00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

רחוב ביאליק בתל-אביב בארומה אישית קלה

עוד אני מתלבטת בענין הכותרת של הרשימה הקודמת ומתבייתת על מילותיו של המשורר הלאומי שלנו, חיים נחמן ביאליק ("רוץ בן-סוסי , רוץ ודהר....") , וברקע, ברשת ב', 'משתדרת' כתבה לפיה נפתח זה עתה ארכיון בביתו של המשורר שברחוב ביאליק בתל אביב ולצד הארכיון - חדר עיון. ועוד נאמר בכתבה שראש העיר המיתולוגי, מאיר דיזנגוף, קבע מושבה של העיריה ברחוב הזה, בבית שיועד לשמש כבית מלון (תמונה בהמשך), בעקבות השתקעותו של המשורר בבית ברחוב ביאליק, בשנות העשרים (בתמונה שבכותרת). ללמדנו, שלפעמים קנאה קטנה בין ראשי הישוב תרבה, ברבות הימים, הנאה לציבור האזרחים....

"אם ככה", עלתה בי המחשבה, "כדאי לעיין באלבום התמונות והסיורים שלי בעיר" שהרי לפני למעלה משנה שוטטתי ברחוב, צילמתי ואפילו היגגתי בפורום שברשת. יש לשער כי מאום לא נגרע מן התמונות שצולמו אז.  

יצאתי שוב לסיור וירטואלי של יום ששי בסביבה החביבה עלי מאוד:

ברחוב ביאליק מספר 22 נמצא בית ביאליק שנבנה בשנת 26. סגנונו סגנון אקלקטי.  מסופר כי בתחילה התנגד ביאליק לבניית מרפסת בחזית הבניין הפונה לרחוב, אך זו נבנתה בסופו של דבר בשל התעקשות האדריכל שטען כי "בית בלי מרפסת שקול לפנים בלי חוטם".

בשנות ה-50 וה-60, שנות לימודי בבתי הספר בעיר תל-אביב,  בקרתי בבית הזה והאווירה בו היתה, בלשון המעטה,  לא ידידותית.  התחושה היתה לא נעימה ודומה היה שרצוי לא לעבור את מפתן הבית פנימה.....אם אינני טועה היו מקרים שלא הורשנו להכנס בדלת. לימים , לכשבגרתי, הסתבר לי מן הכתובים כי מזכירו האישי של ביאליק, משה אונגרפלד שמו, עיתונאי ופובליציסט, מונה על ידי ביאליק למנהל הבית ושלט שם ביד רמה במשך למעלה מ-40 שנה. יורשים וצוואה לא היו. האיש היה נאמן לביאליק ולמורשתו בקנאות קיצונית. הוא אמנם רצה לשמר את המורשת, אבל ידע ואמצעים לא עמדו לרשותו. תלונות רבות נשמעו על דרך ניהולו בעשר השנים האחרונות לחייו (בן 85 היה במותו בשנת 1983). לימים הסתבר כי גנז מכתבים של ח.נ. ביאליק לאהובתו אירה יאן, כדי שלא לפגוע בתדמיתו של המשורר...

כאמור למעלה, שכרה העיריה את הבנין ברחוב ביאליק 27 מבעליו איזידור ופיליפ סקורה, ממנהלי בנק אמריקה-פלשתינה ועד מהרה נרכש המבנה והפך למשכן הקבע של העירייה עד לשנת 1965. משרדי העיריה,שלא נמצא להם מקום במבנה הזה, התפשטו לכל עבר בסביבה והתמקמו גם בבתים הסמוכים.

באחד ממשרדי העיריה הסמוכים לככר ביאליק - בנוכחותם של ראש העיר דאז, מרדכי נמיר ואלמנתו של מי שהיה ראש העיריה, ישראל רוקח - קיבלתי מילגה מטעם עירית תל-אביב ללימודיי באוניברסיטה העברית בירושלים. אבא שלי שהיה עובד (פועל-עברי בעירית תל-אביב) לא ידע נפשו מרוב גאווה....

עם הקמתו של הבנין בככר רבין, הועברו המשרדים לשם. היום  משמש המבנה הישן כמוזיאון ומרכז לתולדות העיר תל אביב.

 מרכז המוזיקה והספרייה ע"ש פליציה בלומנטל  בסמוך לכיכר ביאליק - בבית מספר 26 שעומד במקום בו היה בית אריה ורבקה שנקר שנהרס בשנת 1995 ודומה לו בצורתו החיצונית. אריה שנקר היה מייסדה של "התאחדות בעלי תעשיה בארץ ישראל", לימים "התאחדות התעשיינים" והיו"ר הראשון שלה וכן היה בעליו ומנהלו של מפעל לודז'יה. כאן נמצאת הספריה למוסיקה של העיר. בנין יפיפה שיש בו גם אולם נעים בו נכחתי במופע סימפטי ומתקיימים כאן אירועים מוסיקליים. 

ולאורך הרחוב - בנינים שהעין אינה שבעה מלהסתכל עליהן. רובם בסגנון אקלקטי ובינלאומי. בבית מספר 14 נמצא "בית ראובן", מוזיאון, שעליו אייחד את הדיבור בפעם אחרת.

על שערו של בית מספר 16 (למעלה) - השלט הבא (בימים ההם, כשעברתי כאן, הס היה מלהזכיר את המטה הזה בראש חוצות...):

והמרפסת בבית מספר 23 שובת עין ודמיון.

על בית מס. 15 נמצאה הכתובת הבאה:

ומנוחת החתול על המרפסת מבשרת את סיומו של טיול יום הששי הקצר, ברחוב המקסים:

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

37 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת