00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

אחת כפול הרבה

השיעור הבא התחיל רק בעוד שלושת רבעי שעה מאותו רגע שיצאתי מזה שרק הרגע נגמר. מבט שנע הלוך ושוב, מהיר על כל ההמון הזה ששועט לכיוון החצר הקטנטונת של המבנה הזה שמכיל בתוכו כ"כ הרבה נשמה, גילה לי שאני לא לבד. כבר לא. אני בינהם, עם כולם. מעל הספסל שבחוץ, בין קרן שמש עוטפת לשורפת, צינור שקוף של מזגן היטלטל וטיפטף עלינו. הפִיצית ההיא לא הפסיקה לצחוק על זה. נראה לי שהיא הדביקה אותי בצחוק שלה. בעצם את כולנו. לא הצלחנו לעצור את כל הקול המתגלגל הזה. היא והשפתיים הקטנות שלה, כמו ציור נטורליסטי כמעט, בוהק, של פרח שהרגע זקף תפרחתו, שמשמיעות קול עצום וְכּן. זו שלידה ישבה בדיוק ממולי ונגד כיוון השמש. אתמול לא הכרתי אותה בכלל ובאותו רגע הרגשתי כאילו אנחנו מכירות כל-כך הרבה זמן. הכל בזכות החיוכים של הביחד. גם אם הוא רק רגעי, הוא רגע החשיפה הראשון של כולם.

היתה שם נקודה אחת שאם אצטרך לשחזר ולשים אצבע מדייקת עליה לא אצליח, רגע אחד בנקודה אחת ביום, שכל חלקי הפאזל כאילו הושלמו. הנפש הרגישה שהיא במקום הנכון לה, הדרך משורטטת בקווי מתאר כלליים, בעיפרון. שיהיה אפשר למחוק ולתקן ולחרוג ולשנות. איך שיִרַאֵה אחר-כך. בהמשך. עכשיו רק העכשיו הוא חשוב באמת. והדרך מובטחת, מאיימת, מרגשת, מסקרנת. בעיקר מסקרנת. אני רוצה כל-כך הרבה. יופי שאני רוצה באמת! בסופו של דבר אני משיגה את הרצון שלי. אני מקווה לפחות. ואיזה מזל יש לי שאני רוצה כל-כך הרבה...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

27 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת