00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרבולה מחייכת

צמחונות או למות?

אוף. שוב קשה לי לאכול בשר. זה קורה אחת לכמה זמן, הופך להיות אישו, ואז אני עושה לעצמי טיפול בהלם עד שאני שוכחת מהכל ועוברת לסדר היום ולעיסוקים המטרידים שבשגרה. בכל זאת, נראה לי הגיוני שבאיזשהו גיל עצם הצורך יעבור לי. אני כבר לא ילדה קטנה, ואני מבינה איך העולם עובד... אז למה כל כך קשה לי לקבל משהו שהוא מובן מאליו?

כבר כשהייתי קטנה ממש לא אהבתי בשר. הרעיון של לאכול משהו שהיה פעם חי תמיד הגעיל אותי ברמות שחבל"ז. משהו בטקסטורה של הביס בעודו בפה פשוט צרח לי "פגר! חיה מתה!". כתוצאה, בקושי אכלתי אותו. ואם כבר אכלתי הייתי צריכה שיהיה כמה שיותר רחוק מהצורה הטבעית של החיה. דגים זה היה רק טונה מקופסא, נקניק היה מוקצה- (בכלל לא האמנתי לאלה שאמרו לי שזה לא באמת ממש חי ועבר תהליך בישול כלשהו). שלא לדבר בכלל על סטייקים. לא יכולתי לסבול סטייקים- זה הרגיש לי כמו לאכול את הפרה ישר מהאחו.

מה שהציל אותי מכל זה בילדותי היה הבוז המוחלט של הורי לעניין. כל פעם שהנושא עלה על הפרק הורמו גבות, גולגלו עיניים ועוד באותו ערב היה או על האש, או שניצלים. תמיד אהבתי המבורגר (הכי שרוף שיש. פחם.) ושניצלים (דקים ומלאי פירורים). זה לא הרגיש לי כמו בשר, עשה לי הרבה פחות מגעיל בפה ואיך לומר... היה פשוט טעים. הם ידעו לפרוט בדיוק על המיתרים הנכונים בשביל שהקשקוש האידיאולוגי המרגיז שלי יחדל.

למען הסר ספק- אין לי בעיה בכלל עם להרוג דברים- כל עוד הם מאיימים עלי בצורה כלשהי. לכל האנרכיסטים הזועמים- צאו מזה. אין לי בעיה לרצוח בדם קר יתושים או טפילים מכל סוג שהוא. אפילו ג'וקים מעוררים אצלי איזשהו מנגון השרדות טריטוריאלי שהופך את זה לבסדר (למרות הזכרון המר מכיתה י' בו התווכחתי עם המורה שטענה שלג'וקים אין נשמה- וכולם צחקו). אין לי ספק שככה זה בטבע- החזק שורד והטיפש, המזיק או פולש- נרצח. אחלה. אם אני אטייל לי באיזה ג'ונגל ואיזה טיגריס ייקלע בדרכי, אני מאוד בספק אם הוא ייענה לתחנוני והסברי שבעצם אני אחותו האורגניזמית ונסיים את כל ההתקלות המביכה הזו בשירת "קומביה" סביב מדורה. 

אבל אכילת בשר שונה תהומית. בעלי החיים האלו לא עשו לי כלום. ראיתי לפני שבוע איזו תמונת השוואה של פרה וכלבלב- שניהם מסתכלים לך בעיניים. למרות שההתבוננות הסובייקטיבית-רציונאלית שלי על פרסומות "בשר זה רצח" היא מאוד בגישה של "נו... באמת!" לא יכולתי להתעלם מזה שהכותרת "מצא את ההבדלים" פשוט צודקת. אין שום הבדל בין הכלבלב החמוד שכולנו רוצים בבית לבין הפרה המסכנה שנשחטת בשביל הסטייק שלי. פשוט אין. הכל עניין של תרבות, ואולי קצת ביש מזל שלה שהיא לא נולדה פרוותית ומקפצת.

לפני שלוש שנים, במשבר הכמעט-צמחונות הקודם שלי, נשלחתי לבדיקות מעבדה אחרי שבמשך תקופה ארוכה מאוד הרגשתי ממש רע. הרופא הזדעזע, "מה, את לא אוכלת בשר?!" וזה לא שבאמת לא אכלתי בכלל, אבל היה לי קשה ואכלתי משמעותית פחות מבדרך כלל. הB12 שלי עבר את הסף הקריטי, מה שכנראה גרם לתחושת אפסות הכוח ומצבי הרוח הרעים, המאוד לא טיפוסיים לי, שאפיינו את כל אותה תקופה (אני, בחוצפתי, האשמתי את צה"ל). קיבלתי ויטמינים והוראה מפורשת לאכול בשר אדום אחת ליום. ב-ס-ד-ר.

היום אני אוכלת סטייקים, אפילו עברתי מwell done לmedium well. אני מניחה שהחדשה הכי מרעישה משלוש השנים האלו היא שהתחלתי לאכול סושי. אם הייתם מספרים לי לפני כן שאוכל דג נא שלא באיומי אקדח- הייתי צוחקת לכם בפרצוף. אבל אני מתה על סושי, זה ממש טעים, ואני אפילו כבר יכולה ליהנות מבשר. יותר מזה- הגוף שלי רוצה, צריך ודורש בשר. אבל עדיין, לא חשוב כמה הגוף רוצה, הראש לא יכול להפסיק לדמיין גופות. וזה מאוד מטריד.

העניין הוא שאין לי כוח עכשיו לעבור את הטיפול בהלם שבדר"כ מוציא אותי מהעניין- אכילת המון בשר, ממש על בסיס יומיומי או אפילו פעמיים ביום. זו תמיד חוויה מאוד לא נעימה. אבל החשש מהאלטרנטיבה הצמחונית לא נעים יותר. אז השבעתי שלושה חברים שונים להרביץ לי אם במקרה יתחילו לשמוע ממני שהפסקתי עם בשר, או- במידה ואהיה מתוחכמת יותר ולא אספר להם- ייראו שזה המצב. אם אני לא אהיה חזקה מספיק- מקווה שהם כן, ויצליחו לאפס אותי. סה"כ בשביל מה יש חברים?

אני יודעת שאני סותרת את עצמי הרבה פעמים במהלך הפוסט הזה, ובאופן כללי ברור לי שהכל פה נראה בלאגן לא קוהרנטי.... אבל מה לעשות שזה המרגש שלי לגבי כל הנושא הזה? אני גם לא ממש יודעת מה נכון בעיני ולו רק כהטפה בעניין- אני מניחה שיש לי כבוד מסויים כלפי אנשים שבוחרים ומתמידים בצמחונות (כל עוד זה לא פוגע בבריאות שלהם, כן?), ומצד שני- מדובר, בעיני, בחוסר הבנה בסיסי של דרך פעולתו של העולם. עם כל אהבת החיות שלי, והרצון המתפרץ בנקיטת צעד מעשי, גם אם לא הכי מועיל, נגד פגיעה בהן- אני כמעט תמיד אבחר במסלול ההגיוני בעיני, לא ברגשי. אבל זה בהחלט קשה מאוד כשההיגיון והרגש דיכוטומים בנוגע לנושא מסויים. אם לצטט את Spooks:
"?Life, your heart is one with your brain. emotional or reason, now which one do you obey"

אחתום בסיפור חביב ששמעתי לפני שנים רבות ומהווה את ההמחשה הכי נכונה, בעיני, לסתירה הרגשית-הגיונית שלי בכל הקשור לצמחונות נגד אכילת בשר: תלמיד של הדלאי לאמה (הדרג הרוחני הגבוה ביותר בבודהיזם, שכולו מסמל חמלה, אדיבות ואי אלימות) שאל יום אחד את מורו כיצד יעלה על הדעת שהוא, מכל האנשים, אוכל בשר. הרי הדת שלהם מקדשת את החיים, כל חיים באשר הם, ומעודדת תגובות לא אלימות מתוך תפיסה של הרמוניה רוחנית בה אדם וחיה- אחד הם. על זאת ענה הדלאי לאמה, "ראה, אני מוכרח לאכול בשר מסיבות רפואיות. אבל אני משתדל כמיטב יכולתי שלא ליהנות מזה."

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

69 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל just GL אלא אם צויין אחרת