00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דעת מיעוט

תוצר וצמיחה – איך כלכלנים מודדים מדינות, ואיך זה משפיע עליכם?

06/10/2010

הרשומה הזו מבוססת על השיעור הראשון בקורס על יסודות הכלכלה שהעברתי באוניברסיטה.

קשה לחמוק משני המושגים הללו, תוצר וצמיחה. כמעט כל כתבה המתייחסת באופן ישיר או עקיף לכלכלה, לאיכות חיים, ולהשוואה בין מדינות שונות או תקופות מזכירה אותם, ופוליטיקאים משתמשים בהם על מנת להוכיח את הצלחת המדיניות שהובילו או לתקוף מדיניות שהובילו יריביהם.  למרות זאת, מרבית הציבור אינו מבין לעומק את המושגים החשובים האלו (בין השאר מכיוון שמשרד החינוך מעדיף ללמד דברים הרבה יותר ישימים לחיי היום-יום, כגון תנ"ך או יצירות של סופרים יהודיים מלפני 150 שנה).


תוצר

כשמדברים על תוצר, לרוב מדברים על תוצר מקומי גולמי, הנקרא גם תמ"ג או GDP - הערך הכולל של הסחורות והשירותים שיוצרו בשטח טריטוריאלי מסוים בשנה. קניתם המבורגר? הוספתם שלושים ומשהו שקלים לתוצר. הסתפרתם? עוד 60 שקלים (או כפול אם אתן נשים...). כל דבר נרשם ונספר ומתווסף לסך כל התוצר של המדינה. באופן כללי התמ"ג מחושב כצריכה + השקעות + ייצוא פחות הייבוא מחו"ל.

מדוע מחשבים את התוצר? כי לא ניתן לנהל את מה שלא ניתן למדוד. לפני שהחלו לאסוף נתונים על התוצר, מנהיגי המדינות לא יכלו לדעת הרבה דברים חשובים על המדינות שהם ניהלו, ונאלצו להסתמך על רושם כללי מטעה או על שמועות. לא היה ניתן לדעת האם המדינה נמצאת במשבר, האם היא משגשגת, וכיצד משפיעים כל מני שינויי מדיניות על הכלכלה. התוצר מאפשר לנו להשוות בין מספר מדינות, או בין תקופות שונות של אותה המדינה, ומהווה מדד כללי לאיכות חייהם של התושבים במדינה.

כל זה יפה ונחמד, אבל ישנן שלל בעיות עם מדידת התוצר. הבעיות האלו אינן סתם דברים טכניים, אלא תקלות שמשפיעות באופן דרמטי על החיים של כולנו - מכיוון ששרי אוצר ונגידי בנקים מודדים את עצמם על ידי התוצר, ברגע שהמדידה מעוותת (למשל ברגע שעלייה בתוצר לא בהכרח משקפת עלייה באיכות החיים, כפי שנראה בהמשך) אז דרכי הפעולה מעוותות גם הן.


פגמים במדידת התוצר

פגם ראשון: תוצר נומינלי וריאלי

נתחיל מפגמים טריוויאלים וקלים לתיקון, כמו ההבדלים בין תוצר נומינלי לתוצר ריאלי.

לא פעם אנשים מתלוננים על כך שכשהם היו קטנים, הכל היה יותר זול. סרטים בקולנוע לא עלו 35 ₪, מוצרי מזון עלו פחות, מכוניות עלו פחות, דירות עלו פחות. במדינות מערביות מתוקנות, המחירים עולים עם הזמן, בתהליך טבעי הנקרא "אינפלציה". כמובן שהתלונות האלו אינן נכונות – גם המשכורות של האנשים עלו ביחד עם המחירים ואפילו מעבר לכך, ולכן אנשים בישראל של היום מסוגלים להרשות לעצמם רמת חיים גבוהה יותר מהוריהם כשאלו היו בגילם.

אז נניח שבשנת 2000 אנשים במשק ראו שני סרטים, ושילמו 20 ₪ לסרט, ובשנת 2001 אנשים צפו גם בשני סרטים ושילמו 30 ₪ לסרט. התוצר של המשק לא באמת גדל, רק המחירים גדלו. איך נמדוד את התוצר באופן נכון בכל זאת? נמדוד אותו במחירים של שנה קבועה כלשהי. נניח שהמחירים לא השתנו, נגיד, מ 1990, ונכפיל את כמויות המוצרים והשירותים שנצרכו במחיר שהיה להם ב 1990, ולא במחיר הנוכחי שלהם. פיתרון די פשוט, בסך הכל, שעוזר לנו להבדיל בין שינוי בתוצר שנובע מהאינפלציה לבין שינוי בתוצר שנובע מכך שהכלכלה באמת גדלה.


פגם שני: תוצר לנפש

קצת מגוחך להשוות בין התוצר הישראלי לתוצר הסיני, ולהסיק שרמת החיים בסין יותר גבוהה מכיוון שהתוצר שלה יותר גדול. כאשר רוצים לנסות ולמדוד את רמת החיים של התושבים, ההיגיון אומר שכדאי לחלק את התוצר במספר האנשים במדינה, וכך לקבל תוצר לנפש. את הצמיחה, שהזכרנו בהתחלה, לרוב מודדים על ידי עלייה בתוצר לנפש. עלייה בתוצר לבדה יכולה לנבוע מילודה גבוהה או מהגירה, בעוד עלייה בתוצר לנפש מרמזת על כלכלה יותר משוכללת, בה כל אדם "מייצר" יותר.

תוצר לנפש במדינות העולם ב 2008

 

פגם שלישי: תוצר במונחי קנייה

נניח שהתוצר לנפש בישראל גדול פי עשר מהתוצר לנפש בסין. האם זה אומר שחיי הישראלי הממוצע טובים פי עשר מחיי הסיני הממוצע? עדיין לא. אולי הדירות והמכוניות בסין כל כך זולות, שחיי הסיני הממוצע טובים בהרבה?

תוצר במונחי כוח קנייה, הנקרא גם תוצר PPP (ראשי התיבות של (Purchasing Power Parity, לוקח איזה שהוא סל מוצרים, בודק כמה הוא עולה בכל מדינה, ואז מחלק את התוצר לנפש במחירו. כמובן שהתוצאה כאן תלויה בסל המוצרים שלקחנו, מה שיוצר בעיות נוספות. נניח שניקח כסל מוצרים את המחיר הממוצע של דירת 3 חדרים, רכב מאזדה לנטיס 2002, ופיתה עם פלאפל. האם סל המוצרים הזה רלוונטי לישראלי באותה המידה שהוא רלוונטי לסיני? אולי הסינים מעדיפים דירות קטנות יותר, אופנועים במקום רכבים, וחרקים מטוגנים במקום פיתה עם פלאפל? נראה ששום סל מוצרים לא יהיה מושלם, בגלל השוני בהעדפות תרבותיות, באקלים, במשאבים מקומיים וכו'.

למשל, יום אחד קם מישהו, והחליט להשתמש בביג-מק של מקדונלדס בתור מוצר להשוואה. למה? כי הביג-מק הוא המוצר הנמכר ביותר של מקדונלדס במגוון רחב של ארצות, כי התחרות של מקדונלדס פחות או יותר דומה בכל הארצות, המחירים ידועים, הייצור נעשה על ידי אותה החברה, וזה פשוט נוח. מאז, מגזין האקונומיסט מפרסם מדי שנה את מדד הביג-מק, שבודק כמה ביג-מקים יכולים אזרחים במדינות שונות לרכוש, וכך מאפשר סוג של השוואה בין איכות חייהם.


מדד הביג-מק, כפי שפורסם במגזין "אקונומיסט" עבור שנת 2009. הטור השלישי הוא שער החליפין של המטבע המקומי לדולר במונחי ביג-מקים, והטור הרביעי הוא שער החליפין האמיתי. ההבדלים נובעים, כמובן, גם מסיבות תרבותיות

פגם רביעי: משאבים מתכלים

עכשיו אנחנו מתחילים להתקדם לקראת פגמים שאינם ניתנים לתיקון בכזאת קלות.

נניח ששר האוצר הסעודי רוצה להציג לראש ממשלתו צמיחה נאה השנה. אחת הדרכים הקלות ביותר לעשות זאת, היא להגביר את תפוקת בארות הנפט – פשוט לשאוב יותר ולמכור יותר, מכיוון שהביקוש לנפט ממילא לא נמכר. ייתכן כי המהלך הזה יוריד את מחירי הנפט העולמי, אבל לא במידה רבה, כך שהתוצר הסעודי לנפש עדיין יגדל. יופי טופי?

לא ממש. יש כאן רמאות: בשלב מסוים הנפט יגמר. המדינה לא עשתה שום דבר חכם, לא התייעלה באופן כלשהו, ולא מצאה משאבים חדשים – היא פשוט מבזבזת את הנפט שלה במהירות גבוהה יותר. למעשה, נתוני הצמיחה של מדינות שעושות את עיקר כספן ממשאבים מתכלים הם בעייתיים, מכיוון שלא ברור אם הצמיחה הזאת היא "ברת קיימא" – האם יהיה ניתן לקיים אותה גם בטווח הארוך. נתוני הצמיחה והתמ"ג לבדם לא מסוגלים לחשוף מדינות שחיות על חשבון הדורות הבאים. באותה המידה הנתונים גם לא מסוגלים לחשוף את הפוטנציאל של מדינה שיושבת על מרבץ יהלומים, שכולם יודעים על קיומו, אבל המדינה לא טורחת לכרות ולמכור את היהלומים.

אבל למה לעצור בנפט ויהלומים? האם הון אנושי באירופה המזדקנת אינו משאב מתכלה? האם שטחים פתוחים לכריתת יערות גשם בברזיל אינם משאב מתכלה? האם דיג באוקיינוסים אינו ניצול של משאב מתכלה? התמ"ג לא מתחשב בכל אלו, וזה נוראי. זה נוראי, מכיוון שכלכלנים ומדינאים מתרכזים בתמ"ג, ולעיתים ההתרכזות הזו גורמת להם להתעלם מהתכלותם של המשאבים המתכלים כשהם בודקים, למשל, אילו מדינות נמצאות במצב טוב, אילו מדינות נמצאות במשבר, היכן כדאי להשקיע כספים וכו'.

למעשה, בשנת 2008 פנה נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, לצוות של כלכלנים מהשורה הראשונה בעולם, וביקש מהם לנסות למצוא מדד חדש שיוכל לתקן את העניין הזה, ולמדוד לא סתם "צמיחה" אלא "צמיחה ברת קיימא". את הדוח שהם כתבו ניתן לקרוא כאן.


פגם חמישי: סחורות שאנחנו צורכים ולא תורמות לרווחה

עוד דרך נחמדה להגדיל את התמ"ג: תגדילו את זיהום האוויר. למה? כי אז אנשים יהיו חולים יותר, ילכו ליותר רופאים, ישלמו לרופאים האלו כסף, ויעלו את התמ"ג. אם ישנן שתי מדינות שוות בכל הפרמטרים, אבל אזרחיה של הראשונה מביניהן מוציאים יותר כסף על רכישת שירותי בריאות, או על סבסוד הצבא המקומי, או על קניית נשקים לעצמם על מנת להתגונן מפני גנבים, או על טיפול באיזה שהוא אסון טבע רב נזקים, אז התמ"ג של המדינה הראשונה יהיה גבוה יותר - אבל זה לא אומר שחייהם של האזרחים שם טובים יותר.


פגם שישי: ומה עם קצת זמן פנוי?

אתם יושבים לכם בפארק לאומי ברמת-גן, קוראים ספר ומביטים על הברווזים שבאגם. מה זאת אומרת? קומו ולכו לעבוד, או שלפחות תקנו משהו! אתם לא תורמים שום דבר לתמ"ג בכך שאתם מבלים את זמנכם הפנוי בלא לצרוך שום דבר שעולה כסף. מדינה שאזרחיה יעבדו פחות תסבול מתמ"ג נמוך יחסית למדינה השווה לה בשאר הפרמטרים חוץ מזה, אבל זה לא אומר שאיכות חייהם של האזרחים במדינה הראשונה היא יותר נמוכה.


פגם שביעי: אי שוויון בהכנסות

סוציאל-דמוקרטים מאוד אוהבים לדבר על אי השוויון בהכנסות. אין ספק שהתמ"ג לא מודד אותו. יש מחקרים שהראו שבמדינות בעלות פערים נמוכים יותר אנשים מאושרים יותר בממוצע, ולכן נראה כי התמ"ג לא מייצג באופן נכון את איכות החיים האמיתית של האזרחים. אני לא בוטח במיוחד במחקרים שמודדים "אושר" על ידי שאלונים, ואני לא בטוח שבמדינות שוויוניות יותר אנשים מאושרים יותר (בטח שלא במדינות שוויוניות לחלוטין). באופן אישי הפגם הזה נראה לי קצת פחות חשוב מאחרים – גם לאור העובדה שמאוד קל למדוד אי שוויון בהכנסות בדרכים אחרות, ואכן מודדים אותו ומשווים בין מדינות. הפגמים הרביעי והחמישי למשל יותר קשים למדידה.


פגם שמיני: שוב דופקים את השחורים

במדינות עולם שלישי, חלק גדול מהייצור הוא לצריכה עצמית. אנשים מגדלים לעצמם מלפפונים ועגבניות בגינה. מכיוון שאף אחד לא קונה או מוכר את המלפפונים והעגבניות, לא מתבצע רישום של המיסים, ואי אפשר למדוד בעצם כמה הם מייצרים. ייצור עצמי פשוט לא נספר בתוך התמ"ג של מדינות. זה נכון גם לגבי מדינות שבהן רוב הנשים הן עקרות בית: אם מישהי משלמת לגן על מנת שישמור על הילד שלה זה נכלל בתמ"ג, אבל אם היא שומרת עליו בעצמה זה לא נכלל. אם אנשים מבשלים לעצמם זה לא נכלל בתמ"ג, אם הם קונים אוכל במסעדה זה כן. על כן, התמ"ג של מדינות עולם שלישי הוא נמוך מדי ולא משקף באופן נכון את איכות חייהם של האנשים שם.


כל דרך מדידה שאינה מושלמת מייצרת עיוות בתמריצים

כשמדידת התוצר לא מתחשבת במשאבים מתכלים, וסוכנויות אשראי בינ"ל קובעות את דירוג המדינה על סמך התוצר, אז המדינה תבזבז יותר משאבים מתכלים ממה שהייתה צריכה לבזבז. הממשלה תעודד את האזרחים לעבוד יותר ולצרוך יותר מוצרים ופחות זמן פנוי. הבנק העולמי לא יעריך נכון את פוטנציאל הצמיחה של מדינות אפריקאיות. לדברים האלו יש השפעה רבה על המציאות שכל אחד מאיתנו חווה.

כמובן, זה לא נכון רק לתוצר.

כשמודדים בישראל את שרי החינוך, ראשי הערים ומנהלי בתי הספר על הנתון הלא חשוב של "אחוזי זכאות לבגרות", מה לדעתכם הדבר הראשון שכל אלו יעשו? מי שאמר "יתנו מבחנים קלים יותר" מוזמן לחלק לעצמו שלוש נקודות. להתאמץ ללמד יותר טוב זה הרבה יותר מסובך; אנשים תמיד יחפשו את הדרך הקלה ביותר להקפיץ למעלה את אותו המספר שלפיו מודדים אותם, ושינויים בדרך המדידה של המספר הזה ישנו באופן משמעותי את התנהגותם. רוצים לשנות את העולם? במקום לתלות את המנהיגים, נסו לשנות את התמריצים שלהם.


אז למה בכל זאת מודדים את התמ"ג?

כי הוא הכי טוב שיש. כי הוא פשוט, ולכן אפשר למדוד אותו גם עבור מדינות לא מערביות מבולגנות יחסית. כי מודדים אותו כבר עשרות שנים, ולכן יש שפע של נתונים לאורך תקופות רבות שניתן להשוות ביניהם. ככל שעובר הזמן המרכזיות שלו בניתוחים הכלכליים יורדת, עקב כל הדברים שכתבתי עליהם, אך גם בזכותה של מהפכת המידע - היום קל יותר למדוד דברים, הכל ממוחשב, ויש שלל נתונים נוספים שניתן להשתמש בהם. אולי יום אחד יפותחו מדדים יותר טובים, אך ככל הנראה התמ"ג ימשיך להוות את הבסיס המרכזי למדידת מדינות בעשורים הקרובים. 



הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גן אנוכי אלא אם צויין אחרת