00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

אליס בת 107 רקדה מתחת לגרדום והיא אופטימית ואוהבת את החיים

30/10/2010

להלן תרגום הנאמר בסרט למען אלה שאינם מבינים אנגלית: 

אליס בת ה-107 היא ניצולת השואה המבוגרת ביותר בעולם. במחנה הריכוז טרייזנשטאט ניגנה מעל 100 קונצרטים. המוסיקה היוותה תמיכה מורלית בעבורה. את היצירות של שופן ניגנה מן הזכרון והיפנטה את קהל מאזיניה. את בטהובן היא מעריצה וחשה את עצמת יצירתו עד היום. המוסיקה היתה הדבר היחיד, באותם ימים, שנתנה לה ולאחרים תקווה לעתיד. בעזרתה העניקה אופטימיות גם לילדים שהיו שם שכן זה היה המחנה היחיד שבו יכלו ילדים להשאר בחברת הוריהם. גם בנה רפי היה שם לידה.

שכנתה אומרת בתחילת הסרט שהמגורים במחיצתה בבנין בו היא מתגוררת , הם בבחינת יתרון גדול. היא פורטת על הפסנתר שבדירתה והשכנים מאזינים לנגינתה. אליס אוהבת אנשים ואורחיה מגיעים אליה בכל אחר צהריים והיא מספרת להם את סיפור חייה. עם חברותיה היא נפגשת בכל יום ראשון. הן ניצולות שואה כמוה. אחת מהן , נגנית צ'לו , ניצלה בזכות חינוכה המוסיקאלי  לו זכתה בילדותה ולא נשלחה אל תא הגזים באושוויץ. חברותיה זוכרות את נגינתה במחנה ומודות לה על שיכלו בעזרתה לדמיין חיים בעולם אחר בשעה הנוראית ההיא בצל הגרדומים....

אליס היא אופטימית מטבעה וסבורה שכל יום הוא יום נפלא. עיתונאים גרמנים שהגיעו לראיין אותה חששו ושאלו אותה אם היא מרשה להם להכנס; הם תהו שמא היא שונאת אותם. היא ענתה להם: "אני לא שונאת אתכם . שנאה גוררת אחריה שנאה !".              

גם היום היא משמשת כמקור לעידוד ותמיכה לסובבים אותה. לדבריה רק בזיקנה אפשר להוקיר ולהכיר כמה יפים הם החיים.  

תודה לחברתי ד. ששלחה אלי במייל את הסרט המקסים הזה ובריאות ואריכות ימים לאליס זומר-הרץ.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

47 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת