00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מהלב ומהראש

ילד אסור, ילד מותר, ילד צריך...

"אמא אמרה לדני:
ילדי הוא גיבור ונבון,
ילדי לא יבכה אף פעם
כמו פתי קטון..."

זהו שיר ילדים מוכר,חביב ובלתי מזיק לכאורה (כולם מכירים את "פרח נתתי לנורית...")על ילד קטן וחוויה קטנה מיני רבות שהוא חווה. והכל היה טוב ויפה, לו רק אמו לא היתה מתערבת ו"מלמדת" אותו להתנהג נכון. כן, דני ילד יקר, לא בוכים כשכואב, לא בוכים כשעצוב. לא בוכים כי אתה חבוב גבר, וגברים כידוע לא בוכים- הם יצורים חסרי רגשות שצריכים להעמיד פנים. למה? כך!!!

הורים אוהבים את הילדים שלהם מאוד מאוד. הדבר החשוב ביותר עבור כל הורה, שהילד שלו יהיה מאושר (כן, כשהוא צורח ודורש סוכריה-הוא לא מאושר, אז צריך לתת לו עוגה שלמה). והרי מה הילד כבר מבין על אושר? רק נולד, מה הוא מבין בחיים בכלל? צריך ללמד אותו לחיות -להתנהג נכון. "לא עושים רעש במרפאה", "לא אוכלים קינוח לפני הארוחה", "שב יפה", "ילד רע" ,"פויה","אסור לצייר על הקיר" ועוד, ועוד ועוד... והרי מה זה אם לא חינוך טוב? ואם הוריי חינכו אותי כך ואני יצאתי בסדר, אז בטח כך צריך. צריך לרשום את הילד ל-5 חוגים, צריך להוציא 1000 בבגרות, צריך להיות עורך דין או מנהל עסקים, צריך להתחתן ולהביא ילדים, צריך לחשוב טוב מה אתה אומר, צריך להיפגע כשאומרים עליך משהו רע, צריך לצחוק כשכולם צוחקים... ואין לזה סוף...

ומה קורה לילד החי עד עתה בעולם קסום? ילד שנהנה לראות איך נשפכים מים מספל, איך זזה הרגל כשהוא מנענע אותה, איך החתול מניע את זנבו...הילד הופך לאזרח למופת שעונה לציפיות הסביבה. נפשו ננעלת מאחורי סורג ובריח, רצונותיה מתמוססים בים "החיים האמיתיים" הגועש ואז הוא מקבל את סטטוס הכבוד-המבוגר האחראי. המבוגר שיודע מה צריך לעשות בחיים, איזה תפקיד עליו למלא ומה יעשה את כולם מסביב למאושרים(הרי צריך לדאוג לזולת). ואז בגיל 40,עם קריירה מפוארת, בית, משפחה וכלב פתאום הכל קורס- לא טוב לי בחיים, משהו חשוב חסר לי, אני לא מאושר.

זה לא קורה מן הסתם ביום בהיר אחד. זה מצטבר כמו אבק שכבה דקיקה אחר שכבה(פה ושם איזה מיגרנה, השמנה, התקף לב...) אך אנו בוחרים להתעלם מקריאותיה העדינות של נפשנו הלא מסופקת. בגיל צעיר אנחנו נמצאים במירוץ בלתי פוסק להשיג דברים, לעמוד בציפיות שלנו ושל אחרים. ורק אחר כך כשהשגנו והסיפוק המבוקש לא בא, מתחילים לחפש את המשהו הזה שכבר אי אפשר בלעדיו. ומתחילים לשאול: מה אני רוצה באמת? מה יעשה לי טוב? מה אני אוהב לעשות? ולעיתים קרובות :מי אני בכלל?

ופתאום כבר לא חשוב מה יגיד השכן אם אני אתגרש/אפתח מאפיה/אסע לחו"ל/אלמד משחק. כי הלב שלי רוצה ולא מעניין אותי יותר מה צריך.

יודעים מה ההבדל בין ילדים למבוגרים (חוץ מהגודל כמובן) - ילדים לא יודעים פחד מהו והם פשוט מתים על עצמם.

אז בואו ננסה לעמוד מהצד ולא תמיד להתערב, ננסה לתת להם להיות מי שהם ולא להעיר כל פעם, ננסה אנחנו לשכוח לפעמים מה"צריך" וניתן להם פשוט ליהנות מהיותם ילדים.
הרי האושר שלהם הוא הדבר החשוב לנו מכל ומה אם לא אושר זה לאהוב את עצמך כפי שאתה...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל IliAsh אלא אם צויין אחרת