00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

אם לא תנסי לא... (על מה את חולמת?)

06/09/2010

"אז מה את רוצה להיות כשתהי גדולה?"

אם מישהו היה שואל אותי לפני כמה שנים, מה אני חולמת ורוצה להיות כש"אהיה גדולה", אני חושבת שהיתי עונה לו שאין לי מושג. לא שלא היו לי רצונות וחלומות גדולים אף פעם, אבל גם אף פעם לא העמקתי מספיק מחשבה רצינית בשאלה הבלתי מבוטלת הזו. וביננו - מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד היה את אותו חכם תורן שהיה קם ועומד על הכסא ומול כולם היה שואל אותי "מה את רוצה להיות כשתהי גדולה?". ואם תשאלו אותי (לא ששאלתם אבל אין לכם ברירה), זה קצת בלבל והלחיץ ולא פייר ואפילו הכעיס לשאול ילדה בגיל ההתבגרות שדיעותיה כל רגע השתנו והתהפכו מקצה לקצה על תכניות אמיתיות שהיא חולמת לעתיד (אני אישית רק רציתי להיות אחות ורופאה וטייסת ומורה, וטרינרית וגננת ודוורית ועורכת דין ושופטת ושוטרת תנועה.. וכל זה רק שליש מהתשובות שעניתי לאותה השאלה..)

 

ביום שלישי הקרוב אני מסימת תקופה. תקופה של שלוש שנים (ממש כמו סיום שירות צבאי של גברים), בתפקיד מזכירת ראש מחלקה במשרד עורכי-דין גדול, שוקק חיים ועמוס עבודה במרכז תל-אביב. שלוש שנים שהתחילו קצת אחרי סיום שירותי הצבאי ועם סיומן שהגיע אני מתחילה את השלב הבא שלי החיים – לימודי תואר ראשון.

 

היום בצהריים פגשתי כמות אנשים לא מבוטלת בכלל (בלוגרים יקרים - אתם אנשים נפלאים) שטרחו ושמחו להזכיר ולספר לי כמה מוכשרת אני לטענתם וכמה הכתיבה שלי כאן, פשוטה ומבולבלת ככל שתהיה לפעמים, פשוט מרגשת אותם. שמעתי גם על כמות אנשים נכבדה שהצביעה לי כבלוג החביב בקהילה התפוזית ועל עוד המלצות במסגרת ה-BlogDay  שצוין השבוע. אני חייבת ורוצה לומר תודה לכולם וגם, התרגשתי, הוחמאתי והובכתי אפילו לחלק מן המחמאות שלכם. ולמען הגילוי הנאות- גם קצת נרגעתי למשמע אותן תגובות חיוביות.. (שמחתי לראות פנים מאחורי כינויים, ומאמינה שרשומה נפרדת על האירוע של היום תגיע בהמשך..)

ההחלטה על תחום הלימודים שעומד בפתח הכניסה לחיי בימים אלה, היתה החלטה לא פשוטה בכלל, אחת ההחלטות האמיצות שלקחתי וצעד ענק לכיוון שלפני שנים, אם הייתם שואלים היה נראה רק בגדר של תחביב וחלום, לא יותר. (וכמה מאיתנו באמת מממשים את החלום הגדול שלנו?)

 

"אז מה את הולכת ללמוד בכלל?"

את הלימודים שלי אני מתחילה עם פתיחת שנת הלימודים האוניברסיטאית הקרובה (17 באוקטובר אם מישהו מתעקש לדייק), מחלקת כתיבה במכללת מנשר לאמנות שממוקמת אי שם בדרום תל- אביב (ממש קל"ב). הלימודים הם  לימודי תואר ראשון (שילוב עם האונ' הפתוחה), B.A במדעי הרוח ותעודת הוראה בספרות (פייר, נכון יתאים לי הלוק של מורה?).

 

חבר טוב שאל אותי לא מזמן, קצת אחרי שהיה הראשון לשמוע שהתקבלתי ללימודים במכללה, האם אני שלמה עם ההחלטה, ומה בעצם התכניות שלי לעתיד ואחר- כך המשיך בנימה מעשית וחד משמעית "מה תעשי עם התואר הזה?". לא שאני לא שלמה עם ההחלטות שלקחתי, החישובים שביצעתי, עם התוצאה שמונחת בכף ידי והדרך שנפתחה בפניי, אך לא אשקר שלרגעים עמומים, עצרתי ושאלתי את עצמי את אותה השאלה. נזכרתי באותה שאלה שמאז היותי ילדה קטנה וככל שגדלתי, נשאלתי שוב ושוב ושוב, "מה את רוצה לעשות כשתהי גדולה".

אז נכון, אף פעם לא היתה לי תשובה חד משמעית לשאלה הזו, אך הפעם אעז ואפרט לומר שאני כן יודעת על כמה דברים שחשובים לי שאני כן חולמת ורוצה להגשים:

אני רוצה לכתוב, להביע את מה שנמצא בפנים ולשתף את כל העולם במילים, בהגיגים ובדיעות שלי על הא ועל דא ועל כל מה שבא.

אני רוצה בבוא היום ועם הניסיון שיבוא, לדעת ולהצליח להנחות אחרים לבטא את שבתוכם ולהפוך מחשבות לרגשות ולמילים.

אני חולמת לכתוב לעיתון אמיתי ורוצה לכתוב תסריט מצליח וגם להוציא ספר שיכיל את כְּתַּבַי הרבים או סיפור בלעדי משלי. (ואולי הספר לבסוף הוא זה שיהפוך לתסריט) ספר שיצליח וימכר במספר רב של עותקים (כאילו שיש סופר שלא חולם על זה).

אני רוצה להפיץ את אהבתי לכתיבה ואת משמעות המילים בחיי, לשתף ולהשתתף ולחלוק מעצמי את מה שמצאתי שאני הכי אוהבת ואחרים קוראים לו הכישרון שלי.

 

בשבוע הספר האחרון, כשכל השערוריות על רווח הסופרים היו מרוחים ומדווחים בכל מקום בתקשורת המצולמת ועל גבי העיתונים, אמא שלי שאלה אותי ברגע של רצינות אימהית אם זה באמת מה שאני רוצה וחולמת לעשות, ואולי זה לא היה צעד ששקלתי מספיק. "כמה פרנסה כבר תהיה לך מכל זה בעתיד?".

והיום, עם כל הפחדים והחששות שעדיין שם, אני אחרי כל אותן המחשבות, והשיקולים וההמלצות שחלפו נלקחו בחשבון כדי לחשב ולהשלים שוב. והחלטתי. נרשמתי ללימודים, עם כוונה של עלייה למסלול חדש בחיים, מסלול שבדרכו ולא כמובן מאליו, אני מתכוונת להגשים בעצמי את כל אותם חלומות ורצונות, שפעם נראו רק בגדר חלום.

אם אצליח להגשים את כולם? אין לי מושג. אבל אני בהחלט מתכוונת לנסות. ואם יש דבר שלימדו אותי מאז שהיתי ילדה קטנה הוא שאם אני לא אנסה, לעולם לא אדע...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

45 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת