00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

ה מ ב ח ן

ביום ראשון באמצע יום העבודה ביקשתי רשות ללכת הביתה שכן יש לי מבחן למחרת ושוחררתי בצהריים די מוקדם אפשר להגיד.

מיד תפסתי את האוטובוס הראשון מפתח תקווה לרכבת סבידור, קניתי כרטיס, ירדתי לרציף, היה בדיוק 10 דקות לפני שהיא צריכה להגיע.

הרכבת מגיעה, כרגיל אין מקום לשבת לנסיעה לצפון ולא משנה באיזה שעה עולים מת"א לחיפה תמיד אין מקום לשבת, אני עומדת במעבר ופתאום........כריזה אחרי שאנחנו כבר 5 דקות באיחור מתזוזה של רכבת (הן דווקא מגיעות בזמן ויוצאות בזמן) ויש חפץ חשוד בנתניה ולכן הם עוצרים תנועת רכבות מת"א לצפון. הם מבקשים מכולם לרדת מהרכבת עושים עליה סריקה מהירה, והיא נשארת לעמוד בתחנה כאשר ליד כל דלת עומד לו קצין בטחון שאנחנו לא חס וחלילה נעלה בחזרה לרכבת.

אני ועוד כמה מאות אנשים עולים לקופה מה עושים עם הכרטיס בנוגע לחפץ החשוד ובכלל אין נוסעים צפונה כשאין רכבת, איפה  אוטובוסים לצפון וכו'.

ואז שוב כריזה ברמקול - אנו מודיעים כי תנועת הרכבות נפתחת שוב מת"א לצפון. הנכם יכולים לחזור ולשבת בבטחה ולצאת לדרך.

מיד ריצה קלה למטה מיידית, אני עולה לקרון הראשון שאני עומדת לידו ומתיישבת. כמובן בגלל החפץ החשוד כל העומס שהיה ברכבת נעלם ואנחנו נוסעים רק בחצי תפוסת רכבת. מעולה. היה אפשר לנשום, לקבל מזגן, לשבת עם רגליים בישיבה מזרחית כמו שאני אוהבת היה טוב.

 

לידי מתיישבת אישה ואיתה עוד אחת קצת יותר מבוגרת. בהתחלה לא התייחסתי. או אז החלה הצעירה מבין השתיים לשאול מליון שאלות שכולן באותו הנוסח במין ג'יבריש לא מובן או לפחות ככה נשמעה העברית שלה, האמא מולה בהחלט עייפה מותשת כיאה לאמא לילדה מאוד מיוחדת.

מאחר ואני ברקע ומאוד בתמונה הגנבתי מבטים שקטים כל הזמן לסיטואציה שלידי, מרחק של בקושי 2 ס"מ ממני, אי אפשר לא להאזין ולראות. כשהיה רגע מנוחה מהמלל של הבחורה שאלתי בשקט בשקט אם היא מכוחותינו משמע אוטיסטית ובאיזה הוסטל היא.

קבלתי מלא אינפורמציה. אישה שרצתה רק לדבר ולחלוק במיוחד כשהבינה שמי שמולה מודע ויודע עוד כמה דברים בנושא. וככה הצלחנו להעביר 20 דקות מהנסיעה.

 

מגיעים לחיפה אני יורדת, נפרדת מהן לשלום ועולה לאמי.

הערב יורד, אחי עובר איתי על החומר של הבחינה, כן את מוכנה אין מה לדבר שיהיה בשלום ובהצלחה.

אני הולכת לשכבת מול לרדת בגדול והופס לא ברור איך והנה השעה 6:48 בבוקר. אמי שקולטת שהתחלתי לזוז ולהתעורר מכינה לי כריכים ושתייה. נותנת לי איפור וחולצה נקייה (תמיד כל מה שאני סוחבת מהבית לא טוב בשבילה ולכן מוכן אצלה בשבילי תמיד ציוד חלופי על כל צרה שלא תבוא).

מתלבשת מתארגנת, וב7:40 אני מחוץ לבית. הליכה מזורזת לתחנה האוטובוס . לא יאומן תוך 2 דקות מגיע אחד הקווים שאני צריכה ואני עולה. תוך עוד 18 דקות ואנחנו כמעט ביעד. אלמלא הפקקים מלרדת מהדר לעיר הייתי אולי מגיעה אחרי 12 דקות לתחנת היעד.

מגיעה לקריית הממשלה עם הלשון קצת בחוץ. ולא בדיוק יודעת לאיזה בניין אני אמורה להגיע.  ניגשת לשומר הראשון שאני רואה ושואלת. הוא מכוון מסביר וחוזר לבדוק את מי שנכנס לבניין שלו. אני הולכת לפי ההסברים והולכת כמובן לאיבוד.

מבט בשעון מגלה שנותרו לי רק 4 דקות להגיע לבניין המיועד. הלו אני כבר בקרייה אבל המרחקים בין בניין לבניין וגשרים ומדרגות כשאתה לא בדיוק יותר מה מתחבר למה די מבלבלים יש לומר. חזרתי אחורה כמעט עד השומר יורדת במדרגות לרחוב למטה (כן גיליתי מדרגות נוספות) מגיעה לרחוב היעד, מתחילה לפסוע וללכת מהר כמעט רצתי (אילו ידעתי שיש לי 20 דקות בכייף ללכת ברגוע לא הייתי עושה את הריצה הזו), מגיעה לשומר נוסף ועוד שאלה, ומופנית לבניין שלידו. לא הוא לא יודע איזה קומה תשאלי כשתכנסי.

מגיעה לדלת השעה עוד לא 8:30 אז הם לא פותחים לקהל. איתי מחכים לפי הטפסים עוד 4 חברים לעשות את הבחינה. סך הכל אנחנו 5 ואותי הזהירו שאם עוברים 30 לא פותחים כיתה נוספת וכדאי שאהיה ביניהם. נו טוב, סוף סוף הדלת נפתחת ואנחנו נכנסים לבדיקה בטחונית ומשם למעלית ולמסדרון מחלקת הבחינות. אין איש בכל הקומה. רק אני מחכה. רק 10 דקות אחרי שאני ירדתי לשם מגיעים עוד אנשים לדלת. עוד כמעט 20 דקות חולפות עד שמגיעה בחורה שפותחת לנו את הדלת ומושיבה אותנו.

לא אלאה אתכם במה שהיה בתוך החדר, אומר רק שהיה מאוד מעייף לעיניים שלי, מתיש למדי, עד כדי כך שביציאה משם אחרי תום כל סדרת הבחינות בסביבות 10 אם אני סופרת גם את הטופס הראשון שמלאנו, כבר לא ידעתי איך קוראים לי ומה אני אמורה לעשות. העיניים צרבו לי מרוב מיקוד. רעבה בטירוף, עוד יותר מזה כמהה לגשת לשירותים הראשונים וטעות שלי שלא הלכתי לשירותים בנציבות. מילא.

כמעט יוצאת מהבניין, תופסת אותו אחת הבנות שעשתה איתי את הבחינה, הי לאן את ממשיכה ואני אומרת לה לרכבת. הוי יופי, גם אני, אלינו מצטרפת עוד מישהו ויחד אנחנו שלישיה. יורדות במדרגות, מגיעות לכביש הראשון ואני כמעט מתמוטטת לכביש פיזית. שתיהן "מרימות" אותי מילולית, אני נושמת הן מכריחות אותי לשתות (לא חשוב כמה שתיתי במהלך הבחינה) ואנחנו פוצחות במסע כומתות יש לומר די מהיר ברח' העצמאות בחיפה ישר לרכבת השמונה.

אני מגיעה קונה כרטיס רק  כדי לגלות שנותרו לי כן כן לא לצחוק 3 דקות בדיוק עד הגעת רכבת. מספיק בשביל להשתחרר  בשירותים ולצאת מיד. אני יוצאת מהשירותים לגלות שהרכבת כבר נכנסה לתחנה, הליכה זריזה ביותר ואני על הרכבת. רכבת קומותיים כמו שאני אוהבת. אין מקום כמעט לשבת. בזווית העין אני קולטת מושב בקומה העליונה. עולה מתיישבת. נוחתת. נושמת עמוק ואז הבחורה לידי - אוי איזה תיק יפה יש לך קנוי או שאת סרגת?

התיק המדובר הוא תיק הגב של אטיק24. אומרת שסרגתי אותו ומקווה לשקט. אבל לא, תיבת פנדורה החלה לדבר ולדבר ולדבר ולדבר במשך 20 דקות רק ייחלתי שיהיה כבר שקט ממנה. כן עניתי לשאלות שלה. יותר נכון היא יותר נידבה מידע ממנה מאשר אני אמרתי משהו. אפילו לא נפרדנו כשירדתי מת"א היא רק לקחה את מס' הטלפון שלי היא רוצה כזה תיק קטן יותר. כשראיתי שאני לא מתנערת ממנה זרקתי לה מחיר בשמיים. עכשיו נראה תתקשר או לא. היא תל אביבית במקור.

הגעתי הביתה בכוחות אחרונים ממש, נרדמתי באוטובוס מהרכבת הביתה.

בבית טלפון מהיר למקום העבודה החדש לומר שאני כבר אחרי ואז בהלם קל מודה אולי אפילו בינוני אני שומעת שאלה חדשה מתי תוכלי להתחיל לעבוד אצלנו? נשימה עמוקה ו אמרתי לה שבשבוע הראשון של נוב' אני משתחררת מהלקוח האחרון שלי ומיידית אני יכולה להתחיל לעבוד (גם לא תהיה תשובה של הנציבות עד אז, ככה שזה ממש לא משנה לה). או אז התבשרתי כי אני רק צריכה לעבור 65% הצלחה מהבחינה ואם עשיתי את זה אני עובדת מדינה.

תחזיקו לי אצבעות עוד שבועיים שנדע סופית שהכל מאחורי. דווקא נאמר לי מהבחורה שבדקה לנו את הבחנים הראשונים שאם אני עוברת בציון גבוה מאוד מ-65% יודיעו לי כבר טלפונית תוך יומיים-שלושה מקס' ואז תשובה רשמית תוך שבועיים אבל אם אני מקבל תשובה טלפונית אז אין צורך את הרשמית זה רק בשביל התיק עובד שלי.

איזה מזל שלא אצטרך מקווה בחיים שלי יותר לעשות שוב את הבחינה הזו רק אם אחליף תפקיד או אעלה דרגה.

אז רק עוד שבועיים - תודה.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת