00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

סינג לונג

Xing Long, סלמה 134, תל-אביב

 

גסטרונומיה נוסטלגית

 

לכל מי שגדל בארץ בשנות השמונים, יש זיכרונות מתוקים הקשורים באוכל סיני. העשור הזה היווה את תור הזהב של המטבח הסיני המקומי. דור שלם התחנך כאן על אגרול, עוף חמוץ-מתוק ובקר סצ`ואן. רב המכר של רות סירקיס "המטבח הסיני" כיכב בארון הספרים של כל אימא עברייה (הוא הכיל אגב מתכונים כשרים בלבד). הילד הישראלי חיכה בקוצר רוח ליום הולדתו, רק כדי לצאת לחגוג במסעדה סינית. המסעדות הללו נראו לנו אקזוטיות, מלצרים מלוכסנים דיברו בהן אנגלית - והעניקו הרגשה של חוצלארץ. אף אחד לא שמע אז על מונוסודיום גלוטמט – ומי בכלל ידע, שהאוכל הסיני הציוני רחוק מהמקור כמרחק פיקנסין ממרכז בייג`ינג.

 

באופן לא מפתיע הקהל הישראלי אימץ בחום את המטבח הסיני. בארץ כידוע יש חיבה גדולה לאוכל מתוק, חריף – ובכלל לטעמים חזקים. המסעדות הסיניות עברו גיור כהלכה, הותאמו לחיך הישראלי – וכל אחד מצא בהן מנות לטעמו. באופן טבעי נעדרו מהן מנות מסורתיות, האהובות מאוד בארץ האם, המבוססות על בשר כלבים, חרקים, צבי ים, מדוזות, נחשים, תולעים, סנפירי כריש ורגלי תרנגולות.

 

ההצלחה נמשכה מספר שנים – עד שהטרנד דעך בהדרגה. מזללות אוכל מהיר רבות רכבו על ההצלחה, הגישו אוכל סיני ירוד – והוציאו את דיבתו. הקהל הישראלי נפתח בינתיים לעולם – ונחשף לטעמים חדשים מעודנים יותר. המסעדות הסיניות הותיקות נראו לפתע פרימיטיביות – והציבור מאס בהן. למרות דעיכת הז`אנר, עד היום פועלות בארץ מספר מסעדות סיניות ותיקות, המהוות מזכרת לימים ההם – ופה ושם יש עדיין מי ששומר להן חסד. בתי אוכל סינים חדשים כמעט ולא נפתחים – והטרנד הנוכחי הוא מסעדות פן אסייתיות, המגישות מאכלים שונים מרחבי היבשת – בין השאר מסין.

 

מסעדת סינג לונג הוקמה בשנת 2000. היא שוכנת בקרבת התחנה המרכזית החדשה ברחוב סלמה (המהווה מועמד מוביל לתואר הרחוב המכוער בת"א). מדובר באזור מוזנח מאוד - ואין ספק שלמשטרת ההגירה צפויה פה מלאכה לא פשוטה. בעת האחרונה ביקרתי במסעדה פעמיים - והפוסט הזה מסכם את שתי הארוחות. בשני המקרים לא נכחו במקום פועלים סינים – והקהל הורכב בעיקר ממשפחות ישראליות. למי שמתכוון להגיע לכאן בשבת בצהריים – חובה להזמין שולחן מראש.

 

 

בניגוד לתפאורה הלא מלבבת שבחוץ, מבפנים המסעדה נעימה למדי. הדקורציה בה פשוטה ונאה: מפות אדומות על השולחנות, תמונות עם מוטיבים סיניים על הקירות - וקישוטי נייר משתלשלים מהתקרה. יש גם מדפים ועליהם מוצרים שונים למכירה כמו רטבים סיניים, קטורת ועוד.

 

בפתיחה הוגש קנקן תה על חשבון הבית. הסינים כידוע הם צרכני תה כבדים (הם לא שותים קפה), ובאופן מפתיע מעדיפים אותו חסר טעם וריח (ללא סוכר כלל). הנוזל היה קצת אנמי לחיך שלי - ולכן הסתפקתי בטעימה סמלית בלבד ממנו.

 

 

להלן המנות שהוזמנו:

 

אגרול בשרי סיני (18 ₪). האגרול היה פריך, קריספי – ולא נפל למלכודת עודף השמן שגורמת בד"כ לצרבת. תערובת הבשר, שהורכבה מבקר ועוף, תובלה בעדינות. מנת פתיחה מוצלחת.

 

 

 

מרק וון טון (15 ש"ח). למרות שהמרק הכיל שלל ירקות (גזר, כרובית, פטריות, כרוב ועוד), הוא לא תובל כמעט כלל - והיה בעל טעם סתמי. הוא הוגש עם כיסוני וון טון חביבים במילוי עוף, שהצילו אותו משיממונו.

 

 

מרק חמוץ חריף (15 ₪). למרות שמדובר במרק סיני קלאסי, גם הוא הוגש בגרסה די תפלה. למרות סמיכותו ולמרות שפע הירקות בתוכו, הוא היה סר טעם. כפי שניתן להבין מרקים אינם הצד החזק של סינג לונג.

 

 

כמיטב המסורת של המסעדות הסיניות באייטיז, הוגשו המנות העיקריות על מבערים. זהו אקט חביב, אבל מוטב להזהיר מראש ילדים, שלא יגעו בטעות בצלחות הלוהטות.

 

בשר לבן בדבש (58 ₪). מדובר בבשר חזיר רך מלא טעם, שהוגש ברוטב שום, דבש, קשיו, שקדים מסוכרים, בצל, כרובית וגזר. המנה היתה בעלת מתיקות מעודנת ולא גסה. חיבור הטעמים היה עשיר ומיוחד. מנה שמומלץ להזמינה כאן – במיוחד לחובבי פיצוחים.

 

 

 

בקר סצ`ואן (53 ש"ח). רצועות הבשר נפרסו דק והיו רכות ומלאות טעם –  זאת בניגוד לרבות ממסעדות הז`אנר המגישות גומי במסווה של בשר. רוטב הסצ`ואן היה מוצלח גם כן ובעל פיקנטיות קלה. פלאשבק משנות השמונים – במובן החיובי של הדבר.

 

 

עוף בלימון (50 ₪). העוף היה רך, אך לא פריך מספיק. הרוטב היה חזק, דומיננטי, בעל נוכחות לימונית כמעט לא מורגשת. מנה חביבה, אם כי ניתן למצוא היום בעיר גרסאות מוצלחות יותר שלה.

 

 

 

שוקי אווז ברוטב תפוזים (57 ש"ח). מנה בעלת ניחוח צרפתי, שסקרנה אותי מאוד, אך איכזבה במבחן התוצאה. הבשר לא היה קריספי כמעט כלל - והוגש עם רוטב סמיך, מתקתק, כמעט וולגרי. התפוזים אמנם הוסיפו קצת עניין, אך הטעמים היו חזקים מדי וחסרי עידון.

 

 

בשר לבן צ`ילי יבש (56 ₪). המנה הכילה ירקות שונים כמו בצל, גזר, בצל ירוק ועוד. הרוטב היה חריף בצורה אלימה ממש, והאפיל על שאר הטעמים שכמעט ולא הורגשו. כדי להוסיף חטא על פשע, הוגשה המנה עם נודלס סתמי ביותר.

 


עוף שעועית שחורה (50 ). מנה בעלת טעמים חיוורים, לא מעניינים, שהתקשתה להתרומם.

 

 

אורז בירקות (25 ש"ח).

 

בשני הביקורים הצטיידתי מראש בקופון קינוח מתנה, שהדפסתי מאתר המסעדה. בפעם הראשונה קיבלתי צלחת, שכללה אננס מטוגן, בננה מטוגנת, ליצ`י, 3 כדורי גלידה עם רוטב מייפל תעשייתי. בפעם השנייה הוגש קינוח מוקטן של המנה המקורית – ללא גלידה. כידוע קינוחים אינם הצד החזק במטבח הסיני – וגם פה ניתן, ואולי אף מוטב, לפסוח עליהם.

 

 

 

כמיטב המסורת במסעדות הסיניות בארה"ב, הוגש החשבון בליווי עוגיית מזל (בסין אגב לא שמעו על המנהג הזה). שלפתי את פיסת הנייר – וקראתי את דבר הנבואה שבתוכה:

All the troubles you have will pass away very quickly
רק בשביל זה היה שווה לבקר כאן.

 

 

 

סינג לונג היא מסעדה סינית נעימה, פשוטה וחסרת יומרות. האוכל בה מתאפיין בטעמים חזקים, חד-משמעיים, לעיתים אולי חד משמעיים מדי. האוכל אמנם אינו אחיד ברמתו, אך פה ושם ניתן לאתר מנות מוצלחות. המקום מומלץ בעיקר למי שגדל בארץ בשנות השמונים, ומעוניין להתרפק על נוסטלגיה גסטרונומית מקומית.

 

ציון: 3 כוכבים

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

27 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת