00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

על אמנות ואמונה

מסע לפולין 2- מיידנק, לובלין

היום השני למסע התחלק לשניים.

לקראת הצהרים הגענו למיידנק, עוד אחד ממחנות ההשמדה של מכונת המוות הנאצית.

במחנה זה הושמדו כ- 60,000 יהודים. המחנה נשאר כמות שהוא עם אותם צריפי עץ, מגדלי השמירה,

הגדרות המחושמלים, תאי הגזים, המשרפות, התנורים, הכל אותנטי, כאילו רק אתמול הסתיימה המלחמה.

הרב יוסף וליס, יו"ר ארגון ערכים שהינו בן לניצול שואה, סיפר לנו על הסיור הראשון שעשה במחנות ההשמדה עם אביו לפני כ- 10 שנים, אביו מאד רצה שבניו ידעו על מה שקרה בשואה, אבל כשהגיעו לשער המחנה לא יכול היה להיכנס, ורק ביקש מבנו ומלויו, שהוא מעוניין שהם פשוט יעמדו רגע לפני כניסתם פנימה למחנה וירגישו עם כל החושים את מה שהם הרגישו אז- שישמעו את רעש הרכבות המגיעות, שיריחו את הריח השרוף של הגופות, שינשמו ויטעמו את הפיח שמילא את כל האויר, שיראו את כל מה שמסביב, ובמיוחד שיגע אותם מראה הילדים הקטנים הנסחבים לכל מקום עם סיר הלילה שלהם... גם כאן בתופת הנוראה הזו רצו להתפנות בכבוד, ובצניעות.

 

בתחנה הראשונה אליה היו מגיעים העצירים, היו מפשיטים אותם מבגדיהם, ויחד עם זה מפשיטים אותם מכבודם, ומיכולתם להתגונן, ולהתנגד. מה כבר יכול לעשות אדם ללא בגדים???

אח"כ מגלחים את שיער הנשים, בתואנה שזה לצרכי הגיינה וניקיון, אבל למעשה הנאצים הארורים ימ"ש התייחסו לגופם של היהודים כאל מצרך, שמכל מה שניתן להפיק משהו כדאי לעשות זאת ולא סתם להשמיד. ולכן גילחו את שיער הנשים על מנת להשתמש בו לצרכי צוללות וכד'.

במיידנק לא רק ניסו להרוג את הגוף, אלא גם ובעיקר את הנפש.

 כמובן שלא היו שום מקלחות ובעצם האסירים נכנסו לתאי גזים שם המיתו אותם בחנק איום ונורא. במיידנק נעשו הניסויים להריגה בסוגי גז שונים.

הסופר  פיליפ מילר  ששימש כזונדר קומנדו והיה מבין היחידים ששרדו מתפקיד נוראי זה, כתב ספר על השואה, שם הוא מתאר כי רוב הקבוצות שנכנסו לתאי הגזים, צעקו 'שמע ישראל' לפני מותם. הרב נויגרשל טוען כי בתאי הגזים- הגיעו היהודים לשיא החירות. כי מה  היא למעשה חירות ? בשיא העבדות האובייקטיבית, פרצה החירות הסובייקטיבית. היהודים שצעקו 'שמע ישראל' ברגעיהם האחרונים בעצם כמו צעקו: אתה שנתת לנו את החיים, וכעת לוקח אותם בצורה קשה כל כך, לא תוכל לקחת את אמונתנו..... אין היא תלויה בשום מעשה שתעשה לנו, ולכן זו חירות אמיתית.

רעיון זה הזכיר לי הסבר ששמעתי פעם לפסוק של רבי היהודה הלוי: "עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבד חופשי". לכאורה קושיה- הרי עבד ה' שמחוייב למצוות כל הזמן, ובכל דקה שלו הוא צריך לשעבד רצונו לרצון ה', עליו יאמר חופשי?  וכן מה הכוונה ב- 'עבד הזמן'? ומפרשים חכמינו- כי מתי למעשה האדם הוא בן חורין אמיתי? כשהוא משליט את הרוח על הגוף הבא לידי ביטוי ביצרים ובתאוות- הגוף רוצה לאכול, לשתות, להנות... והאדם העבד לגופו נשמע לו, אולם אותו אחד שהינו עבד לה', דהיינו משעבד כל רצונו לה'- הרי בכל רגע יש לו אפשרות בחירה בין השתיים- להישמע לגוף ותאוותיו, או לצו ה'? והוא שמאמין כי יש ה' בעולם, ובחר לקיים ציווייו, דבר לא יסיט אותו מאמונתו זו, ולכן יגביר הרוח על תאוותיו ויקיים צו ה', ולכן הוא קרוי חופשי, כי הוא חופשי לרצון האמיתי שלו- האמונה בה' ולא לרצונות הזמניים שלו- רצונות הגוף המתעתעים בנו... יכול אדם להיות אסיר בבית כלא עם התנאים הגרועים ביותר, ועדיין  להיות חופשי. החירות האמיתית היא חירות הרוח, ולא הגוף...

הרבנית אסתר יונגרייז ששרדה את השואה סיפרה: "אמונתי בה' ובתורתו עזרה לי להתעלות מעל הזוועות. מדי יום אמרתי, "תודה לא-ל שאני יהודיה ולא אחת מאותן חיות רעות, שמבצעות מעשי זוועה אלה, שלא ניתנים לתיאור".

הרב נויגרשל מספר שכשנפגש עימה סיפרה לו שכשהיתה קטנה מאד ראתה את סבה בוכה, ולא הבינה מדוע, ואז הוא לקח אותה החוצה לשלג, פסע על השלג, והזהיר אותה לפסוע בתוך עקבותיו, כי אחרת תאבד את דרכה, וכך הוא בעצם הסביר לה שהוא מנבא שעתיד להיות שבר גדול בעמ"י... בו סטינו קצת מן הדרך...

במסע הזה זכינו להכיר  חברים חדשים, חלקם צאצאים לגדולי עולם. בתמונה הבאה הרב גלבשטיין מבני ברק, צאצא לבעל התניא. בעלי צילם את התמונה הזו, כי היא ביטאה עבורו  תחושת ניצחון: "הנה- חזרנו לכאן! עטורי זקן, וחובשי כיפה!  מתהלכים בחופשיות! על אפכם וחמתכם- עם ישראל חי וקיים!"

 

הכניסה לקרימטוריום

בהלכות כיבוד אב ואם נכתב: "מכבדהו בחייו, מכבדהו במותו", כבוד המת הוא דבר הנחשב בכל האומות והדתות אך לא אצל הנאצים ימ"ש - על "המיטה" הזו הניחו הארורים את גופות הנשים הקדושות הנרצחות, לוודא שמא הן החביאו בגופן חפצי ערך.... במשפט  אייכמן  סופר על הנהגתן של הנשים הצדקניות בגטו. בן שהיה צריך ל"בחור" בין אימו לאשתו, התלבט ולא ידע מה יעשה, מצד אחד הוא מחוייב בכיבוד אם, מצד שני נכתב: "על  כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באשתו", הלך והתייעץ עם אימו וזו יעצה לו לבחור באשתו... בנקודה זו במסע שרנו את הפיוט 'אשת חייל'.

 מה שאותי הדהים לאורך כך המסע היה קרבת בתי המגורים של השכונות הפולניות למחנה שהתרחשו בו כל הרבה זוועות.

מילא, בימינו, אבל אז- העולם ראה ושתק...???

הרב מסביר כי אחת הסיבות שהגרמנים בחרו לרכז בפולין את מחנות השמדה היא כי היתה בה האוכלוסיה היהודית הגדולה ביותר. לפני מלחה"ע השניה חיו  בפולין 3.5 מיליון יהודים, ברוסיה 2 מיליון, בארה"ב 2 מיליון, בהונגריה 1 מיליון במרוקו לוב ואלג'יר כ- 800,000 יהודים. כמו כן האנטישמיות בלטה והורגשה יותר במקומות בהם אנשי המקום היו דתיים יותר, ואמנם בפולין האוכלוסיה מאד קתולית מאמינה ואדוקה. (גם אני שמתי לב בנסיעה לצלבים ה"מקשטים" את החצרות פה ושם.) ההמונים בפולין היו טובים שלא שיתפו פעולה, אבל הממשל היה גרוע מאד. היו מבין ההמונים שהצילו, וזה בכלל לא היה פשוט, כי היו עונשים מחמירים כנגד אלו שיחביאו ויעזרו ליהודים... אין טענות לאותם שלא הסכימו להחביא יהודים, כי היה בזה סיכון בשבילם ולא כל אחד מסוגל לקחת סיכון. הטענה היתה בעיקר נגד מערכת שלימה של שיתוף פעולה הלשנות והסגרות תמורת טובות הנאה קטנות.

 ב- 3.11.43  ביצעו הגרמנים מה שהם כינו "חג הקציר". במבצע זה התקבלה פקודה לחסל את שארית האסירים ב- 3 מחנות ריכוז ובתוכם מיידנק. נחפרו בורות, והיהודים נצטוו להתפשט ולשכב בתוך הבורות, ונורו ע"י אנשי ס"ס. סה"כ נהרגו במבצע זה במיידנק 18,400 יהודים. להלן הבורות לאחר שהוצא מהם אפר הנרצחים, והושם באנדרטה שנבנתה במקום. 

במחנה מיידנק הסתובבנו בערך כ- 3.5 שעות, ומשם נסענו לבית העלמין העתיק בלובלין

בצילום- ציונו של רבי יצחק יעקב הורביץ המכונה- החוזה מלובלין. שהיה תלמידו של המגיד ממזריץ', מפיץ החסידות בע"פ לאחר הבעש"ט. היו לו עיניים טובות, ולכן כונה בשם זה. חי בשנים 1745-1815 בלובלין.. באתר עמלנט מצאתי עליו את הסיפור הבא שמצא חן בעיני: רבי דב בר מראדשויץ ביקש מהחוזה שילמדו  דרך כללית בעבודת הבורא, והשיבו הצדיק -כי אין זו מן המידה ללמד הבריות איזו דרך ילכו, כי הנה יש דרך לעבוד את ה' ע"י לימוד התורה, ויש דרך לעובדו ע"י אכילה ושתיה. (!) כל אדם צריך ליתן דעתו איזו דרך  מושכו ליבו ובה עליו ללכת בכל כוחו.

זהו בקצרה גם המהפך שחוללה תנועת החסידות שקרבה את התורה אל כל העם ולא רק ללמדנים ולתלמידי החכמים, יש דרך נוספת לעבוד את ה'- דרך החסידות, דרך ההתבודדות, הדיבור הבלתי אמצעי עם ה', השמחה בכל מצווה שעושים, כן, גם האכילה לכבוד הקב"ה- האכילה עם כוונה שיהיה לי כח לעבוד את ה', היא אכילה לכבוד ה'.....

בבית העלמין העתיק בלובליו ביקרנו בקברי צדיקים נוספים כדרכנו בקודש- אמירת מס' פרקי תהילים, לעיתים קדיש, ואוירה של חרדת קודש, לעמוד בציונם של גדולי עולם.  בצילום ציונו של הרב יעקב פולק יוצר החידוד והפלפול בלימוד הגמרא.

 בצילום ציונו של הרב שלום שכנא מלובלין

 ציונו של המהרש"ל הרב לוריא

 אח"כ הגענו לישיבת חכמי לובלין בלובלין, בניין שעבר תהפוכות רבות. אחד מראשיה היה הרב מאיר שפירא שייסד את שיטת "הדף היומי" בגמרא.

 צילום של הישיבה בימיה הראשונים

 בישיבה סיפר לנו הרב הרבה דברי תורה, אחד המשתתפים עשה סיום מסכת- והגברים שרו ורקדו עימו. בתמונה אחד הגברים מרים אותו על הכתפיים.

אחת המשתתפות במסע- הגב' גלבשטיין מצאה על אחד הקירות בישיבה תעודה על קבלתו של אביה אחד מתלמידי הישיבה תעודת הוקרה. אביה הספיק לעלות ארצה לפני פרוץ המלחמה הארורה. חברים יש פה ייחוס- ויש גם הסטוריה....

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גל עיני1 אלא אם צויין אחרת