00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מחשבות

ולפעמים, החגיגת נגמרת...

אני בנאדם כזה, שעד שהוא לא מקבל כאפה רצינית לפרצוף, אני לא עוצרת לחשוב על דברים שאני עושה. למזלי, אני חייה עם עצמי מספיק שנים כבר כדי לקבל את זה בברכה, ופשוט ללמוד לחיות עם זה.
ככה הבנתי שחגיגת ( וגם חגיגות ) זה לא בישבלי:
בזמן האחרון עברה עלי תקופה לא קלה. אפשר לומר בקצרה שהתאכזבתי קשות מהמין הגברי, באופן כללי, ובאופן קצת יותר ספציפי- וויתרתי על בנאדם שהיה יקר לליבי. מנגנוני ההגנה וההדחקה שלי פועלים בצורה מאד איכותית, ובחודש האחרון מצאתי את עצמי ישנה בכל לילה שעתיים בקושי, אחרי שניכנסתי למיטה ב7:00 בבוקר, מפוצצת מגראס, מלאת אנרגיות מחגיגת ( בהסנפה ) ורווית אלכוהול. תוסיפו למשוואה עבודה כמעט בכל ערב בפאב, והתוצאה ידועה מראש. אבל, כמו תמיד, אני האחרונה שרואה את הכתובת על הקיר ( של עצמי ).
וזה לא שהגוף שלי לא שידר לי סימני מצוקה.. כבר אחרי שלושה ימים כאלה ( ו12 קפסולות של גת ) התחלתי להרגיש שמתחיל להתנפח לי משהו באזור הגרון והצוואר. " שטיות " אמרתי לעצמי, זה בטח סתם, והלכתי לשירותים עם קש וגלויה.
אחרי שבוע סוער, שבסוף כל בוקר שלו מצאתי את עצמי במקום אחר, עם אנשים אחרים, בסיטואציות מאד הזיות, שיכולות לקרות לך רק בתל אביב, קמתי מהשינה עם חום ואף אדום חם ונפוח ביותר... נלחצתי. זה בחיים לא קרה לי, וגם לא שמעתי על מצב כזה, שבו האף תופח למימדי ענק שכאלו. לקחתי כמה ימים של הפסקה. " אני בפסק זמן " אמרתי לכל האנשים שהתמכרו לחגיגת בגללי ועכשיו נותרו יתומים. אני אשוב אליכם במהרה. עוד כמה ימים...
ואכן שבתי. ( הרי איזה מין סוף עצוב יהיה לסיפור אם לא? ) ובפעם השנייה שהתנפח לי האף כבר הבנתי... ירד לי האסימון. שוב מאוחר מידי, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא?...! לא?... עד הפעם הבאה....:)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל נירית 123 אלא אם צויין אחרת