00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עמיש ועוד

הבטחתי ועל כן גם אקיים - על האוכל בפריז

12/10/2010

הקדמה

אמרת פריז אמרת אוכל, אבל גם אם אמרת רומא אמרת אוכל, ומה בסינגפור? לא אוכל נפלא, בטח שכן, וניו יורק? מה בניו יורק לא אוכלים?, והסטייקים בארגנטינה, למה לא אומרים מילה על הסטייקים של ארגנטינה?, ומה חסר לאיסטנבול? רק על המסעדות של חצי רחוב בבאשיקטאש אפשר לכתוב שלשה ספרים, וליון? וברצלונה, מי לא יודע שאל בולי נמצאת חצי שעה מברצלונה, ולונדון? גם האוכל בלונדון השתנה פלאים מאז שטומי לפיד אכל רוסט ביף בסימפסונס. בקיצור כל העולם כולו אוכל אחד גדול. 

ועדיין, באיזה אופן מסתורי צרפת ופריז נקשרים לנו עם אוכל יותר מאשר מקומות אחרים, צרפת בנתה את התדמית שלה על היותה מעצמת אוכל. מאות סוגי לחם,

סנדויצ'ים מדהימים שניתן למצא בכל קרן רחוב בפריז

אלפי סוגי גבינות, עשרות אלפי נקניקים,

כבדי אווז, חזירונים נחורים,

ברווזי חופש, פרות שרולה גועות באחו,

כבשי נורמנדי ממליחים את עצמם לדעת בשדות העשב שעל שפת הלמאנש,

איך אפשר לשלוט במדינה שיש בה 300 סוגי גבינת עיזים? (שארל דה גול)

 

הצדפות של סן מאלו, שבלולי בורגונדיה,

ירכי צפרדעים בחמאת שום,

סרטנים, חסילונים, (לך תדע לאיזה בעל חי קרא עמוס קינן בשם עקרבטן, אבל גם הוא בא מן המים)

לובסטרים של ברטן, קוקי סן ז'אק, קרואסונים,

ז'מבונים, מיונזים, חרדל דיז'ון, נקניקי דם, ארנבות, צנוניות, כמהין שחורות

ושאר טוב הארץ.

צדפות תער ולידן קצת חסילונים מבושלים וסרטנים אדומים על דוכן בשוק בפריז

 

ועוד לא אמרנו כלום על היינות וגם לא נתחיל עם זה כי לא נגמור לעולם את המבוא לדברי על האוכל בפריז

אלא נציין שיש אלפי סוגים, זנים ומינים של יינות אדומים ולבנים,

מתוקים ויבשים, בכל המחירים ובכל האריזות ובכל הטעמים.

לכאורה, כל מה שנשאר לנו כתיירים בפריז הוא להתכופף ולאסוף אל חיקנו מעט מן השפע הזה. האמנם?


על הרפתקאותיו של התייר הממוצע

על מנת לברר את התשובה לשאלה הזאת (דהיינו - מה מידת ההנאה הצפויה לנו מהעושר הקולינארי של צרפת) יש לברר בתחילה את גורלו של התייר הממוצע. התייר הממוצע זה כמובן אנחנו. יש אנשים שהם לא תיירים ממוצעים, כל המזל שבעולם נופל אצלם, כל הדברים הטובים בפריז ובלונדון קורים להם ולנו לא.

בעלי המזל תמיד פוגשים את פול מקרטני בפואיה של אלברט הול,

לא משלמים עבור האוכל בלה גראנד וופור בגלל שהעוזר של המלצר הוא גם כן מפתח תקווה,

מקבלים חינם מקתרין דנב את מה שבבית הם לא מקבלים אפילו תמורת כל המשכורת,

במקום אופל קורסה עושים להם אפגרייד למרצדס,

המעיל שלהם שווה אלף דולר אבל הם קבלו אותו חינם במלתחה של המסעדה הסינית איפה שבאותו ערב אכלה במקרה גם המגישה ההיא מהסי אן אן (הם לא הרגישו בזה עד שהם כבר היו באלבוקרקי),

הבת שלהם מועמדת לנובל, הבן שלהם הוא טייס חלל והנכד שלהם כבר מדבר גם סינית וגם הולך לאותו גן עם הבת של חבר הכנסת חוטקוניס.

עגבניות משונות בשוק פריזאי עם טעם אמיתי של עגבניה

אבל אנחנו לא כאלה, אנחנו סתם אנשים.

אנחנו מגיעים באחת עשרה בלילה למלון בעיר זרה,

המזוודה עם הכלי רחצה והאופטלגין תגיע רק בבוקר,

בקושי נרדמנו ובלילה כשקמנו לשתות מים ולעשות פיפי עוד גם חטפנו זפטה איומה בזרת השבורה של רגל ימין.  

למרות כל זאת אנחנו קמים בבוקר ויורדים לאכול. 


ארוחת בוקר

מכיוון שבאנו לזמן קצר ובגלל שמעולם לא היינו בעיר הזאת, או שכבר מזמן לא היינו בעיר הזאת, אנחנו מתכוננים לצאת מייד אל האטרקציות הגדולות,

אלה שבלעדיהן כאילו שלא היינו כאן.

מגדל איפל, אוקספורד סטריט,

מייסיס, אורצ'ארד, הקולוסיאום,

סוקומוויט, גינזה, ואצי אוצה,

הארמון, לאוקסיטן,

גראונד זירו, העיר האסורה,

לתעלות, למוזיאון, למדרחוב,

גלרי לפאייט, איזטאן, אמפייר סטייט,

הסבלון, המצפה, הכיכר

ובקיצור הצנטרום של הפיילה.

 (*)Le lapin est une volaille qui ne vole pas

 

לכבוד כל זאת אנחנו יורדים כאמור לאכול ארוחת בוקר וקודם כל שותים שלש כוסות מהמשקה הצהוב שהנפיקה איזו מכונה תחת הכותרת  גרייפפרוט,

עוד שלש כוסיות מהמשקה הצהוב המכונה אוראנג' ואחר כך מטעינים לנו צלחת

עם לחמניות, גבינות, נקניקים, ביצים מקושקשות, ריבה וחמאה.ובסוף גם שותים קפה.

אם אף אחד לא רואה ייתכן ואנחנו גם מחליקים איזה לחמניה לכיס או לתיק כי בכל זאת אחר כך נהיה רעבים.

עולים שוב לחדר, עושים פיפי, נועלים נעלי הליכה, לוקחים מטריות ויוצאים למלאכת היום.

מה שברור הוא שעד כה לא הספקנו לאכול יותר מדי ממטעמי המקום החדש, הארוחות הללו דומות בכל העולם אלא אם מתעקשים לאכול נאזי גורנג בבנקוק או עגבניות מטוגנות בלונדון.

כרוב, סלרי וגזרים מעוררי קנאה (שוק רחוב בפריז)

 


מתיירים עד הצהריים

אכלנו ואז אנחנו יוצאים לטייל. כעבור איזה שלש שעות כבר כואבות לנו הרגליים, חם לנו, קר לנו, הגב קצת מציק, רוצים פיפי, לשתות קפה ולעשן בנחת איזו סיגריה. מה עושים? מתחילים לחפש, לאכול זה מוקדם מדי וממילא דחסנו ארוחת בוקר בשביל יומיים, אז מחפשים בית קפה עם שירותים. אם מוצאים אז כבר מתיישבים, מזמינים בשפה זרה ולא יודעים מה בדיוק נקבל, משלמים כמו שיודעים לגבות מתייר שמחליט להשתין בדיוק מול פסל אפולו, שותים, נחים קצת וזזים.  כאן גם חייבים להודות שאחרי הפיפי כבר לא בא לנו לשבת כי אנחנו ממילא לא כל כך אוהבים קפה. חוץ מזה בכלל אנחנו רוצים רק מים אבל:

1. אנחנו מתביישים לבקש רק מים

2. אנחנו פוחדים שאם נבקש מים אז ידחפו לנו בקבוק של פרייה מוגז וזה כבר יעלה לנו כמו שני חומוס קולה וסלט ערבי בתל אביב

3. פעם אחרונה שביקשנו אקווה קאלדו באיטליה קבלנו מים רותחים

איך שלא יהיה, עד כאן לא ממש אכלנו הרבה. אנחנו עוד נגררים לאיזו חנות גדולה שאסור להחמיץ, ובארבע מגיעים עייפים אך רצוצים לחדר במלון שנראה לנו לפתע כמו חוף מבטחים.

 

S'ils n'ont pas de pain, qu'ils mangent de la brioche (**)

 

 

 

 

 


ארוחת ערב של התייר הממוצע

מה נשאר? נשאר לחפש מקום לארוחת ערב. יורדים ופתאום פוגשים בלובי מישהו שהבן שלו כמעט והיה בטירונות עם אחיכם הגדול אבל, באין ציפור שיר אז גם חמור לזמיר יחשב. מייד אתם מחדשים את הידידות רבת השנים שמעולם לא היתה ביניכם ושני הזוגות מתמלאים תחושת בטחון ביתית ויוצאים לתור אחר ארוחת הערב בעיר של הגויים הללו.

עכשיו ככה, אילו היינו תיירי אוכל קלאסיים אז כבר מזמן היינו יודעים לאן נלך, גם היינו מזמינים מקום וגם היינו משתדלים להיות בסביבת המסעדה בשעה היעודה. אבל אנחנו סתם אנשים קצת עייפים וקצת רעבים שרוצים לבלות לפני הלילה הקשה הצפוי לנו במיטה זרה ולכן אנחנו מסתובבים קצת בסביבת המלון ומחפשים מקום מלא אנשים, שנראה כאילו המקומיים אוכלים בו ושלא ישחטו אותנו במחיר.

זה מאד נכון מצידנו וגם מאד הגיוני וברוב המקרים לא נדפק אבל גם לא נזכה לחויית חיינו. לרוב נסכם בינינו לבין עצמנו שבארץ האוכל יותר טוב ושבמחיר הזה היינו נהנים יותר ובכלל היוונים/האיטלקים/הצרפתים או הסינים הם לא מה שחשבנו עליהם קודם.

לובסטרים ברטונים מצפים רק לכם בפריז (לא לבלבל עם לובסטרים קנדיים)


עד כאן ההקדמה ובפרק הבא נחשוב איך יוצאים מהקפאון הזה

ואיך דופקים את השיטה

ואיך אפשר לאכול טוב גם בפריז וגם בלונדון.

(*) פתגם צרפתי "הארנב הוא עוף שאינו מעופף"

(**  )  Marie-Antoinette, regina


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ע מיש אלא אם צויין אחרת