00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

השמנה הולכת לים

11/09/2010



נשים שמנות לא קונות בגד-ים, עד שזה שעומד לרשותן הופך דק עד שקיפות, וצבעו אפור. בשלב זה הן הולכות לחנות המתאימה בשעות הבוקר המוקדמות, לפני שנשים אחרות מקיצות משנתן.

המוכרת הצעירה בסקיני ג'ינס מביטה בקונה בעין זדונית אחת, ומודיעה "גברת אין לנו בגדי ים במידה שלך". לא, היא לא מכירה שום חנות אחרת שבה כן משרתים פילים.

עם השנים את לומדת, שאת צריכה ללכת לזליג. זליג מחזיק חנות קטנטנה בחצר בית חיפאי, וכנראה תופר את בגדי הים בעצמו. יש לו חדרי הלבשה קטנטנים, ובהם מראות צרות וארוכות. אין לו מראה גדולה בחנות עצמה, כי הלקוחות שלו לא ייצאו פתאום לאמצע החנות כשרק בגד ים לעורן. חלון הדלת שלו פונה לחצר, וצופה על חלקו האחורי של דוכן פלאפל, אבל הלקוחות לא מוכנות להיראות אפילו בפני העכברושים שבחצר.

זליג בוחן היטב את רוחבה של הקליינטית ואז מביא לה בגד ים, שעשוי להתאים למידתה. וזאת לדעת: השמנה לא קונה בגד ים שמוצא חן בעיניה. השמנה לא בוחרת צבע שלדעתה הולם אותה. הדרישה היחידה שלה היא, שהבגד יואיל בטובו לעבור את מחסום ירכיה, ואחר כך יקלוט איכשהו גם את ישבנה ומגוון הבשרים שסביב.

נגיד שבגד הים עבר בהצלחה מבחן זה. ואל יהי הדבר קל בעיניכם. מכאן ואילך צריך להרים את חלקו העליון להכתיף את המושכות – ואת רתומה להפליא בבגד הים החדש. אבל החתומה מעלה קיבלה מאדושם לא רק עכוזיים מרשימים אלא גם גובה שעולה על ממוצע הגובה הנשי ב 50%. כשהיא מנסה להכניס את זרועותיה בגד הים לא משתף פעולה. ועל כן היא עומדת מול הראי הצר במונוקיני. זה לא מחזה קל.

במקרה זה מתחיל זליג לשלוף את בגדי הים המרשימים באמת. המידות שלו לא אנושיות, לכן אינן ממוספרות, אבל הוא מכיר את המלאי שלו והוא יודע כי הבגד התכלכל נולד ממש עבורך. הוא גם מנסה להשתחל איתך לחדר המדידות הזעיר ולגעת פה ושם, מה שמסביר למה בחר במקצוע זה מכל המקצועות: הוא לא רק מתפרנס מזה. יש לו פטיש לנשים גדולות (יברך אדוניי את ליבו הקטון)

לזליג יש אידאה פיקס בקשר לבגדי הים: ככל שהבגד גדל ומתרחב, הוא מגדיל את כיפות השדיים. כלומר, לדעתו, אם את שמנה וגבוהה מוכרחות להיות לך דדיים שגדלות ביחס ישר לשאר המידות.

למרבית הצער, אצלי זה לא ככה. שתי הכיפות האדירות בולעות את הממצאים הקטנים בשטח, ועכשיו עומדת מולי אשה ענקית, ששתי כיפותיה משולות לפריגטה שיוצאת לקרב.

אז לא אקנה? בטח שאקנה, אין משהו אחר בשטח. לפעמים גם השמנה רוצה ללכת לים, למרות שאני אישית לא סובלת את הגלים, ולעומת זאת את החול אני ממש שונאת, ומה שמנחם אותי שיש שם שמש עזה, שגם ממנה אני סובלת ברמות.

עכשיו נותר לבחור את החוף אותו ארשים בבגד הים התכלכל שלי. עירנו לחוף ימים תשכון, ובה חופים רבים, מוסדרים ושאינם מוסדרים.

אחד החופים הוא חוף הסטודנטים, החוף לחתיכים ולחתיכות. זה חוף ללא מציל אך עם כמות טסטוסטרון מרשימה של מפתחי גוף גבריים, ונערות צעירות בביקיני מינימלי. משרד התיירות אוסר להכניס לשם נשים מעל גיל ומשקל מסויימים. מאחר שאני עומדת בשני הקריטריונים בקלות רבה, אני לא הולכת לסכן עצמי בדו"ח משטרתי.

חוף אחר הוא חוף המשפחות. מגיעים לשם אנשים צעירים עם ילדים קטנים, שכולם עדיין במצב צבירה נאה.

נשים מבוגרות חילוניות מתחילות ללכת לחוף הדתיים, ליום של הנשים. בחוף הדתיות את אמורה להכנס למים עם חלוק, כי אם את חושפת את רגלייך המגויידות, את פוגעת ברגשותיו של שלוימ'לה בן השנתיים.

מה שנותר לך הוא "חוף הרוסים". כמובן שהחתיכות הרוסיות יכולות ללכת, ואף הולכות לחוף הסטודנטים בכל גיל שהוא, מפני שהן ניראות הורס, יימח שמן. לחוף הרוסים באים האנשים שלבושם הטבעי הוא טריינינג.

יש לדעת כי הרוסים מביאים את בגדי הים שלהם מאוקראינה.(חבל לזרוק בגד ים חדש, בן עשרים). נשים, לא משנה מה גודלן, לובשות בגד ים סרוג בשני חלקים. חלק מהנשים אף לובשות תחתוני כותנה וחזייה יישנה. הגברים אורזים את מבושיהם בספידו.

המיזנטרופית מאד אוהבת את החוף הזה. היא נראית ממש רזה ליד חלק מהמוצגים. גם דדיה התכלכלים הענקיים אינם יוצאי דופן, כי לחלק מהנשים דדיים גדולים בהרבה ואמיתיים לגמרי. החזייה הביתית נמשכת למטה, והפטמות שלהן מתנדנדות על הבטן. והן כל כך שלמות עם עצמן.הגברים בספידו מעשנים בשרשרת סיגריות תוצרת בית, וגומעים וודקה מתוך תרמוס, ומשתעלים שיעולים מורטליים.

המיזנטרופית יושבת לה בצל דדיה העצומים ומאזינה להמיית הגלים. דכי גלים, הברות קטועות ברוסית, מה עוד צריך הבן אדם.

אה, כן, הוא צריך להכנס למים. זה פרוייקט שלם: לקום בחן, ליישר את המגבת להסתיר את תיק החפצים האישיים, ואז ממש לצעוד לעבר המים, מהלך כמה מטרים קשים מנשוא (אולי כמה לובשי ספידו ייגנו את משמניה בליבם?)

בתוך המים, נלחמים כמה מטרים בניילונים מנופחים, קצת קונדומים משומשים, אצות בכמויות מסחריות, חתיכות זפת (או משהו אחר?!) וריח של בנזין שרוף – סוף סוף אני במים העמוקים!

זהו הרגע שבגללו השמנה מגיעה לחוף: לצוף על הגב ללא משקל, האוזניים בתוך המים, הגוף מתנדנד קלות מצד לצד, חופשי מדאגות.

מדי פעם אני פוקחת את העיניים לוודא שאני לא משייטת לקפריסין. פתאום אני מזהה שתי מדוזות ענקיות צפות ממש ליד הפנים שלי. באופן אינסטינקטיבי אני צורחת צריחה מקפיאת דם. המוני רוסים מבוהלים מתבוננים בי, ואף המציל מרים את משקפתו לראות את הטובעת.

אז אני מבינה, שראיתי את שתי הכיפות התכלכלות של בגד הים שלי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

110 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת