1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

הסיפור (לשבת) על אשת המים


מימי (שם בדוי כמובן) אהבה מאוד מים.
היא דגלה באמרתו של אייבי נתן ז"ל: "שתו רק מים" ואכן שתתה רק מים – לא קולה, לא מיצי פירות,לא קפה ולא תה.
מבחינתה – אם זה היה אפשרי – היא גם הייתה אוכלת מים. אך מכיוון שזה לא היה אפשרי, היא נאלצה להסתפק במאכלים עתירי מים – מרקים, אבטיחים, מלפפונים וכדומה.
 
בעצם הביטוי "אהבה מאוד מים" לא היה מדויק עבור מימי.  יותר נכון לומר שהיא העריצה מים. בכל הזדמנות היא נהנתה למנות את יתרונות המים: הם חיוניים לכל צורות החיים, אין בהם קלוריות, הם גוברים על האש ועל הלכלוך וניחנים בעוד שפע של תכונות טובות.
יתרה מכך, המים הם נצחיים: אם מקפיאים אותם, אח"כ ניתן להפשירם ולקבל בדיוק אותם מים. ואם מאדים אותם, האדים מתעבים וחוזרים להיות מים.
כשם שהתחילה את חייה מוקפת במים, היא רצתה לסיים אותם במים. אם הייתה עורכת צוואה היא הייתה מצווה לשרוף את גופתה ולפזר את האפר בים.
 
מרוב הערצה מימי החלה לחלום שהיא עצמה הופכת לאשת מים. לא "בת ים" שהיא חצי אשה חצי דג אלא פשוט אשה העשויה ממאה אחוז מים. לדעתה של מימי כך היא תוכל להיות האשה המושלמת: היא תוכל לחדור לכל מקום, לתת חיים לעולם, לזכות לחיי נצח ולהכניע בקלות ברזל ואש.
בחלומותיה בלילה (כשישנה על מזרון מים כמובן) היא חזתה בעלילותיה המדהימות כאשת המים.
בימים (הים התיכון בעיקר) היא קצת קנאה בדודתה, אצלה מצאו מים בברך. לתחושתה אותה דודה השיגה אותה במרוץ להפיכה לאשת  מים.
 
יום אחד מימי החליטה שהיא חייבת להגשים את חלומה. בעצם זה לא היה כל כך קשה. הרי ידוע כי גוף האדם מכיל 60% מים – כלומר ש-60% מהעבודה כבר נעשתה בעבורה. כל שעליה לעשות הוא להמיר את 40% הנותרים במים ובכך להגשים את חלומה.  (האמת שמקורות מידע מסוימים אפילו הבטיחו לה כי בגופה כבר היו 70% מים – אך היא החליטה לא להתמסר לאופטימיות יתר).
כצעד ראשון להגשמת חלומה היא נגשה למחלקת המים בעירייה, אך נתקלה שם בלעג וחוסר אמון.
מימי לא נשברה (האם אפשר לשבור מים?) ופנתה למכון לחקר הימים והאגמים, אך לצערה גם שם לא הרוו את צימאונה לידע.
בצר לה החליטה מימי לפתח תוכנית משלה. אם תגביר את צריכת המים ובמקביל תצמצם את צריכת המוצרים שאינם מים, אין ספק שאחוז המים בגופה יעלה בהדרגה עד שיגיע ל-100%. זו היתה מתמטיקה (ואולי גם פיזיקה) פשוטה, לא?
 
הבעיה הייתה שמימי לא ידעה כיצד למדוד את אחוז המים בגופה. היא התייעצה עם הרופא שלה, אך זה לא עזר לה אלא רק הזהיר אותה מההשלכות המסוכנות של הדיאטה בה עמדה לפצוח.
חיפושיה באינטרנט העלו חרס (ואף לא טיפת מים אחת!) אבל לאחר כמה לילות ללא שינה (ומרובי כוסות מים) והאזנה מרובה לשירי The Waterboys(בעיקר This is the sea) היא הגיעה לנוסחה הגיונית: משקל גופה היה 60 ק"ג. מכיוון שידוע ש-60% ממנו מים, קל לחשב כי גופה מכיל 36 ק"ג של מים.
מעתה כל שעליה לעשות הוא לחשב את משקל המים שתכניס לגופה, את משקל המים שתוציא ממנו וכמובן את השינויים הכוללים במשקל גופה. בצורה כזו היא תוכל לדעת בכל זמן מהו אחוז המים הנוכחי ולמדוד את התקדמותה.
 
זמנים קשים עברו על מימי. מתוך רצון לקמץ בצריכת מזון מוצק היא הלכה ורזתה עד שקרובי משפחתה חשדו בה שהפכה לאנורקטית.
הבעיה האמיתית הייתה  שבכל פעם שחשבה שהיא מתקרבת למטרה היא החלה לבכות מרוב אושר. הדמעות ירדו כמים ולפתע היא שוב התרחקה מהמטרה...  הצער על כך שוב גרם לעיניה לדמוע והיא מצאה את עצמה הולכת ומתרחקת מאחוז המים האידיאלי.
לאחר כמה שבועות בהם עלה וירד אחוז המים בגופה בגלים, הבינה מימי כי היא צריכה לוותר על החלום.
 
כדי לא לזנוח לחלוטין את אהבתה הגדולה היא מילאה את חדרה באקווריומים בהם היא גידלה מדוזות – יצורים שבגופם אחוז המים נע בין 94% ל-98%.
 
                                
מוסר השכל: גם אם יגיעו מים עד נפש, הסיפור הזה לא יחזיק מים.
 
 
שבת שלום!
 
 
ורציתי להמליץ על רשומה אחתאולה...  בבלוג של 1954טל   
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

70 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת