00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

הימים האלה

זה מסוג הימים האלה, שהמוזה לא מתישבת עלי נכון עם אור השמש שקורץ לי מבעד לחלון ואני מתעוררת קצת חמוצה. השעה היתה כבר 10:00 בבוקר, ואמנם זה החופש הגדול שלי (והנחיתה אל "אחרי החגים" של רוב השאר), אבל ראבק, תתעוררי ותתחילי לחיות את היום! ולחשוב שעד לפני חודש, עשר בבוקר היתה בשבילך שעה של הקפה השני של הבוקר טוב וגם עמוס לך וכמעט אמצע יום עבודה.

חשק לצאת למפגש אינטימי עם השמש (אפילו לא על חוף הים ) לא היה לי וגם מצב הרוח לא היה במיטבו. בהחלטה של רגע אחרון, הברזתי לשמש מהדייט הלוהט ברחובות העיר הגדולה שלי והחלטתי להתבצר תחת הקירור הביתי הנאמן, להנות מהשקט המבודד של הבית באמצעו של היום ולהמשיך (ולסיים!) את הספר הנפלא שהתחלתי לפני כמעט שבוע בהמלצתו של ידיד קרוב (וכן, עכשיו אני בהחלט מבינה את ההתעקשות התמידית עליו ותודה שוב על זה ועל ההמלצה!)

 

לקראת השעה ארבע אחה"צ, יצאתי לראשונה מהבית שכבר קיבל בחזרה אל חדריו הקבועים את אלה השבים מעוד יום של שיגרה משפחתית, כל אחד בפינתו שלו.

הביקור החודשי שאימצתי לעצמי (ממש לא מזמן) במספרה, הפך להיות מרענן ומחמיא. מפנה קצת מקום לחיוכים חדשים של דמויות שבזמן קצוב קבוע מראש, עסוקות רק בי וביצירת דרכים לגרום לי ("לכי תדעי, אולי גם לעוד כמה.." – ואת זה הזמן יגיד) להתאהב שוב באישה שיושבת שם במראה ממולך.

 

ואז, בהמתנה עם תערובת הכימיקלים שצריכה להתייבש קצת כדי "לתפוס" על השיער ובדרך קסומה להחזיר לי את הזוהר האדום שמתיישב לי בול עם הסומק בלחיים, גם המחשבות שלי תפסו קצת צבע (לא כאלה נו תרגיעו!  טוב אולי.. אבל רק קצת, בכל מקרה זה כבר לא ממש הנושא וממש לא לפה), ואולי אותן מחשבות גילו בעצמן קצת היגיון.. (נו, סופסוף גידלת מוח!)

עד לפני חודש, לא היה לי שמץ של מושג ירוק מה זה להיות בחופש. אמיתי. את האמת? גם עכשיו אינני בטוחה שפתרתי לעצמי את התעלומה המסתורית הזו. הכנסתי את עצמי ל"לוּפ" מתיש של עשייה ללא הפסקה בשלושת השנים האחרונות עד שישיבה רגל על רגל עם כוס קפה קר, עיתון וספר נראים לי כמו: "לא מספקים" או "רק בסדר, אך טעונים שיפור".

 

גל, הסָפָר המוכשר שלי, שאל אותי היום "אז איך עברו החגים?". הוא סיפר לי שהיה בחופשה עם אשתו ועוד כמה אירועים על הדרך ואני עניתי לו שעבורי החגים היו נחמדים ובעיקר צפופים, מתישים ודביקים, השנה יותר מתמיד. אולי זה בגלל כל השבתות שנדבקו לקצוות ושעכשיו זה החופש האמיתי שלי. אבל אני מרגישה שאולי אני לא ממצה אותו כמו שצריך.

היה לנו מספיק זמן בזמן שחיכינו לצבע שיהיה מוכן על הראש שלי, אז הוא המשיך והתעניין ושאל אותי, "למה? למשל, מה עשית היום?". סיפרתי לו ש: קמתי ב10:00, פשוט כי התריסים היו סגורים והחושך אִפשר לי להמשיך לישון. ששתיתי קפה קר עם ארבע קוביות קרח בתוכו, כזה טעים שרק אני יודעת לעשות, וקראתי בשקט את כל העיתון. אחר-כך ויתרתי על יציאה מהבית והתישבתי עם ספר שסיימתי לקרוא ממש לא מזמן. ועכשיו אני כאן איתך ועם הצבע על הראש.

 

נראה לי שבשלב הזה הטיימר צפצף לגל שהגיע הזמן לשטוף ולחפוף ולהתחדש לי בגוון עמוק רענן של אדום ותספורת חדשה גם. הוא זרק חיוך ואמר לי "שמעי, איזה יום חלומי היה לך! מה לא טוב בחופש כזה? הלוואי עלי!"

אחר-כך דיברנו על עוד מאה ושבע עשרה דברים אחרים. בינהם, המחשבות שלי נשטפו גם, ואולי סופסוף עשו לעצמן קצת סדר בין המדפים. או שזה בכלל קול הבלאגן? כי הכל לא באמת צריך להיות מתוכנן ומסודר כל הזמן.

 

החופש הזה הוא עכשיו. לשקט שיש לי כל בוקר כדי שארשה לעצמי לקום בשעה 10:00, אני בטוח עוד אתגעגע, והזמן המוחלט שלי לעשות מה שמתחשק באותו רגע ממש נמצא כאן. ולא, הוא לא ישאר כאן תמיד וגם לא לאורך זמן...

אז, המשך חופש שמח לעצמי! בעוד שבועיים אני כבר בטח אשכח ממנו ואתחיל שוב שיגרה.. קצת אחרת הפעם.

טוב, אבל עד אז יש לי עוד קצת זמן..

(התמונה מפה)

*** 

מחשבה מעניינת אחרונה של לפני השינה.. פתאום שמתי לב שהמון אנשים ודמויות שפגשתי ונמצאים בחיי, שמם מכיל את שורש השם "גל". מעניין אם זה אומר משהו חשוב.. אני עוד אחקור את זה לעומק בזמן כלשהו. (עוד אחד מן הדברים ששמים אליהם לב כשיש קצת זמן פנוי לחשוב על הפרטים הקטנים ביותר..)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

36 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת