טיפ השבוע - חסכון במים עם פעוטות וילדים

אמבטיה.

מהרגע שנכנסים עם הרך הנולד לבית, מתחילים בכל ערב את  טקס האמבטיה.

בהתחלה לא ממש חייבים אמבטיה. אני שטפתי את הילדים בכיור. מכניסים את הבד המיוחד (ממולא בכדורי קלקר נדמה לי), שנועד  להיות המשענת הרכה לתינוק, עליה מניחים את התינוק ומחזיקים ביד אחת את ראש התינוק ובשנייה רוחצים. המים שנכנסים לכיור הם מעטים לעומת אמבטיה שאותה ממלאים. ובשלב הראשון בכלל מספיקים רק מים למען האמת, בלי שום סבון. לילדיי לא חפפתי עם שמפו או עם סבון תקופה ארוכה מאד, נדמה לי שלפחות שנה ויותר.

אחר-כך עוברים לאמבטיה הקטנה עם משענת הפלסטיק, שאז התינוק יכול לשהות בה בלי שנחזיק בו (ואז נוכל לצלם אותו בעיקר..). בסוג אמבטיה שכזו, צריך קודם כל למלא את האמבטיה במים, לבדוק את חומם ואז להכניס את התינוק. כאן אין ברירה אלא למלא מים כמה שצריך.

ועכשיו מגיע הטיפ שלי...

כאשר הילדים כבר מספיק גדולים - מגיל פעוטות ועד עצם היום הזה, כולל אני כשמתחשק לי פעם באלף שנה אמבטיה, אני נוהגת כך:

ראשית אני שוטפת במהירות את הפעוט/ילד באיבריו ולאחר שהוא נקי אני סוגרת עם הפקק את האמבטיה וממשיכה עם הדוש להשפריץ עליו, כאשר המים בעצם לא מתבזבזים אלא הם נשארים והופכים להיות מים לאמבטיה. יוצא שקודם הילד התרחץ ואחר כך הוא נשאר שם לשכשך במים עוד זמן מה.

הרעיון דומה בעצם למינהג היפנים, ששם כל המשפחה מתרחצת לפני בדוש ואחר כך כל אחד טובל  בתורו בתוך אמבט מים נקי, שהוכן מראש. (כלומר, כל המשפחה נכנסת לאותם מים באמבט לאחר שכבר התרחצו ואין סבון בתוך האמבטיה אלא מים נקיים).   תיירים/זרים שהזדמנו לאירוח יפני, לא פעם נפלו בעניין הזה, ונכנסו לאמבטיה והחלו להסתבן וכו', כאשר חשבו שהכינו עבורם את האמבטיה בלבד. פאדיחות. נדמה לי שקראתי על כך אצל שיפרה הורן ב'חוויה יפנית', אבל אני כבר לא בטוחה או זוכרת מהיכן המידע.

בהמשך, כשהילדים גדלים, אפשר לסבן ולחפוף לילד באמבטיה, כאשר הפקק נכנס מייד לאחר שעשינו שטיפה קטנה לילד מכל הזיעה והלכלוך, ואחר כך הוא בעצם משתכשך במים נקיים מהולים בסבון. (המלצתי בעניין זה אגב, לא להשתמש בסבון עד לגיל ממש מבוגר (שלוש שנים נניח) ומספיק מים, אם רוצים לחפוף יש שמפו (יקר יחסית) שלא מכיל SLS וניתן לקנותו בחנויות טבע, של כל מיני חברות. אני אוהבת לחפוף לילדי בשמפו העשוי מסלק סוכר וכך כאשר המים נמצאים עם השמפו (שעושה גם הרבה קצף) אני לא חוששת שהם נמצאים  במים עם חומרים לא בריאים.

גם ילדותיי שבגרו נוהגות כך עד היום והן יודעות שלא מבזבזים סתם מים לאמבטיה. אף פעם לא נכין מים עמוקים באמבט ורק אז ניכנס, אלא כבר בזמן הרחצה, כאמור אחרי שטיפה קצרה וקלה של הגוף, הן סוגרות עם הפקק וממשיכות לחפוף ולהסתבן. בד בבד המים מצטברים לגובה שניתן לשבת בו ולהתענג על אמבט, אם כי לא חייבים למלא המון ואפשר נניח שהמים יגיעו עד המותניים בישיבה.

בנוסף, אם יש כמה ילדים במשפחה (כמו אצלנו) אז כולם מסתבנים מעט ואחר כך נשארים באמבטיה שלושתם, כך שעשינו אמבטיה אחת ולא שלוש. כשהילדים גדלים ורוצים פרטיות או להתרחץ בנפרד, עדיין אפשר לתת להם את השלב הראשון - להתרחץ לבד, לשים פקק ואז לצרף את הילד  הקטן הנוסף כשכבר האמבטיה מלאה במים.

אני לא יודעת מה איתכם, אבל כך אני יכולה להינות מאמבטיה לילדיי בלי רגשות אשם ובלי בזבוז מים.

הגדולה כבר מתרחצת לבד ולא רוצה שותפים וגם כבר כמעט ולא עושה אמבטיה. זאת אומרת, שכדאי לתת לילדים להינות משלב האמבטיות בגילאים היותר קטנים, זו ממש מדיטציה ושחרור בסוף היום, כאשר הם נכנסים עייפים ורגועים למיטה. כמה כבר אמבטיות אנחנו עושים כשאנו ממש בוגרים?

אגב, שמעתי את איריס בר-און, הסקסולוגית, באחת מתכניות הטלוויזיה, שלא להרוס אמבטיות ולבנות במקומן דוש, מאחר ואמבטיה היא רומנטית ואפשר לעשות אמבטיה בזוג מדי פעם. אני מסכימה איתה..

ובמחשבה שנייה, אמבטיה לפעמים יותר חסכונית במים מאשר מקלחת ללא גבול. כמו שהדחת כלים במדיח בסופו של דבר יותר חסכונית במים מאשר שטיפת הכלים בידיים (נשמע מופרך אך ככה זה),

רחצה נעימה!