00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

אם אין מנוס אז אורי גרוס

30/10/2010


נגיד שאת נשואה באושר, את ובעל נעורייך ישובים לסעודת ערב של חביתה וסלט, בנכם הקטון והחכם משובב את לבכם, וכל שצריך הוא לרקום את שלושתכם בגובלן רומני, עם כמה פרות ברקע וקצת עננים, וכיתוב "אין כמו בבית".

שאז הטלפון מצלצל.
את עונה לתומך "הלו?”, אבל העבר השני דומם כמו בית קברות בשבת. את מנסה "הלו" נוסף, אבל נטרקת באיבך: טוווווווו.

הטלפון מצלצל שוב. עכשיו בעלך, שנקרא לו רון לשם הנוחיות, פורץ מן המטבח בריצה של שחקן פוטבול אמריקאי, מזנק, גולש על הבלטות ומצליח להרים את השפופ מעל כנו. הוא נואק ,הלו" ואחר כך שותק. על פניו מסתמן קשב רב. מהעבר השני כנראה מדברים ומדברים, אך רון שקט יותר מלביאה במארב. מדי פעם הוא פולט: “כן", "טוב", בסדר".

כרגיל, "זה מישהו מהעבודה".

הסצנריו הזה חוזר מספר פעמים בשבוע.

עכשיו, אתם הרי יודעים שאני לא מטומטמת. ודי מהר אני מבינה כי רון, קצין משטרה, עובד בעבודה תובענית שמצריכה שיחות טלפון סודיות מרובות גם בבית, ולעיתים תכופות יציאה דחופה בערבים.

רון הוא גבר יפה תואר, גבוה ורחב כתפיים. יש לו בלורית שחורה והליכה פנתרית. הוא רקדן מחונן, ונגן חצוצרה חובב. הוא חלומה של כל אשה, עד שהחלום מתגשם.

גם אני אשה נאה לכשעצמי, ואף הייתי נחשבת חתיכה, לו אדושם היה חונן אותי באילמות. מכירים את החתיכות שאסור להן לדבר? "תהיי יפה ותשתקי?", זאת אני. מיד לאחר שאני מתחילה לדבר, המחזר נתקף אימה, מקבל אירוע מוחי, מנסה להגביה את שפתו ומספר על הספרים שהוא קורא. (כאן בא לי להוסיף "וכל מה שרציתי, זה זיון", אבל משפחתי קוראת בבלוג, אז בואו נתעלם מזה).

ביני לבין רון יש חלוקת תפקידים ברורה ושיוויונית: אני מגדלת את הילד שלנו, מנקה את הבית, מבשלת, עובדת בחוץ ועושה כביסה. רון עושה נשים. המון נשים.


בוקר אחד אני מוצאת את רון עומד מול המראה, וצבעו ירקרק משהו. הוא מסרק את שערו הנה ושוב, ואז אומר בפאניקה: “אני מקריח!".

האמת, הבלורית שלו מלאה לגמרי. אבל הוא נהיה אובססיבי. הוא סופר את השערות שלו שנשרו לכיור. גם אני משתעשעת קצת: מאחר שמושון,החתול שלנו באותה עת הוא שחור, אני זורקת לכיור את השערות שהוא מנשיר. החתול מנשיר הרבה, ואם לא – אני תולשת שערות מגבו.

אחרי כחודש, כשרון ספר כבר אלף שערות בכיור ( 70% לפחות של מושון), הוא מחליט ש"אם אין מנוס – אז אורי גרוס" – כך פרסם עצמו גרוס, שהיה אולי הפיאן היחיד לגברים באותה עת.

לרון עדיין בלורית מרהיבה, אבל יתכן שמושון זקוק לפיאת-גב קטנה.

ןכך אנו מגיעים לגרוס, שבחדר ההמתנה שלו יושבים גברים קטנים וקרחים (ואחרי שיחה קצרה איתי - גם אימפוטנטים) הם בטוחים שרון בא כדי למכור את שערו המלא לטובת קרחתם שלהם. אבל רון מסביר להם את התיאוריה שלו: צריך לעשות פיאה מיד לאחר שאתה מזהה מגמת התקרחות. זו חוכמה קטנה להיות ראש-ביצה, ואז להופיע יום אחד שעיר-לעזאזל. כך רון מקלקל כמה עיסקות, שכבר היו בכיסו של גרוס.

אחרי שבועיים רון מתהדר בפיאה מרהיבה, שמקובעת למרכז של ראשו. בכל פעם שיואב הקטן ואני רואים אותו – אנחנו פורצים בצחוק לא נשלט. ואז אנו מתנצלים "לא, סתם, זה ממש- ממש נראה טבעי".

רון מפתח תסביכים: אם אני מתסכלת בעיניו הוא מזעיף פנים "את מסתכלת על הפיאה?!” הוא עצמו מתחיל להסתכל לאנשים על החזה ולא בעיניים, כדי שהם יחקו אותו. באחד הימים הוא רוצה להדליק סיגריה לחברו גרשוני, ומבעיר את כל חזהו השעיר של הנ"ל, שעולה בלהבות ובעשן. תוך שכמה שוטרים מכבים בידיהם את גרשוני הבוער, גרשוני, שמחזיק משום מה את אקדח השירות שלו בידו, פולט יריה שחודרת לקיר (ואנחנו, כזכור, במטה המשטרה) ובנס אין נפגעים. גם הפיאה שורדת.

אחרי החוויה הזאת רון מבין שהפיאה יכולה להרוג. אך עדיין לא מרפה.

בבית הוא מסיר את הפיאה ושם אותה על אדן החלון בחדר השינה, כדי שתתאוורר.
הוא מתפלא – "מאז שיש לי פיאה, השיער כמעט ולא נושר". נו, הייתי צריכה לתת למושון פסק זמן, מפני שהוא נראה כמוכה שחין עם גבו המקריח.


מושון מתעניין מאד בפיאה על אדן החלון. הוא מרחרח אותה, תוקע בה רגליים, ולעיתים רץ לסלון כשהפיאה תלויה על ציפורניו.

בוקר שבת. רון הולך לאדן החלון לאסוף את פיאתו. הפיאה איננה, אבל מושון יושב לו על האדן ומלקק את שפמו. רון מתחלחל: “את חושבת שהוא אכל את הפיאה"? טוב, מושון הוא לא איינשטיין, אבל הוא לא אידיוט.


ממרום הקומה הרביעית, אני רואה בפינת הרחבה שלמטה קוצים ונהלולים יבשים. על אחד הגבעולים היבשים אני מזהה תפרחת עגולה, חמניה כמושה. הפיאה. ברחבה משחקים אבות ובנים בכדור.

רון ממהר לחבוש כובע קסקט, מרכיב משקפי שמש, ויורד אינקוגניטו לרחבה. הוא מצטרף למשחק הכדור, בועט בכדור פה ושם, ומכדרר לעבר החמניה. על ידי בעיטה מרהיבה לצד הנגדי, כשכולם מתבוננים במעופו של הכדור, רון צולל לעבר שיח הקוצים בכל גופו, ומציל את כבודו.

רון עולה הביתה כועס. הוא מזמין את כולנו לטקס בבית השימוש, שם הוא זורק את הפיאה פנימה ומוריד עליה את המים.

טוב, הפיאה עקשנית. היא ממשיכה לצוף שם עוד ימים. כך יש לכולנו הזדמנות נדירה לחרבן לרון על הראש. אלה הימים המאושרים ביותר בנישואיי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

97 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת