00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אור גור אש

יום חשבון הנפש

 

בְּראשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן. וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן.

 

באף חג האוויר אינו עוטה קדושה כמו בערב יום הכיפורים. לקראת 4 אחה``צ כמו על פי צו פקודה מגבוה הכל משתתק מסביב עד כי נדמה שהאוזניים מצלצלות מרוב השקט, ואני שוקעת לתוך זיכרונות ילדותי

הנושאים אותי אלף שנים לאחור, אל רחבת עצי האיקליפטוס בבית הכנסת הספרדי ואימי לבושה בשמלה הדורה צחורה כשלג ועדויה במיטב עדייה, ומאחורי הפרגוד השקוף בעזרת הנשים היא מאזינה בחרדת קודש לזמרתם של המתפללים.

וגם אני הילדה, נשאתי תפילות ובקשות וסליחה ומחילה, שהרי היושב במרומים רואה הכל ושומע ויודע וגם מעניש, וגם סולח ומרחם.

                                                                             

ובנעוריי, אני זוכרת את ההליכה ברגל מפרבר מגוריי ועד לסוף רח` בן יהודה, מקום המפגש של כל החברים ושם ישבנו כולנו עד אור הבוקר ואחר כך צעדנו ברגל את כל הדרך חזרה הביתה, בכביש הראשי השומם ממכוניות וההומה הולכי רגל ורוכבי אופניים.

ובבית, עם ערימות המגזינים והספרים והבטן המקרקרת הדורשת את שלה והדקות המתמשכות -מתארכות של אחר הצהריים, כל דקה שעברה היתה כמו שעה וכך עד שנשמע הגונג, 6 בערב תם  הצום, וחוזרים מבית הכנסת ואמא עורכת את השולחן ומוזגת קפה עם הרבה חלב ועוגה נהדרת ופרוסת חלה טרייה עם חמאה ודבש ואנחת רווחה שתם ונגמר....

ועיניה של אימי עליה השלום, זהרו מאושר וכולנו התנשקנו וברכנו ואיחלנו לשנה טובה וחתימה טובה.

                                                                        

האם נותרו בי כיום, אותן התחושות שמילאו אותי אז? האם קיימת אותה אווירת הקדושה שאפפה את בית ילדותי ביום כיפור?

לצערי, לא. אני מרגישה מרוקנת ורחוקה מהיופי ומהטוהר והאמונה שחוויתי בטרם נישאתי, הם התפוגגו ואינם עוד. 

                                                                        

בניגוד להרבה אנשים, שחשים צורך להתקרב למסורת ובכך לשאוב כוחות נפש להתמודד עם מצוקות ואירועים קשים שחוו, אני התרחקתי מכור-מחצבתי-המסורת ואני אומרת את זה בלב דואב, ורואה כמה צער יש, ועוולות ומחלות וכאבי לב, ושואלת,

מדוע יש כל כך הרבה רוע בעולם?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

49 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המקום של אור אלא אם צויין אחרת