00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

בקורת בונה


אני נולדתי צודקת. בסדר? אתם שואלים: "לא ייתכן שאת טועה לפעמים?” ועל כך אענה במצפון שקט ובלי להגזים "לא". עכשיו אתם מתחילים להרגיש איזו אי נעימות קלה בבטן וחושבים שהכותבת טיפוס מתנשא וארוגנטי. אתם מחכים להמשך וסבורים, שלבסוף אוציא איזה מרצע מן השק ואהפוך את הקערה על פיה. מי שחושב כך – שייצא עכשיו.

עכשיו שייצא!

אני לא כופה את דעתי על אף אחד. אני לא משכנעת את הטועים בטעותם. אני לא מפריעה לעולם להתנהל על פי דרכו הלא-צודקת. לא איכפת לי.

אבל אני לא מסכימה להיות מבוקרת. יש הטוענים כי הם מוכנים לשמוע "בקורת בונה", משמע, בקורת לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. כלומר, בקורת "לא אישית".

הם משקרים. אין בקורת שהיא לא אישית. מי שמבקר אותך אינו רוצה לשפר אותך. הוא מתנשא עליך: "אני טוב ממך! אני הצלחתי לראות משהו, שאתה בטמטומך נכשלת לראות.”

בפוסט "הכלה הסורית" ביקרו אותי. אותי! הראשון היה פנומן 72, שכתב בתגובתו כי הוא לא אהב את הסוף של הסיפור. סליחה? אולי תכתוב לו אתה סוף טוב יותר אם אתה כל כך מוכשר?! כמדומני, שלפני הביקורת כתב פנומן גם איזו מחמאה צנועה, אבל אינני זוכרת אותה. עכשיו, פנומן לא מכיר אותי. ואני מצידי לא רוצה להגיב לו באלימות, כיאה לו, מפני שפנומן הוא איש חכם -אש עם מענה לשון חד. אז כתבתי לו תשובה "פרווה", אך שמרתי את הדבר בלבי.

לא עברו ימים רבים, ואחי, שכיום אינו מוכן שאשתמש גם בשמו הבדוי (טומי'קה) בבלוג שלי, צלצל אלי ואמר כי לא אהב את סוף הפוסט של "הכלה הסורית.” וזאת לדעת – אחי, שאני מכבדת את בקשתו ולא נוקבת בשמו (טומי'קה) קורא את הפוסטים שלי במסירות. לעיתים הוא מתגנב בשם בדוי ומגיב תגובות מרושעות. אני מכירה מיד את טביעות אצבעותיו, כי משחר ילדותי העשוקה למדתי את סגנונו המיוחד.

מסתבר שאחי, שאין לנקוב בשמו, עשה יד אחת עם פנומן 72. כנראה הם חברים טובים בסתר, ומחליפים חוויות. אף לאחי היו טרוניות כלפי הסוף של הסיפור. וכך אמר אחי: "את משכת את השטיח מתחת לרגלייך. את הכנסת גול עצמי, את הפכת את עורך!”

???

"הפוסטים שלך מיועדים לכל המשפחה. תארי לעצמך אמא שקוראת לילדים שלה את הפוסט, ופתאום ללא אזהרה קופצת מולה ערווה אדומה של הכלה!”.

"אני מקווה שהאמא תהיה פחות שמרנית ממך".

"אני לא שמרני! אני פשוט חושב שאת טובה יותר כאשר את נצמדת פחות או יותר לעובדות. אם את ממציאה משהו – ראוי שהוא יהיה סביר. מי יכול להאמין לערווה האדומה?!”

"אני.זה אמיתי!”
"בחייך!”
כן, בחיי. ייתכן שהדבקתי לכלה הסורית ערווה של מישהי אחרת, אבל במקרה הסיפור עצמו אמיתי לגמרי!”


מי חימצנה את ערוותה לאדום?”
לא רוצה להגיד.”
"מישהי שאני מכיר?”
"לא רוצה להגיד”

אני מצהירה בזאת שאין לי כל אג'נדה. אני לא אמרתי שאני כותבת לכל המשפחה. אני לא הבטחתי לכם גן של שושנים.אני כותבת איך שבא לי, מה שבא לי,מתי שבא לי. אני כותבת רק אמת, חוץ מהפעמים שצריך לשקר כדי שתאמינו לי. אל תטילו בי ספק.

אני מבקשת מכם, קוראים יקרים. לא לבקר אותי בבלוג (מלשון "ביקורת" כן?) ולא לבקר אותי בבית. אני מוצאת לנכון להזהיר, כי בתנאים מסויימים אני עלולה להיות אלימה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

63 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת