00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

חוק חתול



יונתן, קטון בניי, בבת עינה של אמא, גדל בבית מתקדם ופתוח ראש. את מרבית ילדותו בילה בראש פתוח במיון ילדים, שם קיבל על כל שלושה תפרים בראש גיבוס חינם של גפה זו או אחרת, כדי להקדים את המאוחר. בבית כמו שלנו, שיש בו עקרונות חינוכיים מופתיים עוד מאירופה (הישרדות) הוא גדל להיות הומניסט, פמיניסט ואוהב אדם וחיה, בניגוד לאמו שבשלב כלשהו בחייה ענתה רק להגדרה "ציונית שונאת יהודים ובני אדם”.

יונתן בגר והיו לו יותר חברות ברווקותו מאשר לאביו בנישואיו, ואל יהי הדבר קל בעיניכם, כי לאו מילתא זוטרתא היא. דאגתי קצת, שמא כפית הזרע שאבא תרם לגידולו של הילד (שגם אותו הוא היה לוקח חזרה לו רק יכול היה), תעביר לו גנים של של פטריארך סודאני, שירצה זוגה גמדה, אילמת, ושטוחת ראש, מכוסה בורקה.

הרשו לי לטפוח על שכמי. הילד לא דומה כלל לאביו. כלומר, הוא נראה כמוהו, אבל רכש את החן היהודי של אמא (כך נהגו האירופאים היהודים להגדיר את בנותיהם אם הן היו מכוערות): הוא סימפטי ואהיב, נאה וחכם, ואם אינני מפארת אותו כראוי לו זה רק מפאת צניעותי שלי, כי לא פולניה אנוכי ולא בת פולניה, כי אם בת לגברת הונגריה, שהיתה סנובית כאילו זו היא שחירבנה את השעווה הפורטוגלית המפורסמת במו רקטומה.

יונתן מעדיף שלא אספר היכן פגש את אשתו כרמית, מפני שנדמה לו שאני אנצל את ההזדמנות הזאת כדי להגניב את האינפורמציה ששניהם מהנדסים, שלמדו בטכניון. דבר שלא עולה על דעתי לעשות, כי הם הזהירו אותי מראש לקראת הנאום הקטן שהתכוונתי לשאת בחתונתם. (כי בכל זאת יכול להיות אורח כלשהו בחתונה שלא פגשתיו קודם).

טוב, די לשבח את אמא. כרמית ויונתן עברו לגור במושב ירוד בצפון, בנוי בסגנון שנות החמישים. במושב יותר חתולים עזובים מאשר בני אדם, עזובים אף הם מתקוותיהם, אבל הזוג הצעיר נוסע לעיתים לקרוע את מקומות הבילוי האופנתיים בכרך הסמוך – עפולה.


הם לא מדברים פמיניזם, אבל חיים אותו. הם עורכים את קניותיהם יחד, מבשלים ומנקים יחד. אין ביניהם חלוקת עבודה מוגדרת מראש. כל אחד מהם עושה מה שצריך, בזמן שצריך. למשל, יונתן מבשל וכרמית מתקלחת. יונתן מנקה את הבית, כרמית מתאמנת במגרש הסופטבול. יונתן מכין קפה ומגיש לכרמית שקמה ממנוחת הצהרים. יונתן מטפל בגינה, וכרמית, ממש באותה עת, מתאמנת בנגינה בפסנתר. יונתן קוטף לימונים ונענע בגינה, וכרמית שותה את הלימונדה שהכין. מרהיב עין לראות באיזה תיאום הם עובדים.

אני מאמינה בשיוויון. אני מאמינה בבעל שמשתתף בעבודות הבית. אני פמיניסטית. אני גידלתי פמיניסט. אני גידלתי ילד זהב, נשמה גדולה, אידיוט גדול, אסקופה נדרסת.

כידוע, אני לא מהסוג שמתערב. לעולם איני אומרת מילת ביקורת. אני לא מהחמיות שמתקשרות לאם הכלה, ומעבירות ביקורת על הבת שלה. חלילה, חלילה.

אני רק סיפרתי לרייצ'ל, אמא של כרמית, שאני הולכת לעזור ליונתן ביום ששי לנקות את הבית, כדי שכרמית תוכל לנוח. אז גם רייצ'ל באה.

עם הילדים אני עוד יותר סובטילית. הכל בעדינות, ברמז. בנגיעות רכות. כדי לא לעלוב בכרמית, אני אפילו לא מדברת איתה. את יונתן אני שואלת "מתי אתה הולך למשרד הפנים?” יונתן לא מבין "מה אני צריך לעשוח במשרד הפנים?”. “לשנות את שמך לפאטמה".

יונתן אומר לי "את לא מבינה כלום, אנחנו פועלים בבית לפי 'חוק חתול'”.

"חוק חתול?!”

"כן, חוק חתול. כאשר נדרש לעשות משהו בבית, קם אותו אחד אשר אין לו חתול בחיק, כדי לא להפריע למנוחת החתול. הם מאד רגישים.”

ובכן, אנחנו מדברים על שלושת חתולי הבית, סימבה, ליירה, וקליאו המטורפת. בגינה שורצים עוד המוני חתולים, גורים ומיניקות, שבאים לארוחה יומית.

אני באמת שמה לב שליירה שוכבת רוב הזמן בחיקה את כרמית. יתרה מזאת, אם בא לכרמית לשתות קפה, והיא במקרה עומדת, היא מרימה את ליירה, מתיישבת,שמה אותה על ברכיה, ואז זורקת לחלל האויר "למישהו בא קפה?” ותנחשו מי נטול-חתול, עומד חשוף בצריח? גלדיאטור בארינה רומאית, טרף לאריות? אבל למי, מצד שני, יש אמא לוחמת צדק שתשמור על הילד מניצול ציני?

אני מציעה לרייצ'ל לעשות קפה לכולם, ובינתיים מתיישבת ליד כרמית. כאשר כולם רוצים סיבוב קפה נוסף, ליירה קופצת בצריחה מעל ברכיה של כרמית ונמלטת אל מתחת לשולחן. רייצ'ל שואלת "מה קרה לחתולה?”. “ אין לי מושג” אני עונה, אך חושבת בלבי שיתכן שליירה לא אהבה את העובדה שמשכתי לה בזנב בסתר, אבל בחוזקה.

עכשיו יונתן מתחיל להבין את הדרך הנכלולית, בה הובל באפו לעשות את כל עבודות הבית. בעוד כרמית יוצאת לשירותים, היא מצהירה שהיא קצת רעבה. אני רואה את יונתן מנזיל עצמו מהספה בשקט, נעלם מתחת למפת השולחן. הוא חוזר עם קליאו המטורפת בידיו. קליאו, שלא סובלת מגע, מתחילה להתפתל ולצרוח, אבל יונתן מרתק אותה בצווארה לירכו, עד שהיא משתתקת ומחרחרת קצת. עכשיו נראה אם כרמית עוד רעבה!

בינתיים רייצ'ל יוצאת לחצר לקטוף לימונים מן העץ, וכשהיא חוזרת, היא אומרת "צריך להכין ארוחת ערב". ואז אני מגלה כי רייצ'ל מסתירה בין הלימונים שבידיה גור חתולים זעיר מן החצר, ושופכת אותו יחד עם הלימונים לחיקה של כרמית.

עכשיו רייצ'ל ואני מסתכלות זו בזו במתיחות. אנחנו לא מכירות את כל סעיפי "חוק חתול" – בין חתול בית בוגר לבין גור ג'ינג'י מן הגינה – מי לוקח?

לפי מה שקורה בהמשך – אני מבינה: כרמית מרימה את גור החתולים, זורקת אותו מעבר לשולחן אל ידיו של יונתן וצורחת עליו "חתיכת עצלן, בטלן, נצלן! אני הולכת להכין ארוחת ערב”.

אני אומרת לרייצ'ל "בואי נלך הביתה. נדמה לי שעזרנו מספיק”.


אני מחוייבת פה לשני הסברים:

כרמית יעצה לי לכתוב על "חוק חתול", בטענה שיונתן מנצל אותו לטובתו. אבל יקירתי, את יודעת שאני לא יודעת לשקר!

לא התעללנו בשום חתול לצורך רשומה זו. ומי שלא מאמין לי – אני אמשוך לו בזנב.






הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

111 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת