00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מכל האהבות שיש לחלום...

זכויות יוצרים

תכלת

לאחרונה התאהבתי בצבע התכלת.

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מחוברת לצבעים,  כל פעם צבע אחר שלט בי, וכל פעם לתקופה די ארוכה של כמה שנים.

ארון הבגדים שלי היה בצבע הנבחר, חלק נכבד מעיצוב הבית שלי היה בצבע זה, נעליים, אקססוריז ועוד ועוד ועוד.


כשהייתי קטנה ממש, מגיל שנתיים בערך (אני לא זוכרת, אמא שלי סיפרה לי), לא אהבתי צבע מסויים, אלא אהבתי פסים. עד היום אמא שלי מזכירה לי אוברול ג'ינס עם פסים בצבעים של כחול ולבן שלא הסכמתי ללכת בלעדיו. זאת אומרת שהוא כמעט ולא ירד ממני.

זה המשיך לגן.
אז בקיבוץ, היה מחסן בגדים משותף לכל הילדים ובכל עונה קיבלנו 2 חליפות בגדים משומשים, כאלו שילדים אחרים כבר לבשו וקטנים עליהם, ושתי חליפות חדשות. לפני החגים היינו מקבלים עוד חליפה  חדשה לחג.
אני זוכרת שתמיד היתה לי לפחות חולצת פסים אחת בארון.


בכיתה ג' בערך, הגיע השינוי בהעדפות. התחלתי לאהוב צבעים. כבר היה יותר שפע בקיבוץ, ואני קיבלתי בגדים מבת דודתי שהיתה גדולה ממני ממש בקצת, וכל מה שהיה קטן עליה עבר ישר אלי. (בתחילה רצו לקחת את זה בקיבוץ, כי לא ייתכן שלילדה אחת יהיה יותר מלשאר הילדים), אמא שלי היקרה הגנה בעוז על המלתחה שנשארה רק שלי בלבד.
(אולי אז התחיל השינוי בקיבוץ?)


במלתחה הפרטית שלי, היה הרבה ורוד, המון ורוד. אז התחלתי לאהוב את הורוד, בכל צורה, בכל בגד, בתחתונים, בגרביים, בכל.
זה היה בתחילת שנות ה- 80 (תעשו את החישוב לבד ).
בשלב מסויים, אני חושבת לקראת כיתה ז' כבר לא יכולתי לראות ורוד ואז עברתי לשחור ולבן. (כיאה לנערה מתבגרת!)משהו כמו אמצע שנות ה-80, נראה לי שזה מה שהיה באופנה אז.


אח"כ התחלתי עם התקופות הצבעוניות של חיי, עברתי את האדום, ירוק, חום, סגול, ועוד.
לא אהבתי צהוב, כחול, תכלת וטורקיזים למינהם.

בשנת 95 לערך, התאהבתי בכתום. התאהבות עזה וחזקה ביותר. כל מכריי ידעו שאני - כתומה. לחנות הבגדים של הקיבוץ, המוכרת הביאה בגדים כתומים במיוחד בשבילי.
כל מי שמכיר אותי ורצה להביא לי מתנה או שי צנוע, ידע שאם יהיה בזה משהו מהצבע הכתום, ולא משנה מה, אני יאהב את זה.


התחתנתי עם שמלה בצבע לבן, שהיו בה פרחים כתומים בהירים, בהינומה שלי היה פס כתום זועק שנתפר סביבה, והלק שלי בציפורניים היה כתום.
אני זוכרת שחמותי אמרה לי כשתפרתי את השמלה, מה פתאום כתום, לכי על כחול בורדו - זה מה שהולך היום. (ואני בכלל שנאתי כחול ובורדו - עד היום הם לא חביבי ההעדפות שלי), אבל אז היא לא ידעה עדיין את העובדה שכשאני מחליטה ואוהבת, אז שום דבר לא ישנה את דעתי.
בהמשך, כשבנינו את הבית החדש, עשינו שיש כתום במטבח, ספה כתומה בסלון, נישות שצבועות בכתום והמון המון כתום. בכניסה לבית היה קיר בצבע ווש מוזהב.


אחרי שנתיים בבית החדש - התחלתי להרגיש מחנק. היה לי חם, רותח. הרגשתי מן כבדות בלתי מוסברת.

דבר ראשון, צבעתי את הקיר המןזהב בצבע תכלת מעושן.

לאחר מכן החלפתי את כיסאות האוכל מבורדו חזק עם מושבים כתומים, לכיסאות בצבע ירוק תפוח.
לבסוף, קיבלתי מהורי את הספות שלהם בצבע כחול בהיר, והספה הכתומה האהובה שלי הועברה בעצב רב, אם כי מהול בשמחה מסויימת, למשמרת אצל גיסי היקר. (תשמור עליה, היא יקרה לליבי).

עכשיו הבית נעים, רגוע.


אפשר להגיד שאני עדיין ממש אוהבת כתום, אבל לאחרונה מצטרפים אליו חברים חדשים.

בברכת שבוע טוב ורגוע.

יערה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

21 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ktumama אלא אם צויין אחרת