00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

מה אנחנו באמת מפספסים? (על גיבורי התרבות האמיתיים.. לשם שינוי)

בחוץ היה שקט, כזה שלא אופייני למוצאי שבת בשכונה שבה אני גרה על גבול מרכז העיר. כל המכוניות חנו במקומן הקבוע, אף צופר לא הכריז על כי הגיע ונדמה כי אנשי השכונה החביאו את עצמם מול מסך הטלוויזיה כדי לשקוע במה שהיום, אנו קוראים לו תרבות. רגעים אחרונים של צפייה נשמעו מכל חלונות השכנים ואחריהם שאגה של התרגשות. ואני, שלא אשקר, כי שקלתי האם לצפות ולהיות חלק מ, לבסוף הבנתי על קיומה של תרבות אחרת, אמיתית. זו הותיקה שחשובה הרבה יותר מרצף של כיסויים לשירים. בלי לשקול מחשבה נוספת, ויתרתי על רגעי שיא הריאליטי של הקיץ ולמרות ויכוחים ותהיות מסביבי, העברתי ערוץ, שם ספגתי חווית תרבות אחרת. (ואמיתית יותר לעניות דעתי.)


ובאותו זמן בנשימה שונה לגמרי: מות האדמו"ר- על העיתונאי והסופר אדם ברוך. (במאי: רון מיברג.)

מה אפשר עוד לומר על אדם שמוגדר כאבן דרך?

אדם ברוך (שם עט), הרי הוא ברוך רוזנבלום, היה סופר, עיתונאי ועורך, עורך דין, וגם מבקר תרבות ישראלי. (ואם שכחתי משהו, קבלו את התנצלותי)

הערב, בזמן שכל ישראל היתה עסוקה ב"מי יהיה הכוכב הבא?", אני שהעניין ודרכי אל מסלול התקשורת היא דרך האמנות והמילה הכתובה על שלל גווניה, בחרתי לוותר על ההיסטריה ולהתעכב בסרטו של רון מיברג על האמן, מבין האישים החשובים והחריפים שידעה התקשורת הישראלית, ולא רק לדעתי.

על אדם ברוך, האיש המוכשר ורב הפעלים, אפשר להתעכב רבות ולקרוא כאן, אז מלבד לומר כי אני מעריצה ומעריכה, לא אפריז במילים. (והוא מאד מעניין ואני ממליצה להכנס ולקרוא.)


על כן, אחזור לרגע לעניין שאיתו פתחתי..
האם הסטורית התרבות האמיתית שלנו בדרך לאבדון ושיכחה גמורה?

אני נזהרת במילותיי כעת יותר מתמיד כי זה נושא שמוכר כאחד שבקלות עלול לפתוח פתחים אל בורות ללא תחתית. ועדיין, קצת אירוני לדעתי כי באותו זמן שבערוץ 8, משודר אחד הסרטים החשובים על העיתונות והאמנות הישראלית, בו מדברים גדולים  וחשובים מן האמנים הישראליים על אדם שהלך טרם זמנו אך השאיר חותם לא קטן בכלל, בערוץ מסחרי אחר, ההיסטריה האמיתית מחליפה את ההיסטוריה סביב עוד ילדה בת 18 שיודעת לשיר ולרגש, אך בעוד פחות משנה אולי כבר תיעלם ותישכח ו...

למען הגילוי, אני קצת מקנאה באותם גדולי התרבות של הדור ההוא ועל התקופה בה חיו, נטולי תרבות חיי האינסטנט שהשתלטה על החיים שלנו בלי ששמנו לב ובלי שהסכמנו במהירות הבזק. מחליפה כוכבי טלוויזיה בשקל ותשעים אגורות בכל יום ראשון ושלישי וקצת השכיחה מהדור המתחדש שספר טוב או אפילו טור אמנות בעיתון הוא שווה ערך פי שלוש לפחות מעוד סופרסטאר שעושה כותרות ל-24 שעות הקרובות.

אני חושבת שההיסטריה שהיתה סביב תכניות הריאליטי האחרונות בכלל, ובפרט על כוכב נולד היא מופרזת ומוגזמת. ולמרות שגם אני חטאתי בדרך התכנית להעריך את שירתו (רק) של אוהד שרגאי מידי פעם, (כי אם כבר, הוא באמת היה הראוי ביותר מבין המתמודדים לזכייה), סרטים על תרבות ואמנות ישראלית ואנשי המילה הכתובה בפרט, חשובים ויקרים לי ולדעתי הרבה יותר מעוד כוכב שנולד רק הרגע. (ומישהו מוכן להסביר לי למה אותם גיבורים אמיתיים לא מקבלים את הבמה הראויה להם???)


בסופו של, אם לא אותם אבני- דרך, איפה התרבות שלנו היתה נמצאת היום?


על הסרט ששודר הערב בערוץ 8- מות האדמו"ר- על העיתונאי והסופר אדם ברוך. (במאי: רון מיברג.) – מתוך תקציר הערוץ:

"העיתונאי רון מיברג במחווה לחברו העיתונאי והסופר אדם ברוך. מי שהיה אבן דרך של התקשורת הישראלית הקפיד לשמור את חייו הפרטיים שהיו מרתקים לא פחות מהטקסטים שלו, הרחק מעיני הציבור."

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

25 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת