00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

להיות דולה- על הריון, לידה והורות

סיפור הלידה של ו` וש`

אני מאוד אוהבת את תקופות החגים. ראשית השנה, ריחות של הדסים בשכונה, סוכות בכל מקום, תקיעות שופר נשמעות מכיוון בתי הכנסת... גם חגים אחרים מדברים אליי- הדלקת נרות בחנוכה, סופגניות מתוקות עם ריבת חלב והרבה אבקת סוכר מלמעלה, מצות עם שוקולד בפסח (תענוג שמרבית האנשים שאני מכירה לא מוכנים לוותר עליו), מאכלי חלב בשבועות... אבל מאז שאני דולה שמלווה לידות גם שבתות וחגים, מתלווה לכל חג חשש קל- האם הפעם יזעיקו אותי דווקא כשאני באמצע ארוחת חג? או שאולי זה יהיה כשאני בבית הכנסת, בזמן התפילה? ומה אם זה יקרה בשבת?

הלידה של ו', שהייתה אחת הלידות המספקות ביותר שיצא לי ללוות (וכשאני אומרת מספקות אני מתכוונת לכך שזו הייתה לידה שממש הרגשתי שהתרומה שלי בה הייתה משמעותית), נפלה בדיוק בתפר שבין חג לשבת. התל"מ היה ביום רביעי, החג עצמו, אבל כיוון שמרבית היולדות לא יולדות בתאריך המשוער שלהן לא ציפיתי להיקרא ללידה ולכן הרשתי לעצמי ליהנות מהחג כמו שצריך, ואכן נהניתי מאוד ולידה לא התפתחה.

אבל ביום חמישי, יום אחרי צאת החג, קצת לפני חמש לפנות בוקר התקשרה ו' לספר שירדו לה המים. ו' יצאה לכיוון בית החולים, ואני נשארתי בבית כדי להמתין להתפתחויות. סטטיסטית, 95% מהנשים אחרי ירידת מים יפתחו לידה בתוך 24 שעות, אבל יש צורך לקבל אנטיביוטיקה מחשש לזיהום כ-18 שעות לאחר ירידת המים. לו' אין צירים בינתיים, ירידת המים היא הסימן היחיד ללידה, ולכן אני מציעה שאצטרף ברגע שהם ירגישו צורך בנוכחותי אך עדיין לא כרגע.

ו' מתקבלת לאשפוז במחלקת נשים עם הוראה להתחיל בזירוז לידה בתוך 24 שעות מרגע ירידת המים, במידה ולא תתפתח לידה באופן עצמאי עד אז. אנחנו נמצאות בקשר במהלך כל היום- אין ממש צירים, לא נראה שיש התקדמות כלשהי, ולקראת ערב אני מציעה להגיע אליה למחלקה כדי לעשות רפלקסולוגיה, בתקווה שזה יזרז את הופעת הצירים.

הנסיעה לבית החולים עוברת עליי ברגשות מעורבים- זו הפעם הראשונה שאני מלווה לידה בבית החולים הזה (אבל מאז יצא לי ללוות שם עוד לידות רבות כך שהיום אני שוחה בחומר ) והפעם האחרונה שביקרתי שם הייתה לפני מספר שנים, כשסבא שלי אושפז שם בשעותיו האחרונות. אני מרגישה מעין סגירה של מעגל- חוויתי שם סיום של חיים ארוכים וטובים, ועכשיו אני לקראת חוויה של התחלה, של הבאת חיים חדשים לעולם. הנסיעה עוברת עליי בהרהורים על מהות החיים ובציפייה להשתתף בלידה נוספת.

כשאני מגיעה ו' נראית נינוחה מאוד, היא מלווה באימה ובבעלה ויש לה צירונים מדי פעם, לא כואבים בכלל. אני עושה לה טיפול רפלקסולוגי של כשעה, אולי קצת יותר, שלאחריה אני נפרדת ממנה בידיעה שניפגש מחר- אם לזירוז ואם ללידה שתתפתח באופן טבעי.

עכשיו כבר נראה שאת השבת אני לא אוכל לבלות בבית. אני קובעת עם חברה שגרה ליד בית החולים שאם הלידה תימשך לתוך השבת אני אגיע אליה, מבשלת לבעלי ולילדים כל מה שצריך כדי שתהיה להם שבת מפנקת ומכינה תיק כדי שגם אם במקרה לא אהיה בבית בשבת יהיה לי כל מה שאני צריכה.

למחרת בוקר טלפון מו'- היו לה צירים כואבים כל הלילה, היא נמצאת עם בעלה אבל עדיין לא הורידו אותה לזירוז והיא תעדכן אותי בהמשך. אני מבקשת ממנה להיות בתנועה, להסתובב, העיקר שלא להישאר בשכיבה- כך יש סיכוי לזרז את הלידה ולהפוך את הצירים לאפקטיביים.

בתשע טלפון נוסף- בביקור רופאים שהיה ממש עכשיו יש פתיחה של חמישה ס"מ! יורדים לחדר לידה. אני יוצאת לדרך מיד, ותוך ארבעים דקות נפגשת עם ו' בחדר הלידה שאליו נכנסה ממש דקות ספורות לפני (כי למרות שכבר לפני כמעט שעה הרופאים ביקשו להוריד אותה לחדר לידה לא היה שום איש צוות שיוכל לקחת אותה לשם בכיסא גלגלים, ואפילו שחדר לידה נמצא במרחק מעלית אחת בלבד ממחלקת נשים לא אפשרו לה לרדת בכוחות עצמה). בחדר מותרת שהיה של שני אנשים בלבד, כך שו' בוחרת שאני אהיה איתה לכל אורך הלידה ואמא שלה ובעלה יתחלפו ביניהם.

עד בוקר הלידה עצמו חשבה ו' שלא תוכל לקבל אפידורל בלידה כיוון שרמת הטרומבוציטים שלה נמוכה מדי, אבל עם תחילת הלידה היא מקבלת תוצאות של בדיקת דם שנערכה במקום שמצביעות על כך שיש עליה במספר הטרומבוציטים והאפשרות לאפידורל נפתחת. בכל זאת ו' בוחרת לנסות ללדת באופן טבעי, ורק אם תרגיש שהיא לא מסוגלת לבקש אלחוש אפידוראלי.

יש כאן הרבה עבודה, של ו' ושלי- אנחנו עובדות ביחד כדי לקדם את הלידה, כדי להגיע לרגע המיוחל של הולדת התינוקת כמה שיותר מהר, כמה שיותר קרוב, כמה שיותר טוב. למרות שהפתיחה עומדת כבר על חמישה ס"מ ו'  עדיין לא נראית בצירים חזקים וזה מראה מאוד לא אופייני לאישה במצב פתיחה כה מתקדם. היא צלולה לגמרי, מדברת בשיא הבהירות ולא מרוכזת בעצמה בלבד, וזה נפלא- כך היא יכולה לשתף פעולה עם כל התנועות והתנוחות שאנחנו מנסות. מסתבר שהתנוחה הנוחה ביותר בעבורה היא ישיבה על כדור הפיזיו תוך כדי קפיצה, וזו תנוחה שאנחנו מאמצות לאורך כל הלידה, לפחות בכל זמן שו' לא צריכה להיות מחוברת לאנטיביוטיקה ו/או מוניטור. מיילדות באות והולכות, גם הרופא בא והולך (ולשמחתנו מסתבר שהוא חבר של חבר של ש' בעלה של ו' כך שו' מקבלת יחס טוב במיוחד), ובשעה עשרים לשתיים עשרה יש כבר פתיחה 7-8 ס"מ. הרופא  מעודד ואומר לו' להמשיך לעשות מה שהיא עושה, כי היא עושה את זה טוב!

וזה נכון, ו' באמת מתמודדת נהדר עם הצירים. היא זזה, משמיעה קולות, מתפללת, מגייסת את כל כוחות הגוף והנפש להתמודדות עם צירים אינטנסיביים ועוצמתיים שהולכים ומצטופפים, הולכים ומתעצמים. אני מעריצה את האופן שבו ו' חיה את הלידה- היא לגמרי בתוך זה, ועם זאת עדיין לגמרי איתנו. אפילו כשו' נאלצת לשכב לצורך מעקב מוניטורי היא לא מרפה וממשיכה לנשום ולהזיז את האגן וזה ראוי להערכה, כי נשים רבות נשברות בשלב זה.

כעבור שעה בדיקה פנימית נוספת אבל הפעם הבודק הוא הרופא עצמו ולא המיילדת, וכיוון שעובי האצבעות שלו שונה גם התוצאה שונה- לדעתו הפתיחה היא של 7 ס"מ בלבד. שעה נוספת של התמודדות נפלאה, ובבדיקה הבאה עדיין פתיחה 7-8 ס"מ. בשלב זה הצירים כבר ממש ארוכים ועוצמתם גבוהה. ו' מנסה להתקלח כדי להתרענן וכדי לנסות ולראות האם המים מרגיעים מעט את הכאב, אבל זה לא עושה לה טוב ואנחנו יוצאות מהמקלחת במהירות. ש', שלא הספיק לשטוף את הבית לקראת שבת, שוטף במקום זה את החדר שהוצף במים מהמקלחת....

עברו כבר שלוש שעות מאז הבדיקה שבה לראשונה הייתה ו' בפתיחה של 7-8 ס"מ, השעה כבר עשרים לשלוש והיא נבדקת שוב. שוב, פתיחה זהה, אין התקדמות ממשית למרות שהמיילדת אומרת שזה יותר קרוב לשמונה מאשר לשבע, אבל זה הזמן שהצוות הרפואי כבר רוצה להתחיל להתערב בלידה ולנסות לזרז אותה באמצעות מתן פיטוצין. עכשיו עולה האפשרות של אפידורל באופן רציני. ו' מבקשת לנסות לדחות מעט את מתן הפיטוצין ובמקומו מקבלת זריקת פפברין שעשויה לרכך את צוואר הרחם ולגרום לפתיחה לזוז, ובמקביל מתלבטת האם לקחת אפידורל או לא. אני מציעה שתנוח מעט, היא כבר עייפה ומותשת משעות ארוכות של צירים ומכך שלא ישנה בלילה. הצירים בשלב זה מתרחקים זה מזה, הם לא עוצמתיים כמקודם וגם במוניטור רואים שהם אמנם סדירים אך מגיעים בפערים גדולים אחד מהשני. זה מאפשר לו' לנוח ולנמנם מעט ביניהם, אבל אז מגיעים שוב כמה צירים חזקים וו' מבקשת לקבל אפידורל. בינתיים הייתה החלפת משמרות ועכשיו יש מיילדת חדשה, שמבקשת לחבר את ו' לעירוי כי לא ניתן לקבל אפידורל בלי עירוי, ואז בודקת אותה לפני שתקרא למרדים. "התקדמת נפלא- את כבר בפתיחה של תשע ס"מ!" היא מכריזה (מה עזר? הפפברין או המנוחה? כנראה שלעולם לא נדע). האפידורל יורד מהפרק וכעבור כדקה ו' כבר בפתיחה של עשר ס"מ. השעה 15:30 וניתן להתחיל ללחוץ.

תמיד בזמן הלחיצות היולדת מרגישה חום, מזיעה. גם ו' מזיעה וש' נחלץ לעזרתה ובכישורי המנגל שרכש במשך השנים הוא מנפנף באחד מעלוני השבת כדי לקרר אותה מעט. בעיני אין דבר רומנטי מזה- ש' הצליח להגיש לו' את העזרה שהיא הייתה צריכה ביותר באותו רגע והוכיח לה את אהבתו ושותפותו בתהליך הבאתה של ביתם המשותפת לעולם לא רק במילים אלא גם במעשים.

לאחר כשעה ורבע של לחיצות ראשה של התינוקת כבר מבצבץ, יש לה תלתלים כהים, קשה לקבוע אם השיער שחור אבל יש סיכוי שהיא תהיה ג'ינג'ית...ב-17:30, 7:30 שעות מאז הכניסה לחדר הלידה ושעתיים לפני כניסת השבת, יורדת לעולם נשמה חדשה- ביתם המקסימה של ו' וש'.

זוכרות את תחילת הסיפור? בסיומו של חג ועם כניסת השבת, בדיוק בתווך של בין לבין, זכיתי להיות שותפה בחוויה נפלאה של לידה מרגשת ומיוחדת. זכיתי גם ליהנות מחג ושבת בקרב בני משפחתי , דבר שהוא לחלוטין לא מובן מאליו במקצוע כמו שלי.  כבר אמרתי שאני מאוד אוהבת חגים?

עוד סיפורי לידה מרגשים, טיפים, הדרכות וידאו ומתנה מדהימה בחינם לגמרי מחכים לכן כאן.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל imahit אלא אם צויין אחרת