00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

העזרה / קתרין סטוקט

ספר קריא, מותח ולעתים נוגע מאוד ללב, שזכה להצלחה אדירה בארה"ב ונמצא ברשימת רבי המכר במשך חודשים רבים.

התקופה - ראשית שנות הששים במדינת מסיסיפי, בעיר ג'קסון. יחסי השחורים והלבנים היו אז בשפל המדרגה והגזענות בכיעורה תבעה הפרדה ברורה ומוחלטת בין מעמדות חברתיים. קורבנות בנפש בעימותים האלימים ומאסרים בגלל סיבות מפוברקות, לא היו אירועים נדירים באותם הימים. המאבק על שיוויון הזכויות צבר תאוצה איטית מאוד אבל חלחל ועלה לכותרות. זכור הדיווח ברדיו (בשנת 1955) על רוזה פארק, תופרת עניה, שחורה שהעזה להתיישב באוטובוס, על המושב המיועד ללבנים, וסרבה לעבור לאחורי האוטובוס, למקום המיועד לשחורים. זו היתה יריית פתיחה מתוקשרת מאוד של המאבק של האוכלוסיה השחורה והמשכה במאבקו של הכומר מרטין לותר קינג. 

מצבם של השחורים אמנם קודם ללא הכר מאז ההצהרה של מרטין לותר קינג: "I HAVE A DREAM" וחלומו של האזרח השחור התגשם לפני שנה עם בחירתו של הנשיא אובמה; אבל לא קלה היתה הדרך (בלשון המעטה).  דומני כי  קשה לבני הדור הזה לחוש ולתאר לעצמם את מאורעות התקופה החשוכה ההיא בארה"ב.

בשעת הקריאה , שוב עלתה בי המחשבה עד כמה השליטה של חברה אחת באחרת משחיתה את השולט (באסוציאציה מקומית פרועה... נזכרתי בספרו של דוד גרוסמן : "הזמן הצהוב" בו נכתב על השלטון של עם אחד באחר במחוזותינו). הכוח בידי הנשים הלבנות כיער ועיוות את נשמותיהן והליכותיהן בכלל וכלפי העוזרות השחורות שלהן, בפרט. אמנם, כשהכרתי בצעירותי את ה'מאמי' שטפלה בסקארלט אוהרה ב"חלף עם הרוח" לא נתתי את הדעת על הצד האפל של הבדלי המעמדות ועל גילויי היוהרה של סארלט שלנו. כנראה שלא הייתי עדיין בשלה לניתוח חברתי-רגשי מעמיק שמצביע על הניצול הנורא של השחורים בצל דמותה רבת העוצמה של בעלת האחוזה הכריזמטית והקפריסית וסיפור האהבה הבלתי נשכח שלה לרט בטלר יקירנו. מי העז אז בכלל להטיל דופי בפרופורציות של זמן המסך של השריפה באטלנטה ( קצר ועובר ביעף.  אם כי זכורות לי לעד הלהבות הפורצות אל-על, אבל כמובן מתוך הזדהות אין קץ עם היושבים האצילים בעגלה הדוהרת בין הלהבות). גם ההדגש של מעשי האלימות הגזעניים ויחסם של הלבנים לשחורים שמפעפעים בסיפור, לא הם שעולים שם על פני השטח.

בספר "העזרה" שלפנינו, הכיעור והבושה צפים במלוא עוצמתם אם כי לעתים נדמה שהם מרוככים. הכותבת עצמה ,שהיתה לה בילדותה אומנת שחורה, מודה כי איש מבני משפחתה לא חשב מעולם לשאול את האומנת איך היא מרגישה כאשה שחורה במיסיסיפי. זה לא עלה על הדעת. ועוד היא מציינת כי החיבה בין אדם שחור ללבן בעולם של הפרדה גזעית, היא בעייתית.

3 הדמויות הראשיות בספר מעוררות אמפטיה רבה. אין כמעט רגע דל בהתרחשות ומומלץ וחשוב לקרוא אותו.

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

51 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת