחרי. אבא שלי שלא רגיל לראות אותי לומדת, אומר שבלילה יהיה לי זמן לישון על החומר אחרי שאלמד אותו ובבוקר הוא יהיה כבר חלק ממני.. חוץ מזה שבלילה גדלים הכי הרבה ובסוף עוד יהיה לי "ראש גדול".

לאחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות (קפואירה, אלא מה?), יש לי בשלושת השבועות האחרונים הרבה פחות זמן. משלושה אימונים באופן קבוע, ירדתי לשניים וגם זה, בערבון מוגבל (לפחות בהתחלה עד שאתרגל). גיחה שהכרחתי את עצמי השבוע לעשות, בשעה לא כל-כך קונבנציונלית, אחרי ששקעתי לסיים איזו עבודה חשובה, הזכירה לי כמה חשוב שיש לי עוד מקום אחד של איזון באורח אחר.

מעגל החברים הקיים והמתרחב, מכיל את אותם אנשים בסטטוס דומה לשלי. לומדים פה או שם, העיקר שלומדים, לא? וכולם עמוסים. וכולם עם עין אחת על השעון כדי לא לאחר לשיעור הבא וכדי להספיק לסיים לכתוב עוד תשובה לאותה הגשה. חבר טוב שלי, שטרם התחיל ללמוד אמר לי אתמול שהוא מקנא בי כבר על בעולם החדש שנולדתי לתוכו. הוא מרגיש שרק אם יהיה סטודנט בעצמו יצליח להבין את השינוי הגדול של אותם הרגלים.

אפילו שפת הדיבור והכתיבה שלי הפכה להיות "אקדמית". כך הם אומרים. לא שיש לי בעיות של ניסוח וכתיבה ואם היו אני לומדת די מהר לתקן. אבל האמת? אף פעם בכלל לא הבנתי את המונח "שפה אקדמית", וכשהמרצה שלי ביקש מאיתנו לכתוב כך את המטלה הראשונה, עיקמנו פנים בשאלה על מה מיוחד בשפה אקדמית? "אנחנו בקורס לסִפרוּת אחרי הכל, אל תשכחו לענות ולכתוב ברור ממצה, מדויק ומ ר ו ו ח.." (איך אפשר לשכוח?)

הפייסבוק הידוע לשמצה (פוסט מומלץ ביותר על מחשבה מעניינת), הפך להיות רק עוד עמוד שמכיל את כל התלונות/ טענות/ הגיגים אקדמים שעולים לי בתגובה ל... לא הרבה יותר. (למי יש זמן מיותר?) האמת היא שברגעים מסויימים הרגשתי שאפילו בו לא יהיה מי שמסוגל להבין ולהכיל את אותן המילים שנזרקו על המקלדת, סתם כדי לשחרר קיטור. (על הטוויטר שמעתם? אומרים שהוא מתאים בדיוק לציוצים מהסוג הנ"ל! )

בארוחות ומפגשים חברתיים- משפחתיים, הם שואלים קודם כל איך הולך בלימודים. אני כמובן משתפת על מה למדתי היום בשיעור של ההוא ומה אמרו בשיעור שאחריו על התמונות שצילמתי והטקסט החדש שכתבתי. אותם "הם" מהנהנים עם הראש, מחייכים, ואני מצמצמת במילים. אם הם לא היו שם, לא בטוח שהם יצליחו באמת להבין את עוצמת ההתלהבות מסביב ובזמן הלימודים. הם לא מכירים את המעגל החדש שבתוכו אני נמצאת באופן קבוע וגם מתפלאים לראות איך הרגלים ישנים שלי קיבלו תפנית ושינוי כל-כך גדול ברגע אחד אחרי כל-כך מעט זמן.

אגב, שלא אשכח דבר חשוב, אפילו החדר שלי בבית עתיד לעבור שינוי בקרוב (מאד), להסיר ממנו כמה חפצים שתופסים מקום ולקבל במקומם ספריה אחרת ושולחן חדש כדי שאוכל לשבת וללמוד כמו בנאדם ("איקאה! היר איי קאם!").

בסה"כ שבועיים עברו. השבוע הראשון היה עמוס פחות והשני מעניין הרבה יותר. אפילו לבלוג יש לי פחות זמן ממקודם. שלא נדבר על כך שלפני תקופה כתבתי בעיקר לבלוג, ועכשיו זה כבר הרבה מעבר לגבולות הרשת. מקבל פידבקים וביקורות פנים מול פנים בקבוצות משתנות. 

היום אני כבר בהחלט מבינה למה הוא התכוון כשהגדיר את זה כ"חיים סטודנטיאלים". והאמת? קשים ועמוסים ככל שהם, הם נפלאים ומרתקים. וכמו שסבתא שלי כל הזמן אומרת: "רק שתמשיך לך ההתלהבות כי היא הדרך להתפתחות.."

 

ועכשיו, בחזרה לספר (המינגוויי, לשואלים). שבת שלום! 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

37 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת