00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אלהים! מה לעשות?

תובנות על חג הסוכות מחויותי בשנים האחרונות

מזה מספר שנים שהאופן שבו עם ישראל מקיים את חג הסוכות מעורר בי אי-שקט. הציווי בתורה מדבר על ישיבה בסוכות שבעה ימים. הנוהג בימינו צמצם זאת רק לפעולת האכילה, והמחמירים גם יקפידו לישון בה. אבל דבר אחד משותף לכולם והוא שהסוכה מוקמת סמוך לבית, כך שאין ממש ניתוק בין הישיבה לסוכה למגורים בבית. גם מי שמקפיד להיות נוכח בסוכה במרבית שעות היום, עדיין ישתמש במטבח ובשירותים של ביתו.

  בספר דברים (טז: טו) כתוב: שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר ה'. כלומר, בימים שבית המקדש היה קיים היו עולים לירושלים ושוהים שם למשך כל שבעת ימי החג. משמע שאותם מיליונים שעלו לרגל דרו בסוכות שהוקמו מול מקום המקדש. עובדה זו סותרת את ההיתר ההלכתי של "מצטער פטור מן הסוכה", וסותרת לחלוטין את הנוהג של חסידי חב"ד שלא לישון בסוכה כלל.

  לפני כשבע שנים התחלתי להקפיד על לינה בסוכה. במהלך טיול בירושלים הוזמנתי לישון בסוכה משותפת של שכנים בבניין של חבר שהתארחתי אצלו בשכונת גילה. כשהגעתי לסוכה השעה כבר היתה מאד מאוחרת, הייתי מאד עייף, וגם הייתי צריך לקום למחרת מוקדם. בסוכה ישנו כ-12 נפשות, ואני התמקמתי בחלקת הריצפה האחרונה שנותרה פנויה. המזרון היה מאד לא נח ומסריח, היו יתושים שהציקו לי ללא הרף, מספר אנשים נחרו בחוזקה ואחד הילדים הפעיל טייפ שהשמיע סיפורי צדיקים. בדקות הראשונות התנאים הללו עוררו בי תסכול רב ואי נחת וישר חשבתי ההלכה של "מצטער פטור מן הסוכה", אבל פתאום נפל לי האסימון כי כל הנוכחים בסוכה בעצם ויתרו על נוחות ביתם והעדיפו לישון במשך שבעה ימים בתנאים הנוכחים רק כדי לקיים את רצון ה'. כשהפנמתי עובדה זו התעוררה בי שמחה גדולה על הזכות שנפלה גם בחלקי לקיים מצווה זו במסירות. הצער הפך לשמחה וחשבתי על כך שרק מי שאינו יודע לעבוד את ה' בשמחה, יכל להמציא הלכה מוזרה כגון זו שפוטרת "מצטערים" מן הסוכה.

  לפני כחמש שנים, בשנת תשס"ו (2006) החלטתי לנסות להקים מחנה של סוכות בגן לאומי עמק צורים, השוכן למרגלות הר הצופים וממנו נשקף מקום המקדש. הרעיון היה לנסות ממש לקיים את הפסוק שאומר לחוג את החג שבעה ימים במקום אשר בחר ה'. לאחר שמספר משפחות הודיעו שיצטרפו למיזם, המשטרה מנעה זאת מאתנו ברגע האחרון באופן שערורייתי ובטיעונים מופרכים שהובילו אותי אף לעתור לבג"ץ (להרחבה).

  שנה לאחר מכן, הצלחתי להקים את סוכתי בגן הלאומי ללא כל הפרעה (מכיוון שלא פרסמתי זאת מראש). שהיתי בסוכה שישה לילות (בחג הראשון הייתי אצל ההורים), וכל לילה הצטרפו אלי חברים ללינה בסוכה. זו היתה הפעם הראשונה שבה ישנתי בסוכות במשך כל שבעת הימים. אם כי, עדיין הייתי קופץ כל ערב לביתי כדי להתרחץ.

  במהלך היום היתה אווירת סוכות מכיוון שהסוכה היתה סמוכה לאתר של פרוייקט סינון העפר מהר הבית שאליו הגיעו מבקרים רבים לרגל החג, אך בלילה האוירה היתה אחרת. זאת בשל חג הראמדן שהתקיים באותה עת, והרעשים מהבתים בשכונות הסמוכות לגן, היו רעשים של תופים במקצב של תהלוכה צבאית וקולות רמים. הסוכה שבניתי היתה סוכת עץ מדיקטים שרכשתי בשוק הסוכות החרדי בשכונת בית ישראל. אל הסוכה הבאתי חשמל, שולחן, כסא, מיטות כך שהיא היתה מצויידת להפליא.

  בניתי את הסוכה עם חבר במוצאי החג הראשון והיה בדבר תסכול רב, שכן היה מדובר בסוכה מורכבת, היינו עייפים וזה לקח זמן רב. הרגשתי כי אין זה נכון להתעסק בבניית סוכה במהלך ימי חול המועד. זאת למרות, שחז"ל התירו זאת.

  בשנה שלאחר מכן, תשס"ח (2007) לא היו לי כוחות להתארגן להקים שוב סוכה בעמק צורים, וחבר מארה"ב שהגיע לעשות את החג איתי בירושלים לימד אותי שכל העניין של חג הסוכות הוא הפשטות. הסוכה מעצם מהותה היא מקום מגורים הכי פשוט שיש. היציאה בחג הזה אל הטבע, השימוש בחומרים שמקורם מן הצומח והמוטיב של המים שמופיע בחג הזה באופנים שונים , כולם מרמזים על עניין הפשטות. אסור שהקמת הסוכה, והמגורים בה יהיו מסובכים מידי. הלכנו לחנות של סוכות ירושלים, רכשנו סוכת ברזלים וסכך נצח והקמנו סוכה בחצר של הבניין שלי תוך שעה.

  בערב החג הראשון במהלך הסעודה שמענו את השמחה והשירה מכל הסוכות האחרות במפרסות הבניין. כמו כן, שכנים שעברו לידינו ביקרו אותנו בסוכה ולאחר שנים שאני חולף על פניהם מבלי להכירם, פתאום התוודענו זה לזה.

  החוויה של להיות סמוך לסוכות אחרות, ולגור בחוץ ליד שכניך היא החוויה שהיתה חסרה לי בשנה הקודמת, וזו הסיבה שבגינה רציתי לכתחילה להקים מחנה של סוכות ולא סוכה בודדת באזור שהוא גן לאומי מוקף שכונות ערביות. בימי בית המקדש כאשר מאות אלפי סוכות הוקמו בגבעות הצופות אל מקום המקדש היה זה מעין פסטיבל עצום מימדים שבו משפחות שכנו צמוד זו לזו, והדבר הביא לאחווה ושמחה גדולה.

  בשנה שלאחר מכן תשס"ט (2008) היה זה חג הסוכות שלאחר שנת השמיטה. באותה עת התעניינתי הרבה בתורת הלקטות (ראה הרחבה) ולכן החלטתי לנסות להקים סוכה מחומרים שאלקט בשטח ושמזוני גם הוא מקורו יהיה בליקוט. בחול המועד יצאנו ארבעה חברים לעמק המעיינות והקמנו סוכה סמוך לאגם שליד כפר רופין. הגענו למקום לקראת ערב והדבר נעשה בלחץ רב, כשברקע כמות אדירה של יתושים אוכלים את ארוחת הערב שלהם על חשבוננו. שוב הרגשתי שאין זה נכון להקים סוכה במהלך חול המועד. בסופו של דבר הצלחנו להקים סוכה קטנה מקנים. הסוכה היתה קטנה מאד ובגובה שאיפשר רק ישיבה בתוכה. היא לא היתה ממש יציבה ונוחה לשהות של מספר ימים. ליקטנו מהאזור תמרים, פטל ומלוח, אך לא נשארנו בה מעבר ללילה אחד.

  בשנה שעברה לא הספקתי להקים סוכה בשל הסמיכות של החג למועד חתונתי. ארוסתי ואני נדדנו בין סוכות של המשפחות שלנו לבין סוכות של חברים. לא היתה לנו סוכה משלנו. הפרשנים השונים תמיד הגדירו את הסוכה כדירת ארעי, אבל נראה יותר נכון להגדיר זאת כדירה שתושביה ארעים, כגון סוכת שומר או סוכת מציל בימינו. הסוכות שבני ישראל ישבו בהם כאשר יצאו ממצרים היו אירוע חד פעמי. לא מדובר על סוכות שהלכו איתם במדבר ולא על "ענני כבוד" אלא בסוכות קבע שהיו בישוב ששמו סוכות ששימש אותם כתחנה הראשונה שבה חנו בדרך יציאתם ממצרים: וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס, סֻכֹּתָה, כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים, לְבַד מִטָּף (שמות יב: לז). לאחר מכן, הם דרו באהלים במשך כל נדודיהם במדבר: וְהָיָה, כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל-הָאֹהֶל, יָקוּמוּ כָּל-הָעָם, וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ; וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה, עַד-בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה. (שמות לג: ח).

  מכאן אולי ניתן להבין שאין כל מניעה לנדוד בין סוכות שונות במהלך החג, ואף לחזור להשתמש בסוכה שבנינו בשנה הקודמת או לנצל מבנים שונים, עצים וכל אמצעי אחר כדי ליצור באופן מהיר מקום מגורים פשוט ובסיסי ביותר שיגן עלינו מפני פגעי הטבע. (בירוחם למשל, יש הנוהגים לבנות סוכה מקרטונים)

  בסוכות האחרון אשתי ואני התחלנו להגשים את הרעיון המקורי- להתנתק מביתנו למשך שבעה ימים ולדור בסוכה ללא קשר לבית כלשהו. הפצנו קול קורא למשפחות נוספות להצטרף ליוזמה, אך לא היתה הענות של ממש. חשבנו להקים את הסוכות במדבר הרחק מישוב כלשהו, אך מכיוון שהיינו רק שנים בסוכה אחת, מטעמי בטחון החלטנו להקים אותה בחורשה ליד אגם ירוחם. מדובר באתר חצי-תיירותי שבמשך החג מגיעים אליו מבקרים, והוא סמוך לישוב שבו אשתי גרה במשך מספר שנים, כך שיש לנו שם חברים רבים.

  התחלנו להסתבך בשאלה האם לקנות סוכה מתקפלת או להביא סוכת ברזלים או עצים. להסחב עם סוכת ברזלים (זו שקניתי שנתיים קודם לכן) ברכב היה נראה כטרחה גדולה מידי, ואז אשתי הציעה שפשוט ננסה לבנות את הסוכה מעצים שנמצא בשטח. לטענתה סוכות צריך להיות חג פשוט, ומהותו של החג הוא בלשמוח במה שיש. חששתי שלא נצליח למצוא עצים מתאימים ובסוף נאלץ להקים סוכה כמו זו שהקמנו לפני שנתיים מקנים בעמק המעיינות, אך הבטחון של אשתי בכך שזהו הדבר הנכון חיזק גם את אמונתי.

  בסופו של דבר בחרנו לשהות בסוכות של הורינו במשך ארבעת הלילות הראשונים, וביתרת הלילות לשהות בסוכה שנקים. הפעם, בניגוד לשנים הקודמות התנתקנו ממש מביתנו וארזנו תיק לשבעה ימים. יצאנו כשעתיים לפני כניסת החג ובדרך נתקלנו בכפות תמרים שנפלו למישהו על הכביש. ליקטנו אותם ובהמשך הדרך ליד בית שמש, ראינו עץ דקל שענפים התחתונים יבשים ומטים לנפול. גזמנו אותם ולקנו גם אותם כסכך. אצל הורי אשתי החלטנו לבנות לעצמנו סוכה מהסכך שליקטנו בדרך, וכארבעים דקות לפני תחילת החג הקמנו סוכה תוך רבע שעה באמצעות שתי קירות תוחמים במרפסת, מספר קרשים, הסכך שליקטנו ובד אחד לסגירת הדופן השלישית. היתה זו הסוכה המהירה, הפשוטה והחמודה ביותר שהקמתי בחיי. סוכה זו ביטאה באופן המלא ביותר את רעיון הפשטות שבסוכה.

  ביום הראשון של חול המועד נסענו לירוחם. בדרך קנינו חבל ומסור. הגענו לאגם ירוחם קצת מאוחר והתחלנו מייד באיתור עצים מתאימים לסוכה. היו שם ענפים ועצים שהתמוטטו, והצלחנו די מהר לאתר ולחתוך מהם סנדות מתאימות להקמת סוכה של 2X2X2 מטר. אך מכיוון שהתחלנו אחר הצהרים, נכנסו אל תוך הלילה. בהתחלה הכל הלך חלק וניכר היה שהיתה ברכה במעשה ידינו, אך בשלב כלשהו כשכבר נהיה מאוחר והיינו רעבים ועייפים הדברים לא הלכו כשורה, והיו תקלות רבות. שוב הרגשתי שאין זה נכון להקים את הסוכה בחול המועד. בסופו של דבר הוצאנו את האוהל שהיה בבגז' וישנו בו.

  למחרת בבוקר השלמנו את מה שהיה חסר בסוכה. עשינו בה חיזוקים, הבאנו עוד עצים, וגזמנו סכך מאחד הדקלים. הסוכה היתה מוכנה בצהרי היום, וקצת לפני הסיכום נדקרתי מקוץ של דקל והדבר גרם לידי השמאלית להתנפח. בענף הדקל יש ארס כך שכל דקירה גורמת לתגובה חריפה. מרגע זה ועד סוף החג יכולתי לתפקד רק עם יד אחת, ודבר זה עזר לנו להבין את המסר של החג (פרטים בהמשך).

  לקראת סיום בניית הסוכה הגיעו למקום זוג מכרים של אשתי ובתם בת השנתיים. הם תכננו לשבת על נדנדה במקום סמוך אלינו, ולאחר שראו את סוכתנו החליטו להקים אוהל סמוך אלינו ולהצטרף לחגיגה. כמו כן, מאותו זמן ועד לסוף החג הגיעו אלינו אורחים כמעט ללא הפסקה.

  המכר של אשתי הוא בחור בן 44 שמגיל 15 עזב את ביתו לנדוד. בתחילה הוא חפר מערות במדבר בסמוך לירוחם והתחבר עם הבדואים, ושלבים אחרים של חייו גם חיי בסוכות מאולתרות שבנה לעצמו. מעולם הוא לא ראה צורך לעבוד, אלא אם כן היתה לו מטרה כגון נסיעה לחו"ל. הוא תמיד ידע להסתדר עם מה שיש. השיחות עימו היו מרתקות וכך גם סיפור חייו. הוא עזר לנו רבות בכל מיני דברים קטנים שהיינו צריכים לעשות בסוכה ובסביבתה. השיחות עמו לכל אורך השהות במקום, היו בעצם דיאלוג עם החג עצמו ועם תרבות הנוודות-לקטות.

  קשרנו ערסל ליד הסוכה ופרשנו גם מחצלת גדולה בפתח הסוכה. האוהל שימש אותנו כמחסן יום למזרנים והמצעים של הלילה. שולחן וספסל של קק"ל שהיה לידינו שימש אותנו כמטבח. הכנו מתחם למדורות בסמוך, וילדים של חברים בנו ספסלים ממחטי העצים שהיו פזורים על הרצפה. על האש הכנו פיתות על סאג' מקמח שהבאנו איתנו. האוכל היה בעיקר סלטים מירקות שקנינו בירוחם. התקלחנו בבית בירוחם, אך בלילה האחרון החלטתי לגלות עצמאות גם בנושא הזה והתקלחתי ממים מבקבוקים. התחושה היתה מאד משחררת מתלות כלשהי בבית זה או אחר.

  לאחר הלילה השלישי היינו צריכים לנסוע לירושלים ולהתארח אצל משפחה בחג, אך היה קצת קשה לעזוב לאחר שהתרגלנו כבר למקום מגורנו החדש. הצטערנו מאד שלא יצא לנו לשהות במקום יותר משלשה לילות.

  כשהגענו לירושלים סיכמנו את החג והגענו למסקנות הבאות:

  חג סוכות הוא חג שבו עוזבים את התרבות המורכבת והמפותחת, עם כל הנוחות והפינוקים שלה, יוצאים מהבית ודרים בבית עם תנאים מינימליים. אין מדובר בחזרה לטבע או גן עדן באופן טוטאלי. עדיין מדובר בדירה שנועדה במידת מה אף להגן עלינו מפגעי הטבע. הסכך מטרתו להגן מהשמש והדפנות מהרוח. לדעתנו יתכן אף שהכוונה המקורית של ארבעת המינים היתה שמהם נקים את הסוכה כפי שניתן אולי ללמוד ממקור בספר נחמיה (ח: טו)

וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ, וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל-עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר- צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת:  לַעֲשֹׂת סֻכֹּת, כַּכָּתוּב

  אמנם במדובר בחמישה מינים ולא בארבעה, והם קצת שונים מאלו שבספר ויקרא. אם אכן ארבעת המינים הם חומרים להקמת הסוכה אז יתכן שכפות התמרים (להבנתנו זה לא לולב, אלא ענף דקל פתוח כמו כף יד) הן הסכך והדפנות; ענף עץ עבת הוא ענפים עבים לשלד הסוכה (זה לא הדס כפי שניתן להבין מהמקור בנחמיה); ערבי הנחל משמשים כמחצלת לרצפה, ופרי עץ הדר כקישוט ובישום הסוכה (פרי עץ הדר יכול להיות כל פרי עץ שהוא מהודר, ולא בהכרח אתרוג שכלל לא היה בארץ ישראל בתקופת בית ראשון. האתרוג של היום שנדרש עבורו כסף רב, ותילי תילים של הלכות נוגד להבנתנו את הרעיון הבסיסי של החג- הפשטות). אם כך גם ערבי הנחל משמשים כהגנה מסויימת מפני השרצים שעל הארץ, ואולי אף כמות גדולה של ערבות שימשו בעבר כמזרן שטח.

  במהלך הימים הללו היו לנו דיונים שחזרו ונשנו עד כמה צריך לוותר על האמצעים הטכנולוגיים שמגינים עלינו מפני הטבע (כגון מחצלת, כילה, פנס ועוד)? היכן מדובר במותרות והיכן מדובר בהכרח?

  הפציעה בידי עזרה לנו להגיע לתשובה בכך שבהתחלה הייתי תלוי באשתי ואנשים אחרים שיעזרו לי בפעולות שונות שבדרך כלל נעשות בשתי ידיים, אך היו פעמים שהרגשתי שאני חייב להרגיש פחות תלות באחרים, ובחרתי לעשות את הפעולות עם יד אחת. בעקרון כמעט הכל אפשרי לבצע עם יד אחת רק שבמקרים רבים זה לוקח פי שלוש יותר זמן, וזה בדיוק המסר. אנחנו אף פעם לא ממש תלויים בתרבות שפיתחנו וסיגלנו לעצמנו, אך היא מקלה עלינו באופן ניכר את החיים, אז למה לא להשתמש בה. מאידך חשוב מאד שהתודעה שלנו תדע שאנחנו יכולים גם להסתדר בלעדיה וזה לא כל כך נורא.

  היציאה והויתור על האמצעים התרבותיים-טכנולוגיים שאליהם אנו רגילים ביום יום לאמצעים מינימליים מבטא רעיון זה באופן עמוק ביותר. האדם אכן צריך הגנות שונות ולכן אין מדובר ביציאה טוטאלית אל הטבע כאילו שהיינו בעלי חיים, מאידך עדיין יש בחג הזה ויתור על מרבית האמצעים התרבותיים שלנו, ובכך אנחנו מבטאים שחרור מהתלות בהם. אם לא נעשה פעולה מעין זו לפחות פעם בשנה אנו עלולים בנקל להשתעבד לכל התרבות שהמצאנו לעצמנו, שהרי מלכתחילה כלל לא נזקקנו לדברים אלו, ורק לאחר שהמצאנו אותם הם הפכו להיות צורך חיוני לחיינו.

  שיעבוד לדברים שהמצאנו לעצמנו הוא שעבדו לתפיסה של "כחי ועצם ידי". לכן כאשר מנותקים מהטבע, מידת ההרפיה אף היא נחלשת ובקשר עם אלהים (אם יש כזה) יהיה בו חסר המימד של הבטחון בו. הקו ההלכתי המנחה בגישה כזו יהיה ש"אין סומכים על הנס", ו"מצטער פטור מן הסוכה", ותמיד יעשה שימוש היתרים הלכתיים להתחמק ממצוות שיש בהם אתגר. לעומת זאת, יציאה אל הטבע ואף הפקרה מסויימת של עצמנו לחסדי הטבע מחזירה אותה לתודעה של תלות בבורא הטבע והרועה שאינו נראה והדבר מביא להרפיה. לכן גם אנשים שאינם כלל דתיים אך בחרו לעצמם דרך חיים של נוודות ולקטות, יש להם נפש שמאד מאמינה באלהים (או כפי שהם מכנים זאת) ואף בוטחת בו, ופעמים רבות זה אף מגיע למידה קיצונית שבה הם מתנערים מאחריות ומהשדלות לגורלם ותולים הכל בקב"ה. זו התלות שהיתה לנו בה' כאשר הלכנו אחריו במדבר בארץ לא זרועה. אך זו מידת האמונה והתרגול הרוחני הנצרך רק לפני שנכנסים אל ארץ ישראל, ובזמנים מיוחדים כגון שנת השמיטה, שבת, סוכות וכד'. אך ההתנהלות בארץ ישראל תלויה מאד במעשי ידינו שנעשים מתוך אמונה: וְזָכַרְתָּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ- כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל (דברים ח: יח).

  חג זה קשור גם לעניין הגאולה באחרית הימים ולכך שכל העמים יבואו לירושלים לחג את חג הסוכות. זהו בעצם התיקון של חטא האדם הראשון בגן עדן, שלא ידע לשמוח ולהסתפק במה שיש, וחמד דווקא את הדבר שהיה מעבר למה שהותר לו. קללתו היתה שישתעבד ללחם. זהו בעצם השעבוד לדברים שלכתחילה כלל לא היה צריך, אך לאחר שהמציא אותם הוא כבר לא יכול בלעדיהם. בסוכות אנו מתרגלים יציאה מהבית, שחרור מהמגורים התרבותיים המפותחים שלנו. בפסח אנו מתרגלים שחרור ויציאה מהמאכלים התרבותיים המפותחים שלנו, שאנו בטוחים שלא ניתן להתקיים בלעדיהם.

  בימינו אנו, שבית המקדש אינו קיים נראה שאפשר לדור בסוכות בכל מקום, ואולי אף רצוי בקרבת אנשים אחרים שחוגגים את החג, אך כשבית המקדש יבנה נראה שיש טעם רב בלהקים את הסוכה דווקא במקום הצופה אל מול בית המקדש. שמלבד ההווי העצום שיווצר סביב כך שכל העם יקים סוכות במקום זה, עצם העובדה שדרים באופן ארעי בבית מאד פשוט, מול בית שבו מיטב התרבות האנושית מוקדש לה', מהווה מעין תיקון לחטא התרבות הראשוני, אך קצרה היריעה כאן מלבאר עניין זה ולכן המליץ על עיון במאמרי על משמעות המקדש (להרחבה על משמעות המקדש). 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

סקרים
תוצאות הצבעה חזרה לסקר
3
סקר זה פתוח למשתמשים רשומים בלבד. לכניסה או הרשמה- לחץ כאן
עליך לבחור תשובה
תשובה אחוזי הצבעה
אין מטרה אחת עליונה - .. 12%
אין מטרה רצינית לפעולו.. 2%
להגיע לזהות עם האלהים .. 12%
להיות מאושר 26%
להשיג כמה שיותר כסף 3%
להשתחרר מן הסבל / פשוט.. 8%
למצוא אהבה 7%
לעזור כמה שיותר לזולת 2%
לעזור כמה שיותר למדינה.. 1%
לעשות את רצון האלהים 22%
סה"כ מצביעים0
סקר למשתמשים רשומים בלבד
הצבעת כבר
הצבעת כבר
מבחר הופעות בתקשורת
אשכולות בפורומים
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל zachiz אלא אם צויין אחרת