00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי חיתולים ובלי חשבון

מתריס התירס

והנה הועלה בפורום כותבי מד"ב ופנטזיה האתגר לכתוב סיפור בהשראת שירי מאיר אריאל, ומייד קמתי לעמוד בו. 

 

התחלתי לכתוב אותו ביום השנה למותו שהיה לפני שלושה חודשים, אבל המוזה כיוונה אותי לסיפור אחר וזה הונח בצד עד שעלה האתגר בפורום והעיר אותי להמשיכו.

 

מאיר אריאל המציא דמות פנטזיה מקורית ונהדרת - מכופף הבננות, שלצערי לא התפתח אל מעבר לשיר (לדעתי הדמות הזאת יכולה לשמש בסיס נהדר לקומיקס פנטזיה עברי מקורי). 

 

אז הנה סיפור קצרצר שכתבתי בהשראתו של מכופף הבננות. תיהנו!  

 

 

מתריס התירס

 

 

"הידעתם מה מתרחש בכל הבוסתנים

בלילה בו שותקים הצרצרים והתנים?"

 

 

 

"אני לא מאמינה, אתה השארת את הדלת האחורית פתוחה!" 

צעקות האשה ההיסטריות נישאו על האד החם שאפף את הקיבוץ. 

"נושי!  נושי!" נתווסף קול גברי לקריאות האשה.  

אחד אחד נדלקו האורות באשקוביות שכונת הצעירים.  גברים ונשים בפיג'מות ומגפיים יצאו, פנסים בידיהם, והצטרפו לזוג הנסער. קבוצות קבוצות פשטו החברים על משעולי הקיבוץ, מחפשים את מנשה הקטן שנעלם ממיטתו באישון לילה.   

 

החבר שמעוני הלך לבדו בשדה הפלחה. הוא היטה ראשו למשמע קריאות הצעירים שעלו מהקיבוץ וצקצק בשפתיו.  מותיקי הקיבוץ, החבר שמעוני לא הזדקק לפנס על מנת למצוא את דרכו, אם בשטח הבנוי או בשדות. נהפוך הוא, ללא התאורה המלאכותית יכול היה להבחין בדקויות הלילה הנחשפות לאור הכוכבים ואזניו כמו שכחו את קהות זקנתן וקלטו כל רחש וכל איוושה. הוא גם לא הרים קולו בקריאות, ורק שריקה חרישית בקעה משפתיו, נשמעת בקושי אף לאזניו שלו. בידים אמונות מישש את הקלחים הצעירים המתפתחים בחיקי עלי התירס ונד בראשו בעצב. התירס מתעכב זה זמן מה ומתחזק החשש שמא יאחר את עונת הקציר. החבר יגאל, רכז הפלחה, לא ידע להסביר את התופעה. בכל המשקים השכנים התפתח התירס בנאמנות ציונית בהתאם ללוח הזמנים ורק בקיבוצם כמו קפא על שמריו. אבל החבר יגאל היה צעיר, הרהר שמעוני, ומאמין גדול בקידמה ובמיכון החקלאות. כמו רוב בני דורו לא ידע את שפת האדמה ואת רזי יצוריה והשכלתו נסמכה על מאמרי אגרונומים ולא על התבוננות והאזנה, וכשחזרו מהמעבדה תוצאות בדיקת הקרקע ללא הסברים, עמד החבר יגאל כנכלם באספת המשק וספד ליבול העתידי. 

 

חרש פסע החבר שמעוני אל מרכזו של שדה התירס, ונעמד דומם בינות לצמחים צופה אל צומת השבילים שבין החלקות. שם, במרכז הצומת, ישב הפעוט האובד וציחקק בהנאה אל מול חזיון אור-קולי קטן שכמו הוצג עבורו בלבד, והחבר שמעוני חייך למראהו. החבר יגאל מן הסתם היה רואה רק גחלילית מרחפת, אולם חושיו המנוסים של החבר שמעוני, כמו גם חושיו התמימים של מנשה הקטן, ראו את חזיון הצבעים ושמעו את המנגינה המזדמזמת של היצור אשר שיעשע את הפעוט, לרגע קטן כיתוש, ולרגע מזנק לגובה, ומתמתח כפס צבעונין אל מעל צמחי התירס. יכול היה החבר שמעוני להתבונן עוד זמן רב בחיזיון, אך תחושת האחריות למשק גברו בקרבו והוא פסע קדימה וכרע לצידו של הפעוט והניח יד על ברכו. 

 

"תראה! תראה!" קרא הפעוט בהתלהבות.

"אני רואה," אמר החבר שמעוני. "אני רואה שמישהו פה שוכח את תפקידו. אין זו שנת שמיטה, חביבי, והתירס מתעכב." כיוון דבריו לחלל האויר. "ואף שחינוך הדור הבא דבר חשוב הוא, לא פחות חשוב גם ללמדו אחריות מהי. ואתה, ילדי," נפנה אל הפעוט, "צריך לחזור למיטתך לפני שהוריך ישתגעו מדאגה." 

נעימת הזמזום השתנתה, מאבדת מעליזותה ומקבלת טון התנצלותי משהו. 

"ברכות לך, חביבי," נופף החבר שמעוני בידו ויצור האור הצבעוני ניתר בקשת ססגונית וצלל אל בינות התירס. 

 

 בצאתם את השדה נפנה החבר שמעוני אל מנשה הקטן. "זכית, ילדי," אמר. "זכית לראות את אחד הסודות השמורים ביותר של החקלאות. זכית לראות אחד מבני האדמה הותיקים ביותר אשר התגייסו לשורות חקלאי משפחת האדם, וזכית גם בשימת ליבו ובברכתו. זכור את אשר ראית הלילה ותגדל להיות איכר נבון ומצליח וחבר משק יצרני. וכעת, נניח לו להשלים את מלאכת עיצוב התירס ונשיב אותך הביתה." ובתנופה הרים החבר שימעוני את הפעוט על שכמו והחל לפסוע לכיוון הבתים. תוך פחות מדקה חש את הגוף הקטן נרפה בתנומה. בהתבוננו לאחור, ראה החבר שמעוני בשולי מבטו את קשת הצבעונין מדלגת במהירות מצמח לצמח, ולבו עלץ להבטחת היבול בעתו.     

 

http://www.youtube.com/watch?v=hYEydqskuYQ&feature=related

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אום נטע אלא אם צויין אחרת