00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סודות מחדר החושך

סגירת הבלוג

החלטתי לסגור את הבלוג בתפוז, ולעבור לפלטפורמה אחרת (ממש כאן). אני אשמח לפגוש אתכם בבית החדש שלי :)

סיור סליחות (חלק א`)

הערב נסעתי לבני ברק לצלם סליחות במסגרת סיור צילום של הקבוצה של שלומי.

בני ברק היא פלנטה אחרת. בשנייה שיצאתי מהאוטו הרגשתי את זה.
ההבדל הבולט ביותר הוא האווירה. העיר, לפחות ברחובות בהם הסתובבנו, חנוקה ומחניקה,
אין טיפת אוויר. כאילו כל הרוחניות (?) שבה התיישבה על העיר, אמרה "אני זו שאחראית על הרוח(ניות) כאן!" וחנקה כל משב רוח מרענן. מצד שני, לחות הייתה בשפע. כמה שאתם רק רוצים...

נפגשנו בשעה מאוחרת יחסית - באזור 20:30. למרות זאת, רחובות העיר היו מלאים בבני אדם ועמוסים במכוניות בדיוק כמו בשעת צהריים ממוצעת, אם לא יותר. לא הופתעתי לראות ילדים מסתובבים עם הוריהם (והיו רבים כאלו), אבל כן הופתעתי לראות תינוקות ופעוטות עדיין ערים, מובלים בעגלות, חלקם ע"י ההורים וחלקם ע"י אחיהם / אחיותיהם, הגדולים מהם בשנים ספורות בלבד.

 

במידה מסויימת היה משעשע לראות את מסדר העגלות שהיה בכניסה של אחד הבניינים.

 

בהתחלה, הייתה קצת הרגשה של פחד. בכל זאת הגענו לטריטוריה אחרת, שונה, עם חוקים לא כ"כ מוכרים, אם בכלל, שמגוון גדול של אנשים גר בה.
זכור לי סיור בב"ב בערב פסח, גם עם הקבוצה של שלומי, בו צילמנו ביעור חמץ. רוב התושבים לא התייחסו אלינו בכלל, אבל היו כמה שהגיבו בצורה מאוד אלימה, בזמן למראה הקבוצה המצלמת (מיותר לציין שצילמנו רק ברחובות העיר ולא פלשנו לרכוש פרטי או משהו בסגנון). אז נכון, מדובר היה רק בקומץ, מיעוט פנאטי, אבל אותם זוכרים.
ככל שעבר הזמן, התפוגג לו הפחד, ולאחר שהתחלנו לצלם, הוא נעלם כמעט לחלוטין (הרגשתי הכי בטוח לצלם במסגרת הקבוצה). אני מתאר לעצמי שלא הייתה לי כל סיבה לחשוש, אבל כמו שכתבתי - זוכרים את המיעוט הפנאטי, האלים...

בנוסף, הרגשת השונות והזרות הייתה חזקה. זה היה מוזר להסתובב במקום בו אתה מהווה מיעוט, קומץ קטן של אנשים, במקום להיות הרוב כמו שאתה רגיל.
הדבר המצחיק ביותר היה, שאנחנו הפכנו להיות אטרקציה עבור התושבים. לא פעם נשאלנו
בנימה חביבה ומסוקרנת: "מי אתם? מה אתם מצלמים? לאיזה עיתון אתם מצלמים? למה באתם לצלם?", כאילו הסיבה היחידה שיכולה לגרום לאנשים לבוא ולצלם מנהגים יהודיים, היא בשביל עיתון... היו כמה שהתפלאו לשמוע שאנחנו מצלמים בשביל עצמנו, סתם כך, כתחביב. היה אפילו אחד ששאל אותי אם כבר יש לי מיליונים של תמונות... 

מלבד המחנק והלחות, היה גם ריח נוראי באוויר. רק לאחר שהתחלנו לצלם הבנתי מה מקור הריח - המוני תרנגולות שאוחסנו בארגזי משא, ליד כל בית כנסת ואפילו בפינות רחוב. לא אחת גם שמענו את הקרקורים והצווחות שלהן. 

 

 

 

 

 

 

והייתה להן סיבה טובה לקרקר... למה? חכו ותיראו בחלק ב'.

:)

 

ועד לפעם הבאה, אני רוצה לאחל לכולם חתימה טובה, צום קל (למי שצם) וארוחות טעימות לרוב (למי שלא).

 

יאללביי...

:)

 

 


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

29 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל volcman אלא אם צויין אחרת