00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

הבטחה לאחרית אחרת

הבטחת! אמרת שאחרי החגים תחזור לעצמך ותפסיק.

והרי אתה הכי טוב בלהבטיח וקצת פחות בלקיים. את זה אני כבר יודעת. לזה אני כבר רגילה. אז מה עכשיו? אתה בטח תדחה את הקץ שוב, עד לאחרית הבאה. לשם תוכל למשוך את כל המבטים וכל התקוות ולצבור עוד קצת מהתאוצה היחידה שרק מאטה אותך. כל האמונות שילכו אחריך בשיירה אינסופית וחיבוק מותש, ויגרמו לך להרגיש "איש היום", ולהמשיך לשקר לעצמך כל יום. כל יום עד מתי? מתי תמאס לך התמיכה המזוייפת הזו שרודפת אחריך כמו צל המחשיך את פניך לעד? שכח מהם לרגע ותגיד לי ואם לא לי אז לעצמך: מתי בפעם האחרונה הסתכלת לעצמך בעיניים באמת? בלי לברוח ממנה? ביננו, ואתה יודע שזה נכון, כמה מהם יעזו לומר לך את דעתם האמיתית מבלי לפחד? ולך הרי נוח שכולם מחייכים איתך ומחבקים אותך ואומרים לך שהכל כרגיל ושהכל טוב, ומה שלא- בטח יטיב בקרוב.

ה"בקרוב" הזה. אתה בכלל מכיר את לוח הזמנים שלו? הוא הרי לא מתוכנת אוטומטית וגם לא קובע את ה"דד-ליין" הבא בעצמו. הוא יושב שם בפינה חשוכה מקדימה ומחכה לתורו. בתורך. זו אותה הפינה תמיד. תפסיק לחפש מאחוריך כי שם תמצא רק את העבר השקוף. הוא היחידי שגם אתה וגם כל אלה מסביבך מכירים כבר בעל-פה, יודעים כיצד הוא נגמר ומתפללים לשכוח. כדאי אגב שתיזהר ממנו, הוא מאיים להשתלט לך גם על ההווה שאתה יוצר לעצמך בכל רגע. הוא מתקדם הרבה יותר מהר ממה שאתה חושב.

אמרת שבלי כל ההפסקות והקיצורים באמצע השבוע, עם הקדשות וזמנים למשפחה וארוחות חג מתישות, יהיה לך הרבה יותר קל יותר להתייצב ולדבוק למטרה. זה בדיוק כמו כשלמדנו פעם ביחד ללכת על קביים, זוכר? הדבר החשוב ביותר שצריך, ותזכור תמיד - לא להפסיק לזוז קדימה. גם לצעוד במקום זה בסדר. העיקרון הוא פשוט להמשיך לנוע ולא לקפוא במקום. (ואז אני התבלבלתי ושכחתי לרגע והפסקתי ונפלתי ואתה הושטת לי יד כדי לחזור לעמוד ולשוב ולצעוד עליהם)

אגב, מאחוריך יש עוד כברת מאמינים לא קטנה בכלל. הם לא התיאשו לגמרי, אך חלקם כבר כן הפסיקו לצפות. בכל מקרה, הם עוד שם. והם ממש כאן איתך. מחכים להארה מחודשת מפיך אך הפעם מחכים בעיקר למעשים. כי לדבר כולם יודעים.

תזכור כי הדרך שמצפה לך אינה מתקצרת. להיפך. ושוב פעם זה אתה היחיד שיכול להציב לה את הסוף. והם סומכים עליך שתדע ללכת לאיבוד בתוך התהום הזאת שיצרת לעצמך וגם להמציא את סימני הדרך שיעלו אותך ואותם אחריך, בחזרה אל המסלול הנכון.

 

ועוד קטנה ממני לקראת הסוף. "אחרי החגים" זה עכשיו. וזה מתחיל היום. אני מאמינה בכוח שנמצא שם ומכירה את השווי האמיתי שלו. ושלא תעז להתווכח איתי ולהמעיט בערכו כי אני מבטיחה שאמשיך לנצח להזכיר לך אותו. אני יודעת שזה לא יהיה קל, וידיי תמיד מושטות אליך, חזקות ומוכנות לאחוז ולהרים אותך. עד לאן שצריך.

וממך אני מבקשת רק דבר אחד- לעולם, אבל לעולם אל תרים ידיים.

אני.

 

(התמונה מפה)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

20 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת