00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

גורל בצירוף מקרים

2 סיפורים קטנים על צירופי מקרים גדולים...

 *

בוקרו של יום. עשיתי את דרכי הזריזה אל התחנה המרכזית בעיר הגדולה של איזור החיוג 08, לצורך עליה וחזרה לאיזור חיוג 03 הביתי והמוכר שלי. ביקור חגיגי במיוחד, שהרי הפעם הראשונה בחגיגות מהסוג, הן סיבה מספקת למעבר החד בין האיזורים (ממש חו"ל במרחק שעת נסיעה בודדה ).

הוא תפס אותי על הדרך באחד הרחובות, עצר אותי והימם אותי בשאלתו: "היי, את הבת של תמי, לא?", ברגע הראשון הייתי קצת בשוק, כי אחרי הכל אני באמת הבת של תמי. עניתי שכן והוא אמר והוסיף "ידעתי! תמי הגננת, יש לה שיער ג'ינג'י, כמעט כמו שלך!!!". הוא קרא בהתלהבות תוך שאני ניסיתי להבין "מאיפה למען השם אתה מכיר את אמא שלי, שכמוני בדיוק גרה במרכז, בראשון לציון?" (וכן, למען הסר ספק ובאמת- אמא שלי אכן גננת, שמה הוא תמי וגם היא בעלת שיער בגוון ג'ינג'י. קצת בהיר משלי..)

הוא ניסה להתווכח איתי ולאמת אותי על שקר שלא קיים על מקום מגוריי. כמעט ונשבעתי לו על האמת, שאני לא תושבת הדרום והוא עצר בעדי ("גיברת, אסור להישבע אף פעם!"). מבולבלת ובשוק, סיימתי את השיחה החטופה באמצע הרחוב שממול לבית החולים. הוא איחל לי יום נפלא ומפתיע (יותר מפתיע מהשיחה הזו כדבר ראשון על הבוקר?!) ואני, הלכתי ללא תשובה מהיכן או איך הוא מכיר ואם בכלל.. "רק צירוף מקרים", הוא אמר לי כשכבר התחלתי להתרחק, "רק צירוף מקרים מצחיק..."

 

* *

 

ביום ראשון האחרון, בשיעור הראשון של שנת הלימודים הראשונה (מתוך ארבע, אגב), מצאתי את עצמי מנסה להבין מהיכן אני מכירה אותה. היא ישבה שם, שני שולחנות לידי. תווי פניה היו חקוקים לי בטשטוש בין אחרוני זיכרונותי. השיחה שהחלה ביננו הביאה את הבירור והחיבור הטבעי, שהרי ערבוב בין דמויות חדשות, זרות אחת לחברתה, אך בעלות תחומי עניין השואפים למשותפים מוליד עניין ועומק, יש ומחדש. (סוף כל סוף אנשים בסביבת גיל ועניין כשלי!).

הזיכרון הצטמצם והתחדד עוד יותר יומיים לאחר מכן, לאחר נסיונות חוזרים וכושלים לקשור את החוטים. שיחה קלילה וכמעט לא מתוכננת, ועוד דרך רשת חברתית המונית שגילתה דמות אחת מן העבר, משותפת. אותה דמות שחיברה מחדש וצירפה את אותו סיפור ישן שהעלה אבק על כריכתו הבהירה, שהחל לפני יותר מ-15 שנים. שכנה של סבתי וסבי (ז"ל) היא היתה. זוכרת את יום היכרותינו ואת מבואת ביתם בדייקנות מפתיעה. כיום אינה גרה עוד באותה עיר כמותי, אך היתה כאן, בעבר, שלה ושלי. היא זוכרת את שם הרחוב ובית הספר ואת פניה של סבתי. סבתא ממתקים כולם קראו לה, כי היתה מחלקת ממתקים לה ולכל שאר הילדים שהיו בסביבתה. שם הכרנו אז, עם דמות משותפת אחת כחברה, בן דודי ואני.

רצה הגורל או שמא זה עוד צירוף מקרים מסתורי, אחרי יותר מ-15 שנים שעברו (כמעט 20 כבר לדעתי), מצאנו את עצמנו, כל אחת לבד ואחת את השנייה, יושבות על אותו ספסל ובאותו תחום מדוייק של לימודים...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

25 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת