00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

שבת ראשונה של חורף

שבת, לפנות בוקר.

עוד לפני אור ראשון המשפחה שלי יצאה לטיול. מבואות ירושלים או מבשרת ציון, לא זוכרת. לא חשוב. בר מצווה של קרוב משפחה קצת רחוק. אני ויתרתי על התענוג רק כדי להתביית על החומר שצריכה ללמוד לשיעור של מחר בבוקר. ולמחרתיים (סטודנטית חרוצה שכמוני). אבל קמתי מוקדם, קמתי איתם. הכל כדי לא לשרוף את היום. ואת השקט.

שבת ראשונה של חורף. מזמן לא ראיתי יום אפרפר כזה. עננים עבים מכסים את העיר בשמיכת פוך קרירה וכהה. חיכיתי לרגע הזה הרבה זמן. לשנייה הזו שבה אקום בשבת בבוקר מקולות החורף התופפים על היקום שסביבי. אין אף אחד בחוץ. שקט. אילו רק טיפות הגשם הנאספות אל פינות הכביש ומציפות אותן קלות. לא יותר מידי. מכונית אחת שעוברת, מחזיקה שתי כרזות גדולות של "גלעד עדיין חי" על החלונות האחוריים, נתקעת באמצע הצומת כמו בתוך מכונת השטיפה למכוניות קטנות בתחנת הדלק הקרובה לבית. הנהג יושב בתא הנהג, מגניב סיגריה ומשחרר עשן סמיך ולבן דרך חריץ שפתח בחלון, ומחכה לגרר, רק שיגיע. הגשם מתחזק ונחלש לפרקים. העננים משמיעים שירתם. ברחוב אפשר רק לראות את האיש הזקן עם הזקן הלבן הארוך, עטוף בטלית לבנה ארוכה, יוצא אל תפילת הבוקר. הגשם לא עוצר אותו, כלום לא יעצור, גם לא את שאר המאמינים בעצמם.

העץ הגדול שממול חלוני, מגלה גוון חדש של צבע ירוק. צבע נקי וטהור. עלים קטנים נושרים מצמרתו, הרוח נושב ומטלטל אותם. "רק החזק שורד" הוא שר בקול שריקה קלושה וממשיך הלאה.

עוד מכונית עוברת ליד הצומת הגדול שממול. הוא עוצר לרגע, מביט אל המכונית התקועה, מקבל סימן חיובי מהנהג השרוי בתוכה וממשיך לדרכו. מעניין לאן הוא ממהר בחורף שכזה..

 

ואני? יושבת בחלון הגדול של החדר שלי שפונה אל הכביש ואל הצומת הגדול שממול. נושמת את שריקת הרוח השקט ומרגישה טיפות גשם קטנטנות החודרות מתחת לסוכך. הקפה של הבוקר טוב הוא הדרך הטובה ביותר להתחיל יום כמו זה. קפה מוקדם מתמיד. אחרי הכל, זו שבת ראשונה של חורף. הוא רותח וחזק, מפזר אדים חמימים וריחניים על פניי הסמוכים אליו ובכל חלל חדרי הקטן, משאיר לי טעם מר- מתוק בחלל הפה. רק שלא יישפך. רק שלא יגמר.

שבת, לפנות בוקר ממש. אור ראשון מבצבץ בין עב לשכנו בשמיים. קרן ארוכה יחידה נשלחת לחדרי, מאירה על פניי, את דמותי, עדיין לבושה בבגדי השינה. הגשם בינתיים פסק לדקות ארוכות והשמש הפציעה להאיר את העולם בצבע צהוב קריר ומטושטש. השקט עודנו קיים. הוא עוד שם. וכאן. הרחוב נשאר ריק, רק מכונית לבנה נקייה אחת עם געגוע ל"גלעד שליט עדיין בחיים" עומדת באותו צומת, מתייבשת לאחר השטיפה. הסיגריה של ההוא כבר כבתה, הגרר בדיוק הגיע. והשקט שלי לבדו עדיין כאן.

שבת ראשונה של גשם. החורף מגיע. לאט לאט.

ואם להודות באמת, רק דבר אחד קטן חסר לי (ואולי לעוד כמה) כדי שיהיה חורף מושלם...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

31 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת