00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי חיתולים ובלי חשבון

מחוז האלים - א`

אז הגיע הזמן, חצי שנה אחרי, שאעלה לפה חוויות ותמונות מהטיול הגדול שלנו בקיץ לחצי האי אולימפיק שבמדינת וושינגטון. 

בקיץ 2008 ביקרנו חברים בסיאטל ובאיזשהו שלב התפזרו העננים ובמבט מערבה ראיתי גוש צוקים גבוהים ומשוננים שנראו צפים בערפל, כמו ציור סוראליסטי או תמונה מסרט פנטזיה. זו היתה התצפית הראשונה שלי על הרי האולימפיק. ומאז רק חיפשתי הזדמנות לבוא ולהסתכל מקרוב. 

בקיץ האחרון באה חמותי לביקור ארוך וכרגיל, ניצלנו את בואה ותיכננו טיול משפחתי גדול. היה לנו קיץ קריר למדי פה בקליפורניה וחשבנו שזו תהיה הזדמנות טובה לנסוע לפארקים של דרום קליפורניה ואפילו להגיח מזרחה לגראנד קניון. רק מה, יומיים לפני הנסיעה בדקנו את התחזית שוב והחלטנו שבחום של 110 פרנהייט (43 צלזיוס) אנחנו לא מטיילים. מזל שלא סגרנו על מלונות. 

אז תוך יומיים פנינו היו מועדות צפונה - לכיוון מדינת וושינגטון. את המקומות שראינו בדרך, כולל שניים מהרי הקסקייד, אשאיר לרשומה אחרת. 

חצי האי אולימפיק נמצא בדרום מערב מדינת וושינגטון והאזור מהווה מקום אקולוגי מיוחד ומדהים. זהו יער גשם ייחודי מסוגו בעולם, והצפוני ביותר. זהו גם האזור הגשום ביותר בארה"ב הרציפה (לא כולל את הוואי) והתמזל מזלנו ביותר שדוקא בשבוע שהיינו שם היה מזג אויר בהיר ונאה. המקום זכה בשמו כאשר מגלה ארצות הספרדי חואן דה פוקה (שעל שמו קרוי מיצר דה פוקה המפריד את האולימפיק מהאי וונקובר שבקנדה) ראה מהים את ההרים המושלגים והחליט שזהו מקום ראוי למשכנם של אלים, וקרא לפסגה הגבוהה שבהם, 'אולימפוס', והשם תפס. וככה יצא שגם אלי האולימפוס היגרו לאמריקה עם שאר האירופאים 

הגענו לאולימפיק מדרום ועלינו צפונה לאורך התעלה מצידו המזרחי של חצי האי. נכנסנו לאורכו של ערוץ ה-Staircase והתרשמנו מהיער העבות. בעודנו מטיילים לאורך הנחל שמענו קול צרחות רמות בין העצים, וסבתא היתה הראשונה שזיהתה את בעל הקול - שלך שעמד על אחד הענפים מעבר הנחל.  

דקה אחרי שהמשכנו ללכת השלך פתאום צלל אל המים ועלה עם דג מפרפר בטפריו והתעופף לו רחוק. את זה לצערי כבר לא הצלחנו לצלם. 

אחר כך עלינו לארכו של ערוץ אחר בהמלצתו של זקן חביב ממרכז המבקרים ונכנסנו לשטח פרטי של מישהו (בהסכמה) וגילינו שם מפל מים חמוד. תארו לעצמכם מפל שכזה בחצר האחורית שלכם 

ובסופו של אותו היום עוד הספקנו לעלות לנקודת תצפית בצפון מזרח חצי האי, וכיוון שהששמש היתה ממש במערב אז יכולנו לצלם רק מזרחה. הנה תמונת תקריב של הר הגעש רייניר, מרחף מעל מבואותיה הדרומיים של סיאטל.  

לא הייתי רוצה להיות באזור כשיגיע זמנו של זה להתפרץ. 

אותו לילה ישנו בעיירה סקווים שבצפון חצי האי, ולמחרת עלינו לרכס הוריקן, משם צולמה התמונה שבראש הרשומה הזאת. מה אני אגיד לכם, זה מגניב ביותר לנהל קרב כדורי שלג באמצע יולי!  

בין מעט השלוגיות שעוד נותרו, פריחת האביב האלפינית היתה בעיצומה. היו שם כל כך הרבה פרחים מכל כך הרבה סוגים שהעיניים התבלבלו והראש הסתחרר מרוב צבעוניות ויופי. אני הולכת להקדיש לפרחי האולימפיק רשומה נפרדת אבל הנה טיזינג קטן לחובבי הפרחים שביניכם: 

גם חיות בר ראינו. ציפורים מכל מיני סוגים, כולל תרנגולת בר עם אפרוחים, איילות עם או בלי עופרים, ואפילו דוב שחור אחד (אבל ממרחק מאוד גדול). הנה מרמיטה שפגשנו לאורך המסלול. המין הזה של מרמיטה ייחודי לאולימפיק ולא נמצא בשום מקום אחר.  

אחרי שירדנו מרכס ההוריקן המשכנו למטה למפל המרימיר שגם הוא מתחבא בתוך היער.  

והנה דוגמא לכמה ענקיים העצים ביער הזה. בכורתי (הפנים מטושטשים בכוונה) מחבקת את גזעו של ארז ענקי. 

למחרת המשכנו מערבה מצפון לחצי האי ועצרנו לנוח ולאכול לחופי אגם קרסנט המקסים.  

וכיוון שלא הספיקו לנו המפלים עדיין, אז הלכנו לראות גם את מפלי הסול-דוק בצפון מערב האולימפיק ולהירטב כהוגן מהרסס של המפל.    

באותו לילה תיכננו לישון בעיירה פורקס שבמערב האולימפיק, אבל להפתעתנו גילינו שלא ניתן להשיג ולו חדר פנוי אחד בכל המלונות שם, משום שהעיירה מוצפת בתיירי 'דמדומים'.  ככה למדנו לראשונה שהעלילה של סדרת הפנטזיה 'דמדומים' מתרחשת בפורקס. למי שלא יודע, זוהי סדרה שהיא בעצם רומן ערפדים ואנשי זאב לבני נוער. אני לא קראתי את הספרים האלה וגם לא מתכננת לקרוא אותם (מה לעשות, ערפדים לא עושים לי את זה), אבל המון אנשים כן אוהבים אותם ותיירים רבים מציפים את האזור רק בגלל 'דמדומים'. אחר כך כבר שמנו לב לסימנים אחרים שנועדו לקרוץ לתיירי דמדומים, כמו למשל שמות של מנות במסעדות שנקראו על שם גיבורי דמדומים, או שלטי אזהרה לערפדים שנראים דומה לשלטי האזהרה לשריפות. בסופו של דבר מצאנו חדרים במוטל דרכים קטן ונחמד ממזרח לפורקס, ושם ביקר אותנו, לא ערפד, אלא העש הנחמד הזה:

למחרת נכנסנו ליער הגשם של הו. קשה לתאר את עוצמת המקום הזה. את שפע המים ואת הירוק ירוק כל כך שממש מכאיב בעינים לאחת כמוני שגדלה בנגב. כל העצים שם מכוסים זקן של שרכים, טחבים וחזזיות. 

כל עץ שנופל, עוד לפני שמספיק להירקב, הופך כמעט מייד למשתלה לדורות הבאים. בתמונה הזאת צילמתי יער מיניאטורי שצמח על גזע נפול.

ואחרי שהגזע הנפול נרקב והנבטים הקטנים צמחו, ניתן לראות אותם כשורות של עצים הניצבים על קברו של האחד שנפל והתפורר. 

אחרי שיצאנו מיער הו מיהרנו לחוף בשביל להגיע בשיא השפל. כל רצועת החוף שבמערב האולימפיק היא אזור פרא מוגן וחלק מהפארק הלאומי. החול על החוף הוא שחור, כיוון שמקורו בשחיקה של בזלת הרי האולימפיק. ההרים, אגב, אינם הרי געש אלא תוצרי קימוט והתרוממות של קרקע בזלתית מתוך האוקיאנוס.  

ולאורך החוף זרועים המוני גזעי עצים מתים שנסחפו אל החוף מיערות האולימפיק. כולם לבנים ומשוייפים ונראים כמו עצמות ענקיות ומשונות, והמראה הכללי היה של בית קברות ללוויתנים או ממותות. 

הספקנו להגיע בזמן ולראות קצת שושני ים וכוכבי ים שנלכדו בבריכות השפל. למחרת המשכנו לחוף דרומי יותר, חוף קליילך, אבל בדרך עצרנו לצלם עיט קרח העומד מעל קינו:

ובחוף קליילוך שהיה סגרירי, פגשנו להקת שחפיות כספיות:

היעד האחרון שלנו באולימפיק היה טיול לארכו של ערוץ הקווינולט. לפני שלוש שנים חלק גדול מהעצים במקום נפלו בסופה ובמקומם עכשיו יש שיחי פטל בריכוז צפוף ביותר ומכל מיני זנים. הייני שם בשיא עונתם, ובקושי הצלחנו להתקדם כי כל הזמן עצרנו לזלול 

אחרי שיצאנו מקווינולט המשכנו דרומה לכיוון הבית ואת המקומות שראינו בדרך לשם אשאיר לרשומה נפרדת. 

לסיכום - מי שמגיע למדינת וושינגטון, כדאי מאוד שיפנה זמן לבקר במחוז האלים!   

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אום נטע אלא אם צויין אחרת