00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרבולה מחייכת

ברוך שעשני ריאלית

19/10/2010

למען האמת, די חששתי מהיום הראשון של תחילת הלימודים. אחרי הפסקה כל כך ארוכה, תחושת ניוון מוחי כללית, התקף לב קטן בראשון שעבר כשכולם הודיעו שנפתחה שנת הלימודים (ואני עוד הייתי במיטה, קצת חולה וכבר ראיתי איך פספסתי את היום הראשון של הלימודים), עם הסבה למקצוע חדש לגמרי, מה שהכניס לי דברים שלא נגעתי בהם מאז כיתה י' (כמו כימיה ופיזיקה), והכי גרוע- אחרי תרגום מזעזע של ספרי לימוד משעממים למוות של תואר שני בחינוך- אני חושבת שהייתה לי כל הזכות בעולם לחשוש כאוות נפשי.

אני שמחה לומר שעד כמה שאפשר לדלות מיום אחד ועוד בשבוע הראשון- אני די מאושרת. מקווה ששהותי באוניברסיטה תהיה פחות אומללה מבעבר. סה"כ מצאתי את עצמי מתעניינת כמעט בכל דבר תוכני שהועבר היום. כמובן שהיו כמה עימותים עם גורמים אוניברסיטאיים, אבל היי- אם לא היו כאלה... איך הייתי יכולה לומר בגאווה שאני לומדת באוניברסיטת ת"א? קוהרנציה מערכתית? לא בבית ספרנו!

היו שלושה מפגשים משעשעים עם אנשים שלא ראיתי מלא זמן שהעירו לי על הבלוג. משובב הנפש מכל היה אחד שדרש שאמסור לו ד"ש על גבי הפוסט הבא שלי. פחחחח כאילו אתפשר על האינטגריטי היצירתי שלי עבור גחמות זולות כמו מסירת דרישות שלום (שים לב, הקדשתי לך פסקה שלמה... אבל ד"ש אתה לא תמצא פה! :P). בכלל, זה מצחיק שאנשים מדברים איתי כאילו זה עתה קראנו במשותף איזה פוסט פרי מקלדתי.. יש בזה משהו חמוד ומחמיא מאוד (מי שמשתעשע ברעיון להוציא ליצן בפתאומיות מתישהו- קח בחשבון- התגובה תהיה מהירה, קטלנית וחסרת רחמים. כן כן... אתה יודע מי אתה).

אז היה יום כיפי בלימודים, והתחושה הכי חזקה שהרגשתי הייתה סוג של אסירות תודה. זה משונה, כי אף פעם לא חשתי איזה צורך מיוחד להודות לאיזה גורם חיצוני לי על עצם קיומו של דבר כלשהו (למעט, אולי "תודה לאל" שגור וחסר כל מחשבה עמוקה). גם בכיתה ט', כשהרב שוורץ ניסה להסביר לי כמה חשוב לומר תודה בבוקר על עצם זה שהתעוררנו, אותי הרבה יותר עניין הנושא של מילות הברכה.. גברים אומרים "ברוך שלא עשני אישה", ונשים אומרות "ברוך שעשה בי כרצונו". אותי זה עצבן, ומי בכלל יכול לראות במלל המגעיל הזה משהו המעיד על הוקרה עמוקה? (אגב, הנימוק שלו היה משהו על זה שנשים הן טהורות מטבען ולכן לא צריכות איזו טוהרה... או... משהו כזה).

זה די מוזר לי להרגיש ככה. אני לא זוכרת שאי פעם סבלתי במיוחד מהשיעורים ההומניים בבית הספר. אז... נכון... שלא באמת הגעתי כל כך לתיכון, והמפגש שלי עם התוכן ההומני היה כמעט תמיד בקריאה אינטנסיבית יום-יומיים לפני המבחן, אבל לא זכורה לי תחושת האומללות הזו, וחוסר המטרה המוחלט בדיונים הסיזיפיים, הטרחנים ונטולי כל הפואנטה שנטחנים עד דק מכל זווית אפשרית ועל ידי מגוון רחב של יודעי דבר... אה... כן, והדובדבן בקצפת- הרי אין איך להכריע באמת בין דיעות- אז לרוב הדברים גם באמת נשארו פתוחים- מה שהוסיף אפילו יותר לתחושת התסכול וחוסר האונים.

אז אחרי דגימה קלה של מה זה תוכן אקדמי הומני חופר עד כאב, לא נותר לי אלא להעריץ כל מי שיכול לעמוד בזה. באמת שאני נאבקתי על כל שניה ערה בנסיון לקרוא את גיבובי ההגדרות המופשטות וחסרות כל המשמעות המובהקת שהן התוכן ההומני אותו הייתי כנראה לומדת גם אני אלמלא הייתי נפעמת מלוגיקה, תבניתיות, ריאקציות וקשרים המרכיבים את היקום בו אנו חיים. די מחריד אותי לחשוב על האלטרנטיבה (ולהזכר ברעד ויראה באותן דקות ספורות בהן שקלתי לשלב חינוך בתואר), ועל הסבל שהייתי עוברת. ולראשונה בחיי, אני מטה ראשי אל השמיים ואומרת בפה מלא- ברוך שעשני ריאלית! 

 

שנת לימודים פורייה לכולם!

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

26 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל just GL אלא אם צויין אחרת