00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

אבו עלי

אבו עלי, צלאח א-דין 10, ירושלים

 

חמוץ אבל מתוק

 

בחודשים האחרונים חזרה המתיחות לירושלים. בסילוואן יידויי אבנים הפכו לדבר שבשגרה, במזרח העיר אושרה בנייה של יחידות דיור חדשות - ושיחות השלום הנוכחיות, בלחצה של ארה"ב, מעלות שוב תהיות לגבי גורלה של העיר. אם הסכסוך הישראלי-ערבי בירושלים לא מספיק, אז ביום שני התפרסמו דבריו של הרב הצבאי לשעבר אביחי רונצקי: "הנצרות היא האויב הכי גדול של העם היהודי וירושלים היא בירת היהודים, ולא בירת שלוש הדתות". בכל פעם אני נדהם מחדש מהאמוציות שמעוררת העיר הזאת בקרב אנשים בעולם כולו.

 

לא מעט אתרים קדושים לנצרות קיימים בירושלים – ולמרבה הצער רק מקצתם מוכרים לציבור הישראלי. בעת האחרונה ביקרתי באחד המיוחדים שבהם:  גן הקבר (Garden Tomb). הוא שוכן מחוץ לחומות העיר העתיקה, מרחק הליכה קצר משער שכם. לפי הפרוטסטנטים, זהו המקום בו לפני 2000 שנה נצלב ונקבר ישו. צריך להדגיש, שמרבית הזרמים בנצרות מזהים את מקום קבורתו במקום אחר לחלוטין, בכנסיית הקבר ברובע הנוצרי בעיר העתיקה – ואולי זאת הסיבה מדוע גן הקבר נותר אלמוני יחסית אפילו בקרב צליינים.

 

 

לפי הברית החדשה נצלב ישו במקום הנקרא גבעת הגולגולתא – ונקבר לאחר מכן במערה סמוכה. בשנת 1883 הבחין הגנרל צ`ארלס גורדון בגבעה מחוץ לחומות ירושלים, שבה סלע בצורת גולגולת. לידה נמצאו מערות קבורה ומאגר מים גדול (מקום קברו של ישו היה ליד גן). ממצאים אלה הובילו את גורדון למסקנה, שמקום זה הוא אתר הצליבה ההיסטורי. שימו לב לסלע שבתמונה, לשקעי העיניים – וצורה הכללית שאכן מזכירה גולגולת.

 

 

 

השבוע, במהלך ביקור שערכתי בירושלים, ניצלתי את ההזדמנות כדי לבקר בגן הקבר. ללא קשר לסיפור הנוצרי, האתר הזה הוא אחד הקסומים בירושלים. המעבר משוק מוסלמי תוסס הומה אדם אל גן אנגלי מטופח ופורח – הוא כמעט דמיוני. השלווה פה נעימה - ותחושת הפסטורליות מופרת מדי פעם רק ע"י זעקות של צליינים, שחווים אמוציות חזקות עד כדי אקסטזה.

 

הכניסה למערת הקבר:

 

המערה מבפנים:

 

האם הצליבה אכן התרחשה כאן? מה זה משנה. מדובר במקום מיוחד במינו, בעל אווירה נעימה, הרחוק מהעין הישראלית, שמומלץ מאוד לבקר בו. לפי המסורת הנוצרית אגב, מתחת לסלע קבור לא פחות ולא אחר מאשר האדם הראשון.

 

תמונות מהגן:

 

 

לאחר שיצאתי מהגן, שמתי פעמי אל חומוסיית אבו עלי. קוראי הבלוג הותיקים זוכרים בוודאי את סיור החומוסיות, שערכתי לפני כשנה וחצי במזרח ירושלים, שבו ביקרתי בין השאר גם במקום הזה. התרשמתי אז מהאוכל לטובה, והפעם החלטתי לחזור במיוחד. בדרכי לשם הלכתי ברחוב צלאח א-דין, שהוא רחוב העסקים הראשי של מזרח ירושלים. ישראלים לא נראו בסביבה – ונהניתי מאותה תחושת זרות קסומה, המאפיינת טיולים במחוזות לא מוכרים.

 

 

אבו עלי היא חומוסיה, הקיימת משנות החמישים, ששוכנת במרתף ענקי ואפלולי דמוי מערה. היא חביבה מאוד על תושבי מזרח ירושלים, שפוקדים אותה משעות הבוקר - ויכולה לאכלס עשרות סועדים. על החוק להגבלת העישון במקומות ציבוריים לא שמעו כאן – והאוויר קצת אפוף עשן.

 

 

 

באופן טבעי לא מגיעים לפה יותר מדי ישראלים – ולכן בעלי המסעדה והסועדים המקומיים קצת הופתעו מפלישתם פנימה של שני צברים (שבלי בושה גם צילמו את המקום ואת האוכל בהבזקי פלאש מסנוורים). למרבה השמחה קבלת הפנים לה זכינו היתה חמה ולבבית.

 

להלן המנות שהוזמנו:

חומוס-פול-גרגירים. מדובר בחומוס חמצמץ מאוד, מלא טעם, מהסוג שגורם לתחושת עקצוץ בפה. הוא היה בעל מרקם חלק והוגש עם שמן זית נפלא ועם פול סטנדרטי. חסרונה היחידי של המשחה נעוץ בעובדה, שלמרות טריותה היא הוגשה קצת קרה. פרט לכך מדובר בחומוס מהטובים ביותר שדגמתי במזרח ירושלים – אם לא הטוב שבהם.

 

 

חומוס. זהו אותו חומוס משובח מהמנה הקודמת, רק שהפעם הוא הוגש "נטו". ההמלצה שלי היא להוסיף לו את הגרגירים המצוינים, שמשדרגים עוד יותר את טעמו.

 

 

מסבחה. המסבחה היתה חמימה, הוגשה עם טחינה משובחת, תובלה ביד טובה – והגרגירים בה היו רכים ולא בושלו למוות. כמו בחומוסיות מזרח ירושלמיות רבות, גם כאן היא הוצפה בשמן זית. מנה מוצלחת, אם כי לא ייחודית.

 

 

פטה. זוהי מנה שנדיר מאוד לפגוש בארץ. היא מכילה עיסת חומוס לבנבנה בעל מרקם קרמי וטעם דומיננטי של טחינה, שבתוכה מושרות חתיכות פיתה קטנות. לא מנגבים אותה (הפיתות הרי כבר בפנים) אלא אוכלים עם כף! המשחה היתה קצת חד ממדית בטעמה – ובאופן כללי מדובר במנה שהכי פחות אהבתי.

 

 

כמו כן הוגשו כדורי פלאפל חמים ומללפון חמוץ על חשבון הבית.

 

אבו עלי היא תחנת חובה במסלול החומוסיות במזרח ירושלים. מנת החומוס-גרגירים פה היא מהטובות בתחומה בארץ. המסעדה ממוקמת קצת רחוק ממוקדי התיירות הפופולאריים בעיר, מה שהופך את הביקור בה לכפוף למצב הביטחוני – ומצד שני גם מוסיף לתחושת הריגוש.

 

ציון: 4 כוכבים

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

23 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת