00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

רנדוו עם רוצח


לכותבת יש משיכה מולדת לגורילות. אם היא פוגשת גבר גבוה, רחב, שחור ושעיר – היא מתמוססת בשנייה ונופלת שדודה לרגליו. עם השנים למדתי שהמשיכה היא הדדית, וכל גורילה שרואה אותי, מגרדת מיד בבתי שחייה ומשמיעה קולות של ייחום.

זה גנטי. אי אפשר להימלט מזה. פעם סימנה לי ניידת לעצור בצד. עצרתי. גם היטב ידעתי שלא אותתתי בפנייה. הניידת נעצרה לפניי, וממנה יצאה מלכת הגורילות. מיד ידעתי שלא צפויה לי שום סכנה. ואכן, רק ראה אותי השוטר, הפציע חיוך רחב על פניו והוא אמר "אז מה, לנשים יפות יש זכויות יתר לא לאותת?” אמרתי "כן". כי אני לא מתנגדת מילולית לשוטרים במדים. ברור שלא קיבלתי דו"ח.

באחד הבקרים אני נוסעת לי לעבודה, בכביש בן ארבעה מסלולים. פתאום אני מזהה גורילה יפת מראה במכונית ספורט יוקרתית. פעם הוא לפניי, ופעם מאחוריי. הנה הוא לימיני ואז לשמאלי. הוא מדליק לי אורות, הוא מחייך אליי, הוא מנופף לי לשלום. אני שמה נפשי בכפי, מדי רמזור אדום אני רושמת על דף את שמי וטלפוני , ואז מסמנת לו לפתוח את החלון. אני מאגרפת את הדף שלי וזורקת אליו תוך כדי נסיעה. בנס נמנעת התנגשות רבת משתתפים.


האיש מרים את הפתק, נושק לו, נותן גז, וגז. אני רק מגיעה לעבודה והטלפון מצלצל. זה יוסי. הוא נחמד, חכם ומצחיק. אני חושבת שמצאתי את בעלי השני.

יוסי מחכה לי אחרי העבודה. אני משאירה את המכונית שלי בחנייה, ועולה למכוניתו של יוסי. אני מציעה שניסע לשפת הים. יתכן שיש לי כוונות זדון לגביו. אנחנו נוסעים דרומה בכביש הישן מחיפה לת"א. במעגן מיכאל הוא פונה ימינה, ממשיך לנסוע גם בשביל עפר ואנו מגיעים לבסוף קרוב לקו המים. החוף שומם לגמרי.

לא יודעת, משהו לא נעים קורה לי. מזדחלת לעורפי צמרמורת קלה. שערות ידיי סומרות. מי עולה למכונית של אדם לא מוכר? מה אני יודעת על "יוסי"? אנחנו מטיילים לאורך החוף. עדיין לא רואים נפש חיה. פתאום מבריק בתודעתי השם "עזרא גולדברג". מי זה עזרא גולדברג?

הפה שלי יבש, הלשון שלי בקושי נעה בפי, ידיי מזיעות. מה עם עזרא גולדברג? בבת אחת הולמת בתודעתי הידיעה: עזרא גולדברג, שוטר בדימוס, ניסה להוכיח כי עמוס ברנס לא רצח את רחל הלר. במחקרו הוא קבע, כי לאחר שברנס כבר שהה בכלא, התרחשו רציחות נוספות באותה שיטה, של חנק האשה בחזייתה, ובדיוק באזור שבו אני נמצאת.

זהו. הלך עליי.

אני עומדת להיחנק בחזייה של עצמי! אני מנסה להיזכר איזו חזייה אני לובשת. החזייה שלי תהיה מוצג משפטי. אם הייתי יודעת מראש הייתי בוחרת בחזייה חדשה.

אני יכולה כמובן לבקש מ"יוסי" לחזור למכונית. אלא שאז אחיש את מותי. כי זה ייאלץ אותו לפעול. אני קונה לי עוד זמן תוך הליכה שמרחיקה אותנו מהמכונית. איזה רוצח קר מזג, הוא מדבר כאילו אנחנו זוג מקרי שנפגש ומנסה להתיידד.

אני מזהה קרש רחב שהים פלט. אני מרימה אותו כאילו בהיסח הדעת. בקצה הקרש בולט חוד של מסמר חלוד. ייתכן שאוכל לחבוט בפרצופו, ואולי להוציא לו עין עם המסמר.

הרוצח ממהר להוציא את הקרש מידי "מה איתך, זה קרש מזוהם, עוד תצטרכי טטנוס". זאת הבעיה שלי עכשיו?! טטנוס?! זה ייחסן אותי מפני חנק בחזייה של עצמי?

לו רק נמצאה לי אבן גדולה. הייתי מרוצצת את גולגלתו. הוא גבוה, המנוול. יהיה לי קשה לכוון לגולגלתו. וממילא אין לי אבן. אולי אני אנשך אותו בעורק הצוואר, שיידמם למוות.

די כבר! אני עצמי אוריד את החזייה שלי ואקשור אותה לצווארי. שיחנוק ונגמור עם זה. המתח הזה לא נסבל. אני מרגישה שיש לי ניסטגמוס בעיניים. הרוצח מדבר לו בנעימות, “תראי את השמש השוקעת". כן, כן, זו השקיעה האחרונה שאראה בחיי!

עכשיו אני מחליטה. אני פונה לאחור. אני מזמינה את התקיפה. אני אלחם בו, אני אבעט לו בביצים אני אתלוש את שערותיו, אני אתקע לו אצבעות בעיניים. אני לא אקל עליו את המלאכה.

ברגע זה מגיעות לחוף שתי מכוניות. מיד פורצים מהן כשמונה חבר'ה צעירים. הרגע של הרוצח חלף. אני פורצת בדמעות של הקלה. נפלטות לי כמה ייבבות בקול. ייתכן שגם הפלצתי.

"יוסי" מתבונן בי ושותק. אנחנו מתחילים לנסוע. אני נרגעת לאט לאט, ווכבר מתחילה לרקום את הסיפור שאספר לידידיי. זה מצחיק אותי. אז אני צוחקת.

עכשיו יוסי נראה מבוהל קצת. הוא מרבה לצודד אלי מבט. הוא לא מדבר. סוף סוף אנחנו מגיעים לחניון שלי.

יוסי אומר לי: "את יודעת, את אשה מוזרה מאד. אני ממש נתקפתי פארנויה. באיזה שלב על חוף הים פחדתי שאת רוצה להרוג אותי!”

"מה?!” אמרתי, "ואתה חושב ש א נ י מוזרה?! תסלח לי, אבל אתה מטורף!”

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

92 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת