77
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זרה באפלה

לבכות מרעב

06/09/2010
 
 
 
בסרטון הזה, מראיינים ילדה שיום לפני כן התעלפה בבית הספר ונלקחה לבית החולים. הילדה התעלפה מרעב ותת תזונה. שמה ברברה. נכון שמקרה זה, מלפני כמה שנים ארעה בארגנטינה, אך ילד רעב, הוא ילד רעב בכל העולם. יש הרבה ברברות כאלו בכל העולם וגם בישראל. לא כולם "זוכים" לחשיפה כזו. אך הם קיימים ועוד איך. בחרתי להביא את המקרה הזה כי הוא מייצג כמה נקודות כואבות. אבל הכי כואב זה לראות ילד בוכה מרעב, כמו ברברה, חסרת אונים, ילדה שהביאו לעולם, שחיה בעליבות ואומללות ביחד עם עוד 7 האחים שלה שגם הובאו לעולם לקיום מיאש וחסר תקווה.
משפחה בת 9 נפשות שמתגוררת בשני חדרים.
כאשר צולם הסרטון הזה ברברה הייתה בת 8 ושקלה 24 ק"ג.
היא חיה בשכונת עוני, אשר כל המשפחות בה, הן משפחות מרובות ילדים.
אתרגם את הסרטון הקצר:
 

"מה אכלת היום?" שואלת הכתבת את הילדה.
"חביתה." עונה הילדה בחיוך.
"ומה אכלת אתמול בלילה?" ממשיכה הכתבת. הילדה מהססת קצת ועונה: "כלום".
הילדה מתחילה לבכות ואומרת: "לא אכלנו כלום. אין לנו כסף בבית".
 
הדמעות של הילדה הזו, הצילו את משפחתה מעוני מחפיר.
הסרטון ששודר ברחבי ארגנטינה, עורר את מודעות הציבור למצב הכואב שרבים התעלמו או שלא ידעו רעב מעולם.
אנשים נרתמו מיד והחלו להגיע משאיות עם מזון וביגוד לבתי הספר שבשכונתה. הוקמו חדרי אוכל בכל בית ספר, אשר הבטיח שלפחות לילדים רעבים אלו תהיה ארוחה מזינה אחת ליום.
הילדה הפכה למוצר טלוויזיוני, לסנסציה תקשורתית במשך שבועות רבים.
מיד לאחר השידור האב המובטל קיבל הצעות עבודה, סיוע כספי ורפואי החל לזרום לבית הדל.
עניין זה, עורר את הכעס ותסכול השכנים, אשר גם הם נמצאים באותו מצב. ויש מידה של צדק במחאה הזו, כי למה לעזור רק למשפחה אחת? אין רחמים וחמלה כאשר ילדיך רעבים לאותה פת לחם.
אומנם המצב השתפר בבתי ספר של הסביבה והשינוי היה מבורך לאין ערך. אך העניים והרעבים המשיכו לשהות באותו מעגל ארור.
 
יש הרבה נקודות חשובות בסיפור הזה. אך אני רוצה להתמקד בעיקר כרגע. במעגל הזה שאנשים מכניסים את עצמם.
 
לעולם לא הבנתי, לעולם, למה אנשים עניים מביאים לעולם כל כך הרבה ילדים. ילדים זו ברכה? נכון. כאשר יש לך את היכולת להאכיל אותם, לדאוג לחינוכם, בריאותם ואושרם.
ילדים זו ברכה במצב עוני? איזו ברכה יכולה להיות כאשר יש 5-6 ילדים רעבים בבית והמקרר ריק. איזו? איזו אמא יכולה להיות גאה ומסופקת כאשר היא רואה את פרי בטנה, דם מדמה, מורעב ובוכה וחסר אונים? למה אנשים אלו לא יכולים להביא ילד או שניים ולתת להם לפחות את המינימום? למה לעזאל?
הרי הורים כאלו גם סבלו בילדותם מרעב מחפיר, למה להוליד ילד לתוך סבל, אומללות ועליבות? למה לגרום להם את מה שהם עברו? זו התעללות. להעניש את הילד, על הילדות העלובה שהם חוו בעצמם.
אני לא אבין זאת לעולם. מיותר לציין גם את ההשלכות לכך. הסטטיסטיקות מדברות בעד עצמן, ילדים אלו סופם להגרר לחיי עברינות. הם נוטשים את בית הספר מוקדם כדי לצאת לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה. רובם לא יחזרו ללימודים, לעולם לא ירכשו השכלה ומקצוע ורובם יסתפקו בעבודות מזדמנות. הם יקימו משפחות בדיוק כמו הוריהם ויביאו לעולם עוד דור של ילדים שנולדו לרעב, לאומללות ולסבל.
 
הכל מתחיל מהחינוך. משפט שחוק שמשמש המון תחומים בחיים. אבל זה נכון. למה לא לחנך את הילדים האלו ולהקנות להם חזון אחר, למה לא לפקוח את עינייהם מגיל רך ולחנך אותם לעתיד נבון, לתת להם את ההזדמנות לחתוך את המעגל שהם שרויים בו ולא לחזור על טעות הוריהם.
 
למה אין יוזמות מפוליטיקאים לבצע תוכניות הבראה למשפחות אלו? למה התקשורת לא מתעוררת ויוזמת קפיינים לשינוי רדיקאלי בנושא זה?
העוני זקוק לשטיפת מוח חריפה. ככה כמו ששוטפים לנו את המוח עם פרסומות צרכניות, אפשרי למטרה זו לפעול באותם הכלים.
 
אני לא מתביישת להגיד שעברתי תקופות רעב בחיי. פעם הייתי הילדה הזו, ולא, אני לא ממשפחה מרובת ילדים, יש נסיבות אחרות שמובילים אותנו למצבים כואבים אלו.
אך לרעב אין גוונים שונים. ורעב של ילד שבוכה כי לא אכל בליל אמש, זה אגרוף ישר ללב.
 
ובמדינה שלנו, המודעות הזו מתעוררת רק בחגים. זה אבסורד גדול. כאילו כל השנה "תסתדרו איך שאתם יכולים", אבל בחג? מה פתאום תרעיבו? הנה, אנו נדיבים, פתחנו את הארנק וניקינו את המצפון. אבסורד שדואגים לילדים האלו ב2 החגים הגדולים של השנה. סוג של התנשאות. צריך לתרום וכול מי שיכול אני מאמינה שתורם, אך שיטה זו גורמת לסוג של אשליה אופטית.
 
ואני אומרת שניתן לעשות הרבה יותר ממה שעושים היום. הרבה יותר. אומנם רובנו אנשים שלא גומרים את החודש, אך יש הרבה, הרבה מאוד שלא גומרים את השבוע. או את הימים הבודדים. אך העזרה הזו גם היא כטלאי, ולא כפתרון לטווח ארוך.
אך שוב, שום דבר לא ישתנה אם לא נטפל בבעיה מהשורש כמו שציינתי למעלה, מחינוך הילדים האלו לעתיד אחר עם תקווה.
 
שלא תבינו אותי לא נכון. כמו שציינתי למעלה יש המון נסיבות שמובילים לרעב ומצב כלכלי עגום. מצבים שאין ביד אנשים לשנות. אך ברשומה זו התמקדתי במצב שכן ניתן לשנותו.
 
כולי תקווה שנזכה ליום שילדים לא ירעבו עוד לעולם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

65 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רודפת מכנסיים אלא אם צויין אחרת