00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

התחדשות

על אלימות וסליחה

21/09/2010

את הרשומה הזאת ראיתי אתמול בפורום הבלוגיה בתפוז. עכשיו אני רואה שהיא גם הגיעה לעמוד הראשי. באותה רשומה הבלוגרית מגוללת את סיפור חייה עם אחיה האלים שהתעלל בה ומרר את חייה. סיפור באמת נוגע ללב, אפילו מכעיס (כל פעם מחדש מקוממים אותי מקרים כאלה של אנשים אלימים שחושבים שהעולם נועד בשבילם ומנצלים את החולשות של אחרים, למטרתם).

ואז הגעתי לתגובות.

שמתי לב לדבר מעניין: בכל פעם כשאני כותבת כאן בבלוג על ההתעללות של אמא שלי בי, תמיד יהיו פה תגובות של כמה "נשמות טובות" שידברו על הצורך לסלוח, שיגידו לי שאמא שלי עשתה את הטוב ביותר עבורי, שהיא בסך הכל אישה חולה שלא ידעה איך לטפל בי. ובראש ובראשונה, המילה "לסלוח" או "סליחה" מהדהדת בלא מעט תגובות שאני מקבלת כאן בהקשר הזה. (כמובן שלא כולם, אבל תגובות כאלו קיימות, והרבה).

כבר כתבתי כאן גם לא פעם מהי סליחה עבורי וכתבתי על כך שאני מבינה את הצורך לסלוח, לא בשביל מי שפגע אלא בשבילי, כדי שאני אוכל להניח לדברים, להמשיך הלאה.

אבל כשאני קוראת תגובות לרשומות אחרות, של אנשים או ילדים שעברו התעללות לא מאמא אלא מאבא או מאח, התגובות הן אחרות לגמרי. משום מה אף אחד לא מדבר שם על הצורך לסלוח. למה אף אחד לא אומר: היי, הוא בסך הכל היה ילד, לא הורה, הוא לא ידע איך לחנך אותך, הפילו עליו את התפקיד הזה של החינוך והוא היה צריך להתמודד עם זה. מתפקידך לסלוח לו! (המשפט המודגש הוא בהשאלה מתוך תגובה שקיבלתי פעם מאיזו נשמה טובה כאן "מתפקידך לסלוח לה". מתפקידי. מעניין. אדם שלא מכיר אותי קובע בשבילי מה התפקיד שלי. פשוט מדהים).

למה כשמדובר באמא מתעללת זה כל כך מובן מאליו שצריך לסלוח ולשכוח אבל כשמדובר באבא או באח מתעלל אז צריך לשלוח אותו לבית סוהר, להתרחק ממנו ולא להיות איתו בקשר? למה אף אחד לא מדבר על הצורך לסלוח לאבא/לאח?

לי זה נראה כי התרגלנו לחשוב שאמא זה דבר קדוש, טהור ותמים שכולו נתינה ואהבה ללא תנאי. זה מה שמוכרים לנו בחברה, בתקשורת וכו'. ואז גם כאשר מתפרסמת בחדשות ידיעה על אם שהטביעה למוות את בנה, התגובות הן: היא הייתה אמא כל כך טובה... וזה על מקרה שקרה זמן קצר אחרי הסיפור של רוז פיזם ז"ל שנרצחה והושלכה במזוודה אל הירקון. אבל רוני רון הוא לא אמא, הוא סבא ובראש ובראשונה הוא גבר. ולכן אין לסלוח לו, כי הוא פושע מנוול שצריך לשבת בכלא כל חייו. כאשר אישה ובייחוד אמא עושה את אותו מעשה נורא בדיוק לבן/בת שלה, זה סיפור אחר. נכון, בוודאי שזה לא מוצדק. אבל היא אישה ואמא. דבר טהור ותמים. היא בטח לא התכוונה. בטח הילד התפלק לה מהידיים וטבע בטעות...

וזה מה שבאמת מכאיב ומכעיס.

אני לא מצדיקה אלימות בשום מקרה ומוקיעה כל אלימות. של אחים כלפי אחיהם או אחיותיהם, אבל גם של אחיות אלימות. של גברים כלפי בנות זוגותיהן אבל גם של נשים אלימות שמתעללות בבני זוגן. ואפילו אמהות אלימות, למרות שהן אמהות ונשים, כשהן מתעללות הן פושעות.

ולגבי הסליחה? זה אולי באמת תהליך שאנחנו, אלה שספגו את האלימות צריכים לעשות עם עצמנו ובשבילנו. רק לא ברור לי, למה זה כל כך ברור כאשר מדובר באמא מתעללת וזה הרבה פחות ברור כאשר מדובר באבא או באח מתעלל.

חומר למחשבה..

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

33 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל נטע.... אלא אם צויין אחרת