00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

על אמנות ואמונה

מסע לפולין 1 - טיקטין, יער לופחובה, טרבלינקה

יצאנו למסע לפולין,

מסע בעקבות שרידיו של העם היהודי , אחינו בית ישראל  שהושפלו, עונו, סבלו ונרצחו  במחנות  עבודה, ומחנות השמדה מרובים ברחבי פולין ע"י הצורר הנאצי, גרמניא. כל זאת רק בגלל עובדת היותם יהודים.                                                                   

מסע, מקיף, ומעמיק,  עם חבורת אנשים מכובדת, ומגוונת, בה השתתפו  זקנים וצעירים יחדיו.                                            

מסע בו  בנקודות שונות התרגשנו, השתוממנו, תהינו, ובעיקר התרוממנו והתגאנו על עובדת היותנו משתייכים לעם ישראל, ולא לעם אחר מאומות העולם.

המסע התקיים ע"י ארגון ערכים,  ולווה בהדרכתו המפורטת המעמיקה והמעשירה של הרב מדרכי דוד נויגרשל, שגם סקר סקירה הסטורית במקומות השונים, וגם הנחה את הדברים מהזווית האמונית, התורנית.

 ב"ה

להלן אפרסם בהמשכים 5 רשומות סביב המסע לפי סדר הימים שעברנו. אציג צילומים נבחרים והסברים,  וכן דברי רקע ודברי תורה שליוו את המסע.

המסע לפולין נע סביב 3 צירים:

- קהילות יהודיות,

- גדולי עולם שחיו בפולין,

- שואה

התחנה הראשונה במסע שלנו היתה ביהכ"ס בעיירה טיקטין, הנמצאת בצפ' מז' פולין. עיירה שלפני המלחמה חיתה בה קהילה יהודית שמנתה כ- 3000 יהודים.

להלן תצלום של חזית ביהכ"ס, ששרד בשלמותו עד ימינו.

 

בדרכנו משדה התעופה בוורשה, עד לטיקטין  (וכן לאורך כל המסע במעבר מנקודה לנקודה) מעשיר אותנו הרב נויגרשל במידע ורקע כללי, והרבה דברי תורה והגות:

הקהילות ברחבי פולין היו מפוזרות במקומות קטנים עם חיי קהילה מסודרים. מרכז הקהילה היה בית הכנסת, וראש הקהילה- הרב - על פיו ישק כל דבר. כמעט כל אנשי העיירה היו עוסקים בתורה למרות שהיו גם בעלי מקצוע. בעל בית המרזח, חייט, סנדלר, כולם היו תלמידי חכמים, אנשי הקהילה ציפו שהרב יגלה מנהיגות, ועיתים אף היו בוחנים ומנסים את הרב החדש שהגיע לעיירה, לבדוק  עד כמה סמכות הוא מפעיל. כל חיי הקהילה היו באוירה של תורה ומצוות, ואפילו חוש ההומור, היה חוש הומור של תורה... עד שנכנסו רוחות לא טובות.... ככל שהרב היה גדול יותר, כך יכול היה למשוך יותר תלמידי חכמים לעיירה, ולהקים בה ישיבות גדולות, ששמן הלך לפניהן.

הרב נויגרשל הביא דבר תורה המיוחס לאחד מתלמידי החכמים שחיו בעיירה טיקטין -רבי יצחק חויבר: בברכת המאורות בתפילת שחרית של שבת מופיע הפסוק: "...בוקע חלוני רקיע, מוציא חמה ממקומה, ולבנה ממכון שבתה...", והוא מקשה ושואל: וכי יש חלונות ברקיע? למה הכוונה בפס'? ומסביר - כי לפי הקבלה ניתן להתבונן על המציאות בשתי דרכים: ב'עיגולים', וב'יושר'. להתבונן בעיגולים הכוונה - להסתכל על המציאות לפי מחזוריות הטבע החוזרת על עצמה במעגליות, כלומר, יש חוקיות, יש מחזוריות, והכל צפוי. זו הסתכלות האופיינית לאנשי המדע, אולם ישנה גם הסתכלות של 'יושר', כלומר יש למעלה, למטה, גבוה יותר, נמוך יותר, אחורה, קדימה, ימין ושמאל,  ישנן מדרגות, מעלות. יש שכר ועונש.  כל דבר בעולם מתנהג ע"פ אחת משתי הדרכים הללו. אם כן- נכון הוא שע"פ 'טבע' אין ברקיע חלונות, אולם כאשר אדם מתנהג בעצמו שלא ע"פ הטבע הרגיל שלו, דהיינו- משליט את הרוח על הטבע, מתגבר גם כשקשה, מתאפק, לא מגיב מהר, בוחר בחירות מוסריות, ולא מגיב ע"פ הטבע.... הרי לאותו אדם יש גם 'חלונות' ברקיע... ישנם מעין 'פתחים' וניסים שלא בדרך טבע. הרעיון הזה מזכיר את הסיפור עם חוני המעגל, שהתבקש ע"י אנשי עירו להתפלל לגשם. מה עשה חוני? שרטט סביבו עיגול, ואמר- אין אני יוצא מן העיגול, עד שלא ירד גשם, כלומר- כאיללו אומר: גם אני איני יוצא מן המעגליות שבי, מן הטבע שבי, עד שה' לא עושה נס, ומוריד גשם....

להלן מס' צילומים ממראה ביהכ"ס בפנים. מאחר ולא היו סידורים מצויים לכל מתפלל, הרי שרוב התפילות היו רשומות על קירות בית הכנסת. במשך השנים כוסו הקירות בצבע,  ונעשתה עבודת שיחזור גדולה ועדינה לחשוף את הכתוב מתחת.

 

 

 

 עזרת הנשים

מראה בית הרב בעיירה טיקטין.

 

 

 

בראשית המלחמה לא היו פגיעות בנפש ביהודי העיירה, למרות שכלאו אותם ובזזו רכושם, אולם  ב- 16 באוגוסט 1941 נכנסו גרמנים לעיירה, ובעורמה רבה, אספו אותם, ואחרי מס' ימים הועברו ליער לופחובה הסמוך, שם נחפרו כבר לפני כן 3 בורות. ב- 3 משלוחים הכניסו את היהודים לבורות, ומכונת יריה טבחה בהם. סה"כ נטבחו  שם כ- 1400 יהודים.

יצאנו לנקודת  קבר האחים ביער לופחובה.

בתחילה איבדנו את דרכנו ביער, דבר שהגביר את  האוירה הכבדה והמסתורית...

אבל בסופו של דבר זיהינו את קבר האחים.

מוקף בדגלי ישראל, ואנדרטה.

אחד הגברים אמר קדיש, והחזן שליווה אותנו בטיול, ר' חיים דוד, אמר 'אל מלא רחמים'. יהי זכרם ברוך.

לאחר שיצאנו מיער לופחובה, נסענו לטרבלינקה, מחנה השמדה בו נרצחו יותר מ- 800,000 יהודים. הגענו בלילה, ולאור פנסים, צעדנו בחושך, מבחינים בקושי באדני הרכבת המשוחזרים עליהם הגיעו משלוחים של יהודים לדרכם האחרונה. עצרנו ליד אנדרטה גדולה בדמות שני לוחות הברית, כשמסביב 17000 אבנים טבעיות, בגדלים שונים, הנדמות כצללים באפילה, ועל כל אחת שם של קהילה מ- 17000 הקהילות שנכחדו. בתום המלחמה, ניסו הגרמנים לטשטש עדויות על הזוועות שהתרחשו שם, ולכן חרשו את המקום כולו, ובכל זאת עדיין ניתן לראות את הבמה עליה התקיימו הסלקציות לפני השילוחים לתאי הגזים.

הדלקנו נרות נשמה ושרנו 'אני מאמין'.

 

 

< title="YouTube video player" class="youtube-player" type="text/html" width="640" height="510" src="http://www.youtube.com/embed/6FJqjn9S7GE" frameborder="0"></>

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גל עיני1 אלא אם צויין אחרת